איגואנה ירוקה
 איגואנה ירוקה
| |
|---|---|
 | |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | זוחלים |
| סדרה: | קשקשאים |
| תת־סדרה: | דמויי איגואנה |
| משפחה: | איגואניים |
| סוג: | איגואנה |
| מין: | איגואנה ירוקה |
| שם מדעי | |
 Iguana iguanaלינאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
איגואנה ירוקה או איגואנה מצויה (שם מדעי: Iguana iguana) היא מין של זוחל המשתייך לסוג איגואנה שבמשפחת האיגואניים. האיגואנה הירוקה נפוצה בעיקר באמריקה הדרומית והמרכזית, ותחום תפוצתה משתרע מדרום ברזיל ופרגוואי עד למקסיקו ולאיים הקאריביים. בארצות הברית היא נפוצה בעמק הריו גראנדה בטקסס, דרום פלורידה, פלורידה קיז ואיי הוואי.
המין תואר לראשונה בשנת 1758 על ידי הבוטנאי השוודי קארולוס ליניאוס. לסוג איגואנה שייכת האיגואנה הירוקה ואיגואנת האנטילים הקטנים.
מקור השם "איגואנה" הוא מהשיבוש הספרדי לשם "איוואנה" (Iwana), בו השתמש שבט הטאינו. עד היום, במדינות דוברות ספרדית, זכרי האיגואנה הירוקה נקראים "גורובו", "מיניסטרו" או "דניאלורטרס", והצעירים נקראים "איגואניטה" או "גורוביטו".
בטבע האיגואנה הירוקה מגיעה לאורך של כ-1.66 מטרים, ולמשקל של כ-10 קילוגרם. בשביה ניתן למצוא פרטים המגיעים לאורך של כ-2 מטרים ויותר.
אורך חיי האיגואנה בטבע מגיע לחמש עשרה שנה, ובשביה יכול לעבור אף את העשרים.
פיזיולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על אף שמה, האיגואנה הירוקה אינה ירוקה כולה, אם כי הצבע הירוק דומיננטי. לאיגואנה כתמים של צבע חום, אפור או שילוב ביניהם. גם באותו פרט איגואנה ניתן להבחין בשינויי צבע במהלך היום.
בהיותה זוחל האיגואנה זקוקה למקור חום על מנת לשמור על טמפרטורת גופה. את החום משיגות האיגואנות מרביצה במקום החשוף לשמש.
בראשה שני נחיריים, חורים קטנים בקצה הראש המשמשים לנשימה ולהפרשת מלחים. לה עיני חרוט צהובות כשל חתול, אלא שאצל האיגואנה האישון פתוח לרווחה. אוזניה הם קרום שקוף ועגול בשני צידי הראש, ללא שבלול חיצוני, עור התוף חשוף.
שיניה מחודדות דמויות מסור מוסתרות על ידי השפתיים. הלשון, בדומה לנחשים, מאכלסת את כל הקולטנים של חוש הטעם וחוש הריח.
לאיגואנה תא קולט אור בעזרתו רואה צבעים באופן חד ואף מצליחה לראות קרינה אולטרה סגולה. תכונה זו משמשת אותה למדידת רמת קרינת ה-UV שהיא מקבלת ובכך לקבל מספיק קרינה להפקת ויטמין D. לאיגואנה זוג קשקשים עגולים וגדולים במיוחד שמשמשים כשריד אבולוציוני הייחודי לאיגואנה. בתחתית ראשה וצווארה של האיגואנה מצוי עור דמוי מפרש, הנקרא פימה, כאשר היא מרגישה מאוימת או מתוחה היא פורשת אותו לקבלת מראה גדול יותר ומאיים.
לאיגואנה ארבע רגליים בעלות מפרקים רבים וציפורניים חדות (מתחדשות), בעוד ברגליים האחוריות ישנן שתי אצבעות ארוכות במיוחד. זנב האיגואנה הוא שרירי ביותר ומהווה עד שני שלישים מגודלה, ובעזרתו היא מסוגלת להלקות את טורפיה וכן איגואנות אחרות שפלשו לטריטוריה שלה. הזנב מסייע לאיגואנה במהלך השחייה, שידועה כאחד הצדדים החזקים שלה. בזנב מאוחסן מעט שומן שיכול לעזור לה בעת רעב. האיגואנה יכולה להיפטר מהזנב בעת מאבק עם טורף או לחץ, אבל לאחר מכן היא פגיעה מאוד ולזנבה לוקח פרק זמן ארוך מאוד להתאושש.
בפס ארוך לאורך גב האיגואנה עוברים אותם קשקשים דמויי דוקרנים, אשר לא נמצא להם שום שימוש מלבד זה שהם מעניקים לה מראה מאיים יותר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איגואנה ירוקה, באתר ITIS (באנגלית)
- איגואנה ירוקה, באתר NCBI (באנגלית)
- איגואנה ירוקה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- איגואנה ירוקה, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- איגואנה ירוקה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- איגואנה ירוקה, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ איגואנה ירוקה באתר הרשימה האדומה של IUCN
