אידומניאו

דף השער של תוכניית האופרה משנת 1781

אידומניאו, מלך כרתים, או איליה ואידאמנטה (באיטלקית: Idomeneo, re di Creta ossia Ilia e Idamante) הנודעת בדרך כלל בשם "אידומניאו" (ק. 366 ברשימת קכל), היא אופרה סריה איטלקית מאת מוצרט, ללברית שהלבריתן ג'מבטיסטה וארסקו עיבד מטקסט צרפתי של אנטואן דאנשה, שאנדרה קאמפרה כתב לו בשנת 1712 מוזיקה והכתיר את היצירה בשם "אידומיני" (Idoménée). בשנת 1780 הזמין קרל תאודור, הנסיך הבוחר של בוואריה, את מוצרט ווארסקו לכתוב אופרה לחגיגות בחצרו. לא ברור אם המזמין הוא שבחר בנושא, או שהיה זה מוצרט.

ההלחנה

KV366, כתב היד המקורי של מוצרט לק. 366, מכיל מחיקות ותיקונים

בלברית ניכרת בבירור השראתו של פייטרו מטסטאזיו והמתווה הכללי שלה, שלא לומר פיתוח הדמויות בסגנון מטסטאזיו ובעיקר השפה הפיוטית במודגש, המשמשת בקטעי השירה השונים ובקטעי הרצ'יטאטיבים. סגנון פרקי המקהלה, שירי הלכת והבלטים היה צרפתי במובהק ותמונת האוניה הטובעת לקראת סוף המערכה הראשונה זהה כמעט, במבנה ובעיבוד דרמטי, לתמונה דומה ב"איפיגניה בטאוריס" של גלוק. תמונות הקורבן והאורקל דומות ל"איפיגניה באאוליס" ו"אלצ'סטה" של גלוק. ב"אידומניאו" נהנה מוצרט מחירות יצירה, שכמותה לא ידע עד אז, בהיותו האחראי לכל היבטיה של האופרה. בעיקר נהנה מן הזמרות שעמדו לרשותו בביצוע הבכורה ומן התזמורת המעולה. "אידומניאו" מצטיינת בעיקר בעצמאותה ממסורת וסכמטיות אופראיות. מוצרט הרשה לעצמו תחבולות נועזות, כגון שימוש בשתי מקהלות מנוגדות בתמונת טריפת הספינה, אחת על הבמה ואחת במרחק, וקישור רצף קטעים ווקאליים בקשר דרמטי בתמונות מקהלתיות וקטעים אינסטרומנטליים. לתקופתו של מוצרט הייתה זו דרמה בצורת אופרה, בעלת חופש והעזה שלא נודעו קודם.

קורט קרמר העלה סברה, לפיה הכיר וארסקו את קלצאביג'י ומתוך כך את יצירתו של גלוק, בייחוד את "אלצ'סטה" חלק גדול מן הקטעים הדרמטיים ביותר של וארסקו כתוב בסגנון הצרפתי העדכני ביותר, בתיווכו של קלצאביג'י. מוצרט, מכל מקום, הוא האחראי לכך, שהתערובת הזאת של סגנונות צרפתיים (פרט לכמה קטעי מקהלה) מתרחקת מגלוק ומצרפת וחוזרת לשורשים האיטלקיים יותר של האופרה סריה; אחרי הכל, כל הזמרים קיבלו את הכשרתם בסגנון האיטלקי הקלאסי, והרצ'יטאטיבים הם כולם קלאסיקה איטלקית.

תולדות הביצועים

האופרה הוצגה לראשונה בתיאטרון קווילייה של הארמון במינכן ב-29 בינואר 1781, בניצוח המלחין, שהיה אז בן 25. "אידומניאו" הייתה האופרה הבוגרת הראשונה של מוצרט. בכתיבתה הפגין שליטה בגוון תזמורתי, רצ'יטאטיבים בליווי אינסטרומנטלי וקו מלודי. מבחינה דרמטית, האופרה דבקה במסורות האופרה סריה, תוך שימוש בקטעי מקהלה והצגת הסיפור באמצעות רצף של תפאורות ולא בפיתוח העלילה כהלכתו. מוצרט הסתכסך עם הלבריתן, כומר החצר וארסקו, כשהוציא ושינה חלקים גדולים מן הטקסט, עד למילים והברות מסוימות, שלא היו לרוחם של הזמרים (יותר מדי i ב-"rinvigorir", שמבוטא באיטלקית כמו ב-bee). "אידומניאו" בוצעה שלוש פעמים במינכן. מאוחר יותר בשנת 1781 שקל מוצרט (אך לא הוציא לפועל) שינויים, שהיו מקרבים יותר את היצירה לרוח סגנונו של גלוק; לשם כך היה עליו להפוך את אידומניאו לבס ואת אידאמנטה לטנור.

הופעה קונצרטנטית התקיימה ב-1786 בארמון אאוארספרג בווינה. לכבוד הופעה זו הוסיף מוצרט מוזיקה חדשה, הוציא כמה קטעים ושינה את תפקיד אידאמנטה מקסטראטו לטנור.

את הצגת הבכורה בבריטניה העלתה "גראנד אופרה" של גלאזגו, אגודת חובבים, ב-1934.

בימינו "אידומניאו" נמנית עם הרפרטואר האופראי הסטנדרטי. יצאו לה כמה הקלטות (ראו להלן) והיא זוכה לביצועים תדירים.

הגרסה של ריכרד שטראוס

בשלהי שנות ה-20' של המאה ה-20 החל ריכרד שטראוס לעבוד על גרסה מחודשת, שעלתה בהצגת בכורה ב-1930. הגרסה החדשה הזו כללה לברית גרמנית חדשה מאת לותאר ולרשטיין, שהייתה בחלקה תרגום של הלברית האיטלקית המקורית, אך בכמה שינויים, שבאו לשקף את שינויי העיבוד במוזיקה. הוא הוציא והחליף כמעט שליש מן הפרטיטורה של מוצרט במוזיקה משלו, ועיבד מחדש חלק גדול מן המוזיקה שנותרה. לדוגמה, אריית הפתיחה של איליה, "Padre, germani, addio!" נשארה שלמה ברובה הגדול, עם שינויים ספורים ברצ'יטאטיב הארוך שלפניה, אבל כשאידאמנטה נכנס (כפי שנכתב במיוחד לקול טנור בגרסה זו), הוא שר את "Non temer amato bene" ק. 490 (תוספת לעריכה המקורית של מוצרט ל"אידומניאו") במקום את "Non ho colpa". כמו כן נעשו אי-אילו שינויים חשובים בעלילה, כגון הפיכת הנסיכה אלטרה לכוהנת איסמנה. מבקרים ציינו, שהתוספות של שטראוס מכילות מזיגה של סגנון ההלחנה הקלאסי עם הצליל האופייני של שטראוס עצמו. ב-1984 הציג פסטיבל בעיקר מוצרט של ניו יורק את הגרסה של שטראוס עם ג'רי האדלי בתפקיד הראשי, דלורס ציגלר כאידאמנטה, ואלסנדרה מארק כאיסמנה.

תפקידים

אנטון ראף בתפקיד אידומניאו

צוות המשתתפים בהצגת הבכורה, 29 בינואר 1781

• מנצח: וולפגנג אמדאוס מוצרט
• "איליה", בתו של פריאם, מלך טרויה, סופרן, דורותיאה ונדלינג
• "אידומניאו" (אידומניאוס), מלך כרתים, טנור אנטון ראף
• "אידאמנטה" (אידאמנטס), בנו של אידומניאו, סופרן (קסטראטו), בהמשך נכתב מחדש כטנור, וינצ'נצו דאל פראטו
• "אלטרה" (אלקטרה), נסיכת ארגוס, סופרן אליזבת ונדלינג
• "ארבאצ'ה" (ארבאצס) איש סודו של אידומניאו, טנור, דומניקו דה פנזאצקי
• "הכוהן הגדול של נפטון", טנור, ג'ובאני ואלזי
• "קול האורקל של נפטון", בס
• "שתי נשים כרתיות", סופרן ומצו סופרן
• "שני טרויאנים", טנור ובס

אינסטרומנטציה

• כלי נשיפה מעץ: 2 חלילים, פיקולו (רק בסערה במערכה השנייה), 2 אבובים, 2 קלרינטים (ב-לה וב-סי/סי במול), 2 בסונים.
• כלי נשיפה ממתכת: 4 קרנות ברה, בדו, בסע במול (אלט)/ב-סי, 2 חצוצרות ברה, 3 טרומבונים (רק כליווי לקולו של נפטון מאחורי הקלעים במערכה השלישית);
• כלי הקשה: טימפאני ברה וב-לה;
• כלי מיתר: קונטינואו ברצ'יטאטיבים, צ'מבלו וצ'לו (נוהל ביצוע אותנטי משתמש לעיתים קרובות בפורטה-פיאנו בלבד).

קישורים חיצוניים

• כתב היד של המערכה השלישית והבלט בספריית המדינה בברלין.