גלריה דבל
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | גלריה לאמנות |
| כתובת | עין כרם, ירושלים |
| מיקום |
עין כרם  |
| מדינה |
ישראל |
| מייסדים | רות ואטיין דבל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1973 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1973 |
| תאריך פירוק | 1990 |
| קואורדינטות | 31°46′06″N 35°09′37″E / 31.768201°N 35.160252°E |
 | |
  | |
גלריה דבל היא גלריה לאמנות שפעלה בירושלים בין השנים 1973–1990. הגלריה הציגה בכ-200 תערוכות של אמנים ישראלים ובינלאומיים, שהפכו את הגלריה למוסד תרבות מרכזי בירושלים. חשיבותה של הגלריה הייתה, לצד הצגת אמנים מוכרים, גם בתמיכה באמנים שוליים באותה עת.
אטיין ורות דבל פתחו את גלריה דבל במרתף ביתם בעין כרם. הגלריה ייצגה אמנים ידועים וגם אמנים צעירים.
בנוסף, הגלריה הציגה אמנות אוונגרדית, דבר ייחודי לתקופה ולהיותה של הגלריה פרטית. בשנת 1974, לדוגמה, הוצגו בגלריה עבודותיו של האמן האוסטרי רודולף שווארצקוגלר (Rudolf Schwarzkogler). תצוגה נוספת הייתה המיצג "נידה" של יוכבד וינפלד, שהתקיים בגלריה בשנת 1976.
בין האמנים שהוצגו בגלריה נמנו מישל חדד, יאיר גרבוז, רפי לביא, זהרה שץ, גבריאל כהן, יוכבד וינפלד, מאיה כהן לוי, רענן לוי, דניאלה פסל ואמנים בינלאומיים כגון אלכסנדר קלדר, דייוויד הוקני ואחרים. בנוסף, גלריה דבל הציגה וקידמה שורה של אמנים שנחשבו כשוליים באותה עת. על אמנים אלו נמנים אמנים שזוהו עם "בצלאל" כגון זאב רבן, מאיר גור אריה, שמואל לוי וג'ורג' גולדשטיין,[1] אמנים פיגורטיביים כגון שמואל בק ונפתלי בזם וכן שורה של אמנים עולים יוצאי ברית המועצות כגון אלכסנדר אוקון, ולנטין שור, אנטולי בסין ואחרים.
במהלך התערוכות שאצרה, ניהלה רות דבל שיחות וראיונות עם האמנים השונים, אותם הקליטה ותמללה. בשנת 2010 יצאו לאור מבחר ראיונות שנערכו בגלריה תחת השם "דיאלוג".[2]
ארכיון גלריה דבל נמצא כיום באוסף מרכז המידע לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל, ירושלים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דיאלוגים: ההקלטות של גלריה דבל, אתר מעמותה
- סרט קצר על אטיין דבל מאת נועם דבל
דבל - גלריה עין כרם (ירושלים), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| בקרת זהויות |
|
|---|