אורי ירום

אורי ירום
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	8 במאי 1931; כ"א באייר ה'תרצ"א
פטירה	8 בינואר 2012 (בגיל 80)
מדינה	ישראל
השתייכות	חי"ש ; פלמ"ח ; צבא הגנה לישראל
דרגה	סגן-אלוף
תפקידים בשירות
	טייס; מייסד מערך המסוקים של צה"ל;
פעולות ומבצעים
	מלחמת העצמאות; מלחמת סיני; מלחמת ששת הימים; מלחמת ההתשה; מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
	עיטור המופת
תפקידים אזרחיים
	טייס אל על

אורי ירום (8 במאי 1931^[1] – 8 בינואר 2012) היה איש צבא ישראלי, אשר שירת כטייס בחיל האוויר הישראלי וייסד את מערך המסוקים של החיל. ירום עוטר במהלך שירותו בעיטור המופת והשתחרר בדרגת סגן-אלוף.

ביוגרפיה

ירום נולד בשם אורי לוינשטיין בבית החולים הדסה בתל אביב וגדל במושב בית עובד. למד בכפר הנוער בן שמן. כנער בן 16 וחצי התנדב לחי"ש, צורף לגדוד ברק של חטיבת גולני במלחמת העצמאות והשתתף בקרב דגניה-צמח. ירום התגייס לפלמ"ח בעקבות אחיו, וכלוחם בגדוד הראשון של חטיבת יפתח השתתף בקרב על אלטלנה, במבצע דני ובמבצע גי"ס. לאחר שהשתחרר עבד כימאי, אך לאחר זמן קצר התגייס שוב לצה"ל.

קריירה

קריירה צבאית

ירום החל את שירותו בחיל האוויר בקורס טיס מספר 6 אותו סיים ב-1952. הוא שירת כטייס מוסקיטו בחצור אך בשל בעיות בריאות עבר למטוס פייפר.^[2] באפריל 1954 השתתף כטייס במבצע שנונית לחילוץ כוח צה"ל שנתקע על שרטון בחוף סעודיה. ירום שימש כמדריך טיסה בבית הספר לטיסה בסירקין.

ב-1956 עבר קורס הסבה למסוקי סיקורסקי S-55 בארצות הברית ולאחר מלחמת סיני מונה למפקד גף מסוקים בטייסת הפילים. ירום יצא עם משלחת צה"ל להשתלמות בצרפת ובאלג'יריה ללמוד את נושא התפעול המבצעי של מסוקים בצבא הצרפתי, וב-1 בינואר 1958 הקים את טייסת 124, "טייסת החרב המתהפכת", שהייתה טייסת המסוקים הראשונה בחיל האוויר. הטייסת כללה 2 מסוקי הילר 360 קלים (אחד לא שמיש), שני מסוקי סיקורסקי S-55 ומסוק סילוני קל מדגם אלואט II שהתקבל בתרומה. בהמשך נרכשו עוד 4 מסוקי S-55 אזרחיים. הטייסת שימשה למשימות חיפוש והצלה ולחילוץ נפגעים, ויעודה בחירום היה חילוץ טייסים.

באוקטובר 1957 זכה ירום לרישום לזכות ממפקד חיל האוויר, לאחר שחילץ עם מסוקו וצוותו חייל צה"ל שנפגע בנפילה לנקיק במצדה.^[3] ירום פעל על מנת לשלב את הטייסת במשימות נוספות וחבר אל מפקד סיירת מטכ"ל אברהם ארנן. השנים הגו יחד רעיונות לשימוש במסוקים כמובילי כוחות הסיירת במבצעיה החשאיים מעבר לקווי האויב.

ביוני 1958, במהלך חיפוש אחרי ספינת חיל הים ״נגבה״ על מנת לחלץ מלח שנפצע קשה מהתחשמלות, ביצע ירום נחיתת חירום על סיפון נושאת המטוסים של הצי השישי האמריקאי - USS Wasp בעקבות תקלה במערכת הדלק ושהייה ממושכת מדי באוויר. לירום לא היה קשר עם נושאת המטוסים והוא נחת עליה ללא אישור. לאחר הנחיתה, בשיחת טלפון עם האדמירל מפקד הצי שאל אותו האדמירל ״האם אתה מודע לכך שנחתת על ספינת מלחמה אמריקאית?״ לכך השיב ירום ״חשבתי שזו אחת משלנו״.^[4]

ב-1962 נקלטו בטייסת 124 מסוקי סיקורסקי S-58 חדשים מדגם צבאי, שניתנו במתנה על ידי גרמניה המערבית לאחר ביקור בישראל של שר ההגנה, פרנץ יוזף שטראוס.^[5] מסוקים אלו אפשרו נשיאת כוחות בתצורה בטוחה וחשאית יותר, וב-10 באוגוסט 1963 יצא לדרכו "מבצע חלוץ" בו הובל כוח של סיירת מטכ"ל למצרים במסוקם של ירום והנווט רפי סברון. משתתפי המבצע זכו אחריו בצל"ש הרמטכ"ל, כשעבור ירום וסברון הומר הצל"ש בהמשך לעיטור המופת^[6]. המבצע פרץ דרך למבצעים דומים נוספים (מבצעי שרקרק, שלדג, נקר וכחל), שהיו חיוניים להצלחת צה"ל במבצע מוקד ובמלחמת ששת הימים^[7] באוגוסט 1963 סיים את תפקידו כמפקד הטייסת.

בשנים 1965–1967 פיקד ירום על בסיס חיל האוויר שדה דב. הוא מונה לנספח צבאי של חיל האוויר בארצות הברית, אך בשל הכוננות לקראת מלחמת ששת הימים הוקפא מינויו והוא נותר בישראל. ירום התנדב לשרת במלחמה כטייס מן השורה בטייסת החרב המתהפכת תחת פיקודו של חניכו לשעבר, אליעזר כהן. לאחר המלחמה ועד 1970 שירת כנספח אווירי בארצות הברית.

לאחר סיום שירותו הצבאי

לאחר פרישתו מצה"ל היה מנכ"ל חברת "מסוק", חברת שירותי מסוקים אזרחית. בטיסה במסגרת זו ביצע נחיתת אונס שבסיומה התהפך המסוק והתרסק, וירום ושתיים מהנוסעות נפצעו.^[8]

במלחמת יום הכיפורים שירת כטייס מילואים. בין פעולותיו הייתה חילוצם של עמירם לוין ואליעזר כהן לאחר פציעתם בשדה התעופה פאיד.

עבד במשך כ-20 שנה כטייס בחברת אל על. בבחירות לכנסת השתים עשרה הוצב במקום העשירי ברשימת מפלגת מולדת, בבחירות לכנסת השלוש עשרה הוצב במקום השביעי ברשימה.

נפטר בינואר 2012 והובא למנוחות בבית הקברות מורשה. הותיר אחריו 3 ילדים ונכדים ונכדות.

לקריאה נוספת

אורי ירום, "מבצעי הליקופטרים", תורת הפעלת מסוקים, 1961
אורי ירום, "כנף רננים", (אוטוביוגרפיה), הוצאת משרד הביטחון, 2001.

קישורים חיצוניים

אורי ירום, באתר הפלמ"ח
אמיר בוחבוט‏, סא"ל בדימוס אורי ירום, מבכירי חיל האוויר, מת בגיל 80, באתר וואלה, 8 בינואר 2012
אורי ירום, באתר הגבורה
חגי הוברמן, עסקי אוויר, באתר ערוץ 7, 19 בינואר 2012
אורי דרומי, אבי המסוקים, באתר הארץ, 20 בינואר 2012
חיים שכאלה עם אורי ירום, הערוץ הראשון, 1975

הערות שוליים

^ אורי ירום, "כנף רננים", הוצאת משרד הביטחון, 2001, עמ' 17
^ אליעזר (צ'יטה) כהן, צבי לביא, ‏השמים אינם הגבול - סיפורו של חיל האויר הישראלי, ספרית מעריב, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר, עמ' 129
^ אבינעם מיסניקוב, 18.10.57 צל"ש מח"א לרב"ט אברהם פרלס ולטר"ש חיים זילברמן, אתר מרחב אווירי
^ שי לוי, ‏פדיחה: כשמסוק ישראלי ביצע נחיתה ללא אישור על נושאת המטוסים האמריקנית, באתר ‏מאקו‏, 2 ביולי 2017
^ כהן, עמ' 224
^ עיטור המופת, באתר צה"ל, 5 ביוני 2017
^ עופר דרורי, מבצע חלוץ, באתר הגבורה
^ "ניסיתי לבצע נחיתת אונס, כשנגע המסוק בקרקע - התהפך והתרסק, מעריב, 6 באוגוסט 1971

[1] אורי ירום, "כנף רננים", הוצאת משרד הביטחון, 2001, עמ' 17

[2] אליעזר (צ'יטה) כהן, צבי לביא, ‏השמים אינם הגבול - סיפורו של חיל האויר הישראלי, ספרית מעריב, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר, עמ' 129

[3] אבינעם מיסניקוב, 18.10.57 צל"ש מח"א לרב"ט אברהם פרלס ולטר"ש חיים זילברמן, אתר מרחב אווירי

[4] שי לוי, ‏פדיחה: כשמסוק ישראלי ביצע נחיתה ללא אישור על נושאת המטוסים האמריקנית, באתר ‏מאקו‏, 2 ביולי 2017

[5] כהן, עמ' 224

[6] עיטור המופת, באתר צה"ל, 5 ביוני 2017

[7] עופר דרורי, מבצע חלוץ, באתר הגבורה

[8] "ניסיתי לבצע נחיתת אונס, כשנגע המסוק בקרקע - התהפך והתרסק, מעריב, 6 באוגוסט 1971

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]