עם תום מלחמת העולם השנייה עקרה המשפחה לאנגליה, ואילונה נשלחה למנזר קתולי בבקינגהמשייר. במנזר למדה מוזיקה ונחשפה לראשונה לריקוד שיהפוך לחלק משמעותי בחייה. בארצות הברית עבד אביה כשליח ההגנה והתמחה בייבוא מטוסים, נשק וטייסים לישראל. אילונה נשלחה לפנימייה לא הרחק מלוס אנג'לס.
בלוס אנג'לס החלה אילונה לרקוד אצל המאסטר הרוסי, פנאייב, שטיפח ודחף אותה לכיוון הבלט הקלאסי המסורתי. המשפחה עברה לניו יורק ומשם, עם קום המדינה, עקרה לישראל. אילונה, שהייתה בעיצומם של לימודים אצל המורה לבלט דון פונזוורת, התעקשה להמשיך ולרקוד. לאחר אודישן מוצלח, היא נשלחה ללונדון לרקוד ברויאל בלט בסדלרס וולס, שם למדה שש שנים ואף זכתה לתשומת לב מהכוהנת הגדולה מרגוט פונטיין.
היא חזרה לישראל ולימדה ריתמיקה ברחבי הארץ. אהרון ניסתה להשתלב בלהקת הבלט של האופרה אך עזבה. היא זכתה במלגה מטעם מרתה גרהם שהגיעה לישראל כדי לייסד את להקת בת שבע, אולם ויתרה על המשך קריירה בתחום המחול.
בשנת 1965 החלה אילונה אהרון ללמוד במכון "אבני" לאמנות. עם סיום לימודיה היא נסעה להשתלם בניו יורק וכשחזרה לישראל, לקחה שיעורים פרטיים אצל רפי לביא שהעריך ותמך ביצירתה. בשנת 1975 נבחרה לייצג את ישראל בתצוגת סרטי וידאו בפירנצה.
בשנות התשעים הבליחה אהרון כאמנית תנועה ואבסטרקט ומיוצרות הווידאו ארט הראשונות בישראל, כאשר ליאו קסטלי, השווה בין
עבודתה ליצירותיו המוקדמות של אנדי וורהול והמליץ לעקוב אחריה.[1]
אילונה אהרון יצרה קולאז'ים במשך ארבעה עשורים, החל מראשית שנות השבעים. אהרון ממשיכה את מסורת הפוטו קולאז' של שלהי המאה ה-20 באירופה – רוסיה, גרמניה, צרפת – ומעניקה לה זוויות חדשות. ניתן לראות כי בקולאז'ים שילבה אהרון שתי אהבות עיקריות שלה: מחול ואמנות חזותית. הקולאז' היה עבור אהרון אמצעי לביטוי אינטימי, מעין מוזיקה קאמרית להבדיל מהתזמור המלא. בעבודות עשתה שימוש במקטעי גוף ובפרטי מציאות. אהרון, בשיטוטיה עם המצלמה הביתית, לכדה פריטים ופרטים מחיי היום-יום, ובהם שזרה ריתמוס ותנועה – בכל פעם מפרספקטיבה אחרת. אהרון שזרה בעבודותיה מספר ממדים: ריקוד, מוזיקה ואמנות פלסטית. מוקדי התרבות מהם ניזונה אהרון יונקים ממקורות שונים: התרבות הישראלית, המורשת האירופאית, אמנות הצילום ותחום תקשורת ההמונים האמריקאית.
2016 - אילונה אהרון "שנה לזכרה", אמנות, עיצוב, ומחול: קיר אמן - מקום לאמנות בקריית המלאכה, מיצב וסרט- מכון המים גבעתיים, מחוות אמנים - בית האמנים תל אביב. אוצרת: אירית לוין
2017 - "בעקבות...," בית האמנים תל אביב. אוצרות: אריה ברקוביץ, אירית לוין.
עוזי צור, מכבש ההיסטוריה מכבש האמנות, באתר הארץ, 18 ביוני 2018
