אחריות משפטית

אחריות משפטית היא אחריות שמקורה בחיוב בחוק או בחוזה. אחריות משפטית מתקיימת במשפט פלילי ובמשפט אזרחי.

לקיומה של אחריות משפטית נדרשים שלושה רכיבים:

• קיום של נורמה, שנקבעה בחוק או בחוזה
• קביעה שהנורמה הופרה
• הטלת סנקציה על המפר.

במשפט פלילי

במשפט הפלילי, חוק העונשין קובע נורמות רבות בדרך של קביעת העונש המוטל על המפר. דוגמה: סעיף 384 לחוק קובע "הגונב, דינו – מאסר שלוש שנים", כלומר קובע את הנורמה האוסרת גניבה ואת העונש על הפרתה - מאסר שלוש שנים. בחוקים אחרים נקבעת הנורמה באופן מפורש, ובנפרד נקבע העונש על הפרתה. דוגמה: סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה קובע במפורש את הנורמה: "לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה", וסעיף 15 קובע את העונש על הפרת הנורמה. לעיתים נקבעת בחוק נורמה בלי שנקבע עונש על הפרתה. חוק כזה קרוי "חוק בלתי מושלם" (בלטינית: lex imperfecta), אך שופט בית המשפט העליון, משה זילברג העיר על כך: "גם חוק בלתי־מושלם — חוק הוא, והאזרח חייב שלא לעבור עליו."

הקביעה שבמקרה מסוים הופרה נורמה היא בסמכותו הבלעדית של בית המשפט. בדרך כלל על התביעה במשפט פלילי להוכיח את אשמתו של הנאשם, אך בחוקים אחדים נקבעה אחריות קפידה, שבה, לאחר שהוכח כי התקיים היסוד העובדתי, כלומר הוכח שהאדם ביצע את המעשה המהווה עבירה, חזקה עליו שעבר עבירה פלילית, והתביעה אינה צריכה להוכיח כי היה מודע לקיום נסיבות העבירה או כי התרשל במעשיו. נטל ההוכחה עובר אל הנאשם, הנדרש להוכיח שלא נהג ברשלנות, ואם יוכיח כי לא נהג במחשבה פלילית או ברשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה, לא ניתן יהיה להטיל עליו אחריות לעבירה.

במשפט אזרחי

חוק החוזים (חלק כללי) קובע את דרכי קביעת הנורמות בחוזה ואת הסנקציה שתוטל על המפר אותן, וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) קובע את הסעדים למי שנפגע מההפרה. קביעה שנורמה שנקבעה בחוזה הופרה נתונה לבית המשפט, אך גם לדרכים נוספות בהסכמת הצדדים (מראש או בדיעבד), כגון בוררות וגישור. דוגמה: בחוזה לרכישת דירה נקבעים לוחות הזמנים לתשלומים בגין הרכישה ולמסירת הדירה לקונה, ומפורטות הסנקציות על מי שמפר לוחות זמנים אלה.

חלק ג' של פקודת הנזיקין קובע שורה של עוולות, בהן עוולת הרשלנות ואת עוולת הפרת חובה חקוקה כעוולות מסגרת, שהאחראי להן יחויב במתן פיצוי לניזוק. עוולה נזיקית מורכבת בדרך כלל משלושה יסודות: אשם, נזק וקשר סיבתי עובדתי ומשפטי. דיני הנזיקין עוסקים בתחומים אחדים של אחריות:

• אחריות שילוחית ואחריות מעביד – אחריות שחלה על אדם בשל פעולה שביצע אחר מטעמו.
• אחריות משתף ומשדל – אחריות שחלה על אדם בשל זיקה למעשה שביצע אחר.
• אחריות רשויות ציבור ועובדי מדינה – אחריות הגופים הציבוריים בנזיקין, לה קיימות מגבלות ייחודיות.
• אחריות מעסיק קבלן (בעל חוזה) – אחריות של אדם על מעשים שביצע מי מטעמו באופן עצמאי, ושאין ביניהם יחסי עובד-מעביד או שולח-שליח.
• אחריות (מוצרים) – התחייבות של יצרן שהמוצר אותו הוא מוכר יפעל כראוי זמן מסוים, ואם לא, יתוקן או יוחלף בחדש.

סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן – המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה."

ראו גם

• אחריות ציבורית

קישורים חיצוניים

• המפגש השני בסדרת "בשערי האקדמיה" לשנת תשפ"ה | "אחריות משפטית", הרצאה בערוץ "TheIsraelAcademyofSciencesandHumanities", באתר יוטיוב