אוטווה סנטורס
 | |||||
| מידע כללי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| אולם ביתי | |||||
 | |||||
| קנדיאן טייר סנטר | |||||
| (19,153 מושבים) | |||||
 אוטווה, אונטריו, קנדה | |||||
| מדינה |
קנדה  | ||||
| תאריך ייסוד | 1992 | ||||
| ליגה | NHL | ||||
| חטיבה | מזרחית | ||||
| בית | אטלנטי | ||||
| היסטוריה | אוטווה סנטורס (1992 - ההווה) | ||||
| בעלים |
יוג'ין מלניק | ||||
| מנכ"ל |
סטיב סטאיוס | ||||
| מאמן |
טראוויס גרין | ||||
| תארים | |||||
| |||||
| תלבושת | |||||
 | |||||
| מדים (בית, חוץ) | |||||
| http://senators.nhl.com | |||||
  | |||||
אוטווה סנטורס (באנגלית: Ottawa Senators, בצרפתית: Sénateurs d'Ottawa) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית מאוטווה, אונטריו, קנדה, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית האטלנטי שבחטיבה המזרחית.
הקבוצה החלה לפעול ב-1992 ולקחה לעצמה את שמה של קבוצה שהייתה קיימת בין 1883 ו-1934 והייתה ממייסדות ה-NHL ב-1917, אך אין כל קשר בין הקבוצה המקורית לקבוצה החדשה לבד מהשם.
אוטווה סנטורס המודרנית לא זכתה מעולם בגביע סטנלי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החייאת שם הקבוצה המקורית והיציאה לדרך
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אוטווה סנטורס (1883–1934)
לאחר שבסוף שנות ה-80 פרסמה ה-NHL את תוכניותיה להתרחב בשנים הקרובות, החליט איש עסקים מאוטווה, ברוס פיירסטון, להחיות את שמם של הסנטורס ולהקים קבוצת NHL חדשה על בסיס המורשת המפוארת של הקבוצה המקורית, ובכך להחזיר את ליגת ה-NHL לאוטווה אחרי כמעט 60 שנה. הוא הודיע על כוונותיו ב-1989 והשיג את רשותם של יורשי הבעלים של הקבוצה המקורית להשתמש בשם.
קבוצת המשקיעים שגייס פיירסטון יצאה במסע פרסום שנועד לרתום את הקהל באוטווה לרעיון של החיאת שם הקבוצה הישנה. בין השאר גויס למטרה פרנק פיניגן, שזכה עם הקבוצה המקורית בגביע סטנלי האחרון שלה ב-1927 והיה השחקן האחרון שזכה בגביע סטנלי עם הסנטורס המקוריים שנותר בחיים. בין השאר חשף פיירסטון את תוכניתו לבנות עבור הקבוצה אולם חדש בן 22500 מקומות, ה"פלדיום". מסע הפרסום הסתיים בהצלחה, כאשר למרות חוסר הוודאות בדבר קבלת הזיכיון מה-NHL שלחו כ-11000 אוהדים מקדמה של 25 דולר קנדי, ללא החזר, לרכישת מנויים עונתיים. ב-1990 החליטה ה-NHL להיענות לבקשת המשקיעים ולהעניק להם זיכיון להפעלת הקבוצה ב-1992 מתוך כוונה לצרפה לליגה בעונת 1992/93.
1992 - 1996: התחלה קשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרויקט בניית ה"פלדיום" נתקל בקשיים גדולים. האדמה עליה היה מיועד להיבנות הייתה אדמה חקלאית, ושינוי ייעוד הקרקע נתקל בקשיים ועלה ממון רב. בנוסף, הוטלו על הפרויקט מגבלות קשות שהורידו את תכולת האולם ל-18000 צופים והקטינו מאוד את ערכו. בניית האולם התעכבה עד 1996.
עד סיום בניית האולם שיחקו הסנטורס ב"אוטווה סיוויק ארנה", אולם קטן בן כ-10000 מקומות בלבד. משחק הפתיחה של הסנטורס החדשים היה ב-8 באוקטובר 1992 מול מונטריאול קנדיאנס, כשלפניו טקס פתיחה מרשים. נשיא ה-NHL, גיל סטיין, העניק לברוס פיירסטון ולשחקן הסנטורס המקורית, ריי קינסלה, תעודה מיוחדת לרגל חזרת ה-NHL לאוטווה אחרי 58 שנים. דגלי הזכיות של הסנטורס המקוריים בגביע סטנלי הורמו לתקרת האולם. פרנק פיניגן מת בינתיים ב-1991, ואת הטלת הדיסקית החגיגית של פתיחת המשחק ביצע בנו. אלניס מוריסט שרה את ההמנון הקנדי.
זו הייתה נקודת האור הכמעט יחידה בעונת בכורה קשה מאוד לקבוצה החדשה. הסנטורס סיימו את העונה עם מאזן גרוע של 10 ניצחונות בלבד לעומת 70 הפסדים ו-4 תיקו, ובכל העונה השיגו רק ניצחון חוץ אחד - שיא שלילי של ה-NHL המחזיק מעמד עד היום. למעשה, לקראת סיום העונה הצהיר פיירסטון בגלוי שהקבוצה הפסידה במשחקים בכוונה כדי לסיים אחרונה בליגה ולזכות בבחירת הדראפט הראשונה. הקבוצה נקנסה בסכום גבוה על ידי ה-NHL בעקבות דבריו של פיירסטון, שהיוו גם זרז לקביעת חוק הגרלת הדראפט כדי למנוע מקבוצות להפסיד בכוונה ולהרוויח אוטומטית את בחירת הדראפט הראשונה.
לקראת עונת 1993/94 הצטרף לקבוצה אלכסיי יאשין, שנבחר בדראפט על ידיה עוד ב-1992 אך העדיף להישאר עונה נוספת ברוסיה. בחירת הדראפט הראשונה לקראת אותה עונה הייתה אלכסנדר דייל, חלוץ שקבוצות הליגה חשקו בו ושהיה הסיבה העיקרית לניסיון של פיירסטון לזכות בבחירה הראשונה בדראפט בכל מחיר. דייל הוחתם על חוזה עתק של 12.25 מיליון דולר קנדי לעונה - סכום חסר תקדים לרוקי, וזכה להגנה מהנהלת הקבוצה. כשהתברר שיכולתו לא עונה על הציפיות והמאמן פייר ויניו הוריד מדקות המשחק שלו, פיטרה ההנהלה את ויניו. למרות כל ההגנות והניסיונות, דייל המשיך לאכזב לאורך כל שנותיו בקבוצה. הקבוצה המשיכה לסיים בתחתית הליגה גם ב-1994 ו-1995 עם מאזנים שליליים באופן קיצוני.
עונת 1995/96 הייתה רבת מהפכים בקבוצה. אלכסיי יאשין, שזעם על היחס המועדף שקיבל אלכסנדר דייל, דרש לעבור לקבוצה אחרת והחרים את המשחקים. כשהמאמן ריק באונס ניסה שוב לצמצם את משקלו של דייל בקבוצה התערבה שוב ההנהלה ופיטרה את באונס. המאמן החדש, לארי אליסון, מילא אחר צו ההנהלה בעניינו של דייל, אולם הקבוצה המשיכה לקרטע.
בעלי הקבוצה, שציפו לפתיחתו של ה"פלדיום" ושסיכנו כסף רב, שמו סוף לפרשה כאשר החליפו את צוות הניהול של הקבוצה. פייר גוטייה, שהגיע ממייטי דאקס אוף אנהיים, מונה למנהל. גוטייה ניגש מיד לעבודה, יישר את ההדורים עם יאשין והחתים אותו על חוזה ארוך טווח. הוא גם מינה את ז'ק מרטן למאמן.
תחת מרטן, עם יכולת טובה של המגן הוותיק סטיב דושיין שהגיע לקבוצה, ושל הרוקי השוודי דניאל אלפרדסון, ועם המעבר ל"פלדיום" - שבעקבות עסקה עם חברת התוכנה "קורל" נקרא "קורל סנטר" (וכיום קנדיאן טייר סנטר) - שיפרו הסנטורס את משחקם. הם עדיין סיימו אחרונים בליגה עונה רביעית ברציפות, אולם המאזן שלהם השתפר בצורה מרשימה לעומת העונות הקודמות. אלפרדסון נבחר לרוקי העונה ב-NHL וזכה בגביע קאלדר.
1997 - 1998: תחילת שינוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונת 1996/97 סימנה את תחילתו של השינוי בקבוצה, כאשר שער של דושיין לקראת סיום המשחק האחרון של העונה, מול באפלו סייברס, העלה את הקבוצה באופן דרמטי לפלייאוף בפעם הראשונה. סדרת הפלייאוף הראשונה שלה, מול אותה באפלו סייברס, הסתיימה באופן דרמטי אף היא כאשר הסייברס ניצחו במשחק השביעי והמכריע בהארכה.
השיפור נמשך בעונת 1997/98 כאשר הסנטורס סיימו לראשונה את העונה הרגילה במאזן חיובי, בעזרת רכש מוצלח - החלוץ הסלובקי מריאן הוסה ובחירת הדראפט שון מקקרן. עם זאת, המאזן הספיק רק למקום השמיני בחטיבה המזרחית וסידר לסנטורס מפגש פלייאוף קשה מול המדורגת ראשונה ניו ג'רזי דווילס. הסנטורס הפתיעו את הדווילס במשחק הראשון בהארכה, ולקחו את יתרון הביתיות במצב של 1:1 לשני משחקים באוטווה. במשחק השלישי הצטיין השוער דמיאן רודס שהגיע לקבוצה בעונה הקודמת, ויאשין כבש את שער הניצחון בהארכה כדי לתת לסנטורס יתרון בסדרה, יתרון שגדל כאשר שלושה שערים של אלפרדסון הובילו לניצחון גם במשחק הרביעי. הסנטורס השלימו את ההפתעה במשחק השישי והדיחו את הדווילס, ובכך השיגו ניצחון ראשון לקבוצה המודרנית בסדרת פלייאוף.
בסיבוב השני הובסו הסנטורס על ידי וושינגטון קפיטלס.
1999 - 2006: קבוצת צמרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]עונת 1998/99 הציגה את הסנטורס כקבוצה תחרותית מן המניין בליגה. אלכסיי יאשין בעונת שיא תרם 44 שערים ו-50 אסיסטים, והסנטורס סיימו עם מאזן מצוין של 103 נקודות בטבלה - הפעם הראשונה שבה עברו את 100 הנקודות. המאזן הספיק לאליפות הבית הצפון-מזרחי בפעם הראשונה, אולם בפלייאוף הופתעו הסנטורס על ידי באפלו סייברס שהביסה אותם בארבעה משחקים.
יאשין שבת מפעילות בעונת 1999/2000 בשל סכסוך חוזי עם הקבוצה, וחבריו להתקפה - אלפרדסון, הוסה, מקקרן, והחלוצים הצ'כים ואצלב פרוספל וראדק בונק - הציגו תפוקה התקפית נאה וכיסו היטב על חסרונו. למרות עוד מאזן טוב בעונה הרגילה שוב נכשלו הסנטורס בפלייאוף, הפעם מול יריביהם לפרובינציית אונטריו, טורונטו מייפל ליפס.
יאשין חזר לקבוצה לעונת 2000/01 והתקבל בעוינות מצד אוהדי הקבוצה. למרות זאת הובילו יאשין, אלפרדסון, הוסה ומקקרן את הסנטורס לעוד אליפות של הבית הצפון-מזרחי, אולם שוב אכזבו הסנטורס כשהובסו בסיבוב הראשון, שוב מול המייפל ליפס.
יאשין עזב סופית את הקבוצה לקראת עונת 2001/02, אולם גם בלעדיו המשיכו הסנטורס לשמור על תפוקה התקפית מצוינת מכמות גדולה של חלוצים. אלפרדסון, בונק, הוסה, טוד ווייט ומרטין האוולט הפיקו כל אחד כמות נכבדה של שערים ואסיסטים, והסנטורס עלו לפלייאוף שוב. במחווה מרגשת, איפשר המאמן ז'ק מרטן לעוזרו, רוג'ר נילסון, לאמן בשני המשחקים האחרונים של העונה הרגילה. נילסון, מאמן וותיק שאימן 998 משחקי NHL עד אז ושבאותו זמן היה חולה בסרטן סופני, זכה לפיכך להגיע ל-1000 משחקי NHL כמאמן ראשי לפני שמת ממחלתו ביוני 2003.
הפעם לא אכזבה הקבוצה בסיבוב הראשון בפלייאוף. למרות הפסד במשחק הראשון מול פילדלפיה פליירס, ניצחו הסנטורס בארבעת המשחקים הבאים כאשר השוער פטריק ללים ספג רק שער אחד בכל ארבעת המשחקים. האכזבה הגיעה בסיבוב השני כאשר הסנטורס הודחו מול יריביהם המושבעים, המייפל ליפס, בפעם השלישית ברציפות. ההדחה הייתה כואבת במיוחד לאחר שהסנטורס שמטו יתרון 3:2 בסדרה ונוצחו בשבעה משחקים.
גם בעונת 2002/03, מאחורי עונה טובה של פטריק ללים בשער, הפגינו הסנטורס משחק התקפה מגוון מלא בחלוצים מסוכנים, עם חמישה שחקנים שצברו 50 נקודות ויותר. הסנטורס סיימו עם מאזן מצוין של 52 ניצחונות, 21 הפסדים, 8 תיקו והפסד אחד בהארכה, ובסך הכל 113 נקודות - מאזן שיא שהביא להם את גביע הנשיאים כבעלי המאזן הטוב ביותר בעונה הרגילה בפעם הראשונה. בסיבוב הראשון הדיחו הסנטורס את ניו יורק איילנדרס ואת כוכבם לשעבר אלכסיי יאשין בחמישה משחקים, והמשיכו בהדחתה של פילדלפיה פליירס בשישה משחקים כדי לעלות לגמר החטיבה המזרחית בפעם הראשונה בתולדותיהם.
בגמר החטיבתי מול ניו ג'רזי דווילס נקלעו הסנטורס לפיגור 3:1 בסדרה, והחליטו לתת הזדמנות לצעיר המבטיח ג'ייסון ספזה. ספזה, שנבחר שני בדראפט על ידי הסנטורס ב-2001, טרם זכה לשחק בקבוצה. כבר במשחקו הראשון כבש שער ומסר אסיסט, והסנטורס ניצחו במשחק ולאחר מכן ניצחו גם במשחק השישי והחזירו את הסדרה למשחק שביעי ומכריע באוטווה. למרות יתרון מוקדם במשחק, הסנטורס נכנעו לשער הפסד סמוך לסיום ולא הצליחו לעלות לסדרת גמר גביע סטנלי.
ההצלחה על הקרח לוותה בצרות מחוצה לו. לאחר היסטוריה ארוכה של חובות נאלצה הקבוצה להכריז על פשיטת רגל במהלך העונה, והמשיכה את העונה רק בזכות מימון חירום מה-NHL. עם סיום העונה נקנתה הקבוצה על ידי יוג'ין מלניק, מנהל בכיר בחברת תרופות גדולה.
עונת 2003/04 הסתיימה גם היא במאזן מצוין של 102 נקודות, ומפגש פלייאוף רביעי מול היריבה המושבעת, טורונטו מייפל ליפס. הסדרה נמשכה לשבעה משחקים, אולם גם הפעם נכשלו הסנטורס מול יריביהם והודחו. המאמן ז'ק מרטן והשוער פטריק ללים שילמו את המחיר ועזבו את הקבוצה, כאשר במקום ללים הגיע לקבוצה אחד השוערים הגדולים בכל הזמנים, דומיניק האשק שהגיע מדטרויט רד וינגס.
את עונת 2005/06, לאחר העונה שבוטלה בשל סכסוך עבודה בליגה, החלו הסנטורס עם ציפיות גבוהות לנוכח הגעתו של האשק, ועוד יותר מכך כאשר הגיע לקבוצה אחד החלוצים הצעירים הטובים בליגה, דני היטלי שהגיע מאטלנטה ת'ראשרס בעסקת ענק. הסנטורס עמדו בציפיות בתחילת העונה כאשר ניצחו 21 מ-25 משחקיהם הראשונים, והגיעו אל חודש פברואר ואל הפגרה בליגה בשל אולימפיאדת החורף בטורינו עם המאזן הטוב ביותר בליגה. התוכניות החלו להשתבש כאשר בטורניר האולימפי נפצע האשק במפשעה במדי נבחרת צ'כיה ולא שב עוד לשחק באותה עונה. למרות היעדרו, עם עונה מצוינת של היטלי שצבר 103 נקודות, צברו הסנטורס 113 נקודות בטבלה, השוו את המאזן הטוב בתולדותיהם וזכו באליפות הבית הצפון-מזרחי.
הסיבוב הראשון זימן לסנטורס מפגש עם האלופה היוצאת, טמפה ביי לייטנינג. הסנטורס חזרו להפגין רמה גבוהה והביסו את הלייטנינג בחמישה משחקים, אולם בסיבוב השני נחלה הקבוצה שוב אכזבה קשה כאשר בעקבות שני הפסדי בית במשחקים הראשונים הובסו בחמישה משחקים על ידי באפלו סייברס.
ריצת הפלייאוף של 2007
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ללא האשק והמגן הוותיק זדנו כארה שעזבו, המחצית הראשונה של עונת 2006/07 של הסנטורס הייתה פושרת, אולם במחצית השנייה הפגינה הקבוצה יכולת גבוהה והגיעה לפלייאוף בכושר מצוין, אף על פי ש-105 הנקודות שלה בטבלה לא הצליחו להדביק את הפער ולא הביאו לה את אליפות הבית הצפון-מזרחי. כוכב ההתקפה מרטין הבלט עזב גם הוא במהלך העונה, אולם דני היטלי הפגין עונה מצוינת עם 105 נקודות - 50 שערים ו-55 אסיסטים, ג'ייסון ספזה והקפטן דניאל אלפרדסון הוסיפו 87 נקודות כל אחד. ריי אמרי, מחליפו של דומיניק האשק עד פציעתו, מיצב את עצמו כשוער הראשון, כאשר שוער הרכש השווייצרי מרטין גרבר נדחק לעמדת השוער המחליף.
בסיבוב הראשון פגשו הסנטורס את פיטסבורג פינגווינס, קבוצה שהייתה בתהליך בנייה עם מספר כוכבים צעירים בעלי יכולת גבוהה, אך חסרי ניסיון. הסנטורס הביסו את הפינגווינס בחמישה משחקים, והביסו בצורה דומה גם את ניו ג'רזי דווילס בסיבוב השני.
בגמר החטיבתי פגשו הסנטורס את יריבתם בבית הצפון-מזרחי, באפלו סייברס. הסנטורס לא הותירו סיכוי לסייברס, ניצחו אותם פעמיים בבאפלו וסיימו את הסדרה גם הפעם בחמישה משחקים. בכך עלו הסנטורס בפעם הראשונה בתולדות הקבוצה המודרנית לסדרת גמר גביע סטנלי, 80 שנה אחרי הגמר האחרון של הקבוצה המקורית. דניאל אלפרדסון היה לקפטן האירופי הראשון שמוביל קבוצה לסדרת גמר גביע סטנלי.
בסדרת הגמר הובסו הסנטורס בחמישה משחקים על ידי אנהיים דאקס.
2008 - 2015: סוף עידן אלפרדסון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסנטורס חוו שנים של ירידה ביכולתם לאחר עונת 2006/07. בעונת 2007/08 הגיעו לפלייאוף בקושי רב והובסו על ידי פיטסבורג פינגווינס, וב-2008/09 החמיצו את הפלייאוף לאחר 12 עונות פלייאוף רצופות. הקבוצה ידעה באותן שנים חילופים רבים בהנהלתה ובצוות המקצועי שלה, ובנוסף, בעקבות ריב עם המאמן קורי קלוסטון שמונה במהלך עונת 2008/09, עזב דני היטלי את הקבוצה. עוד לפניו שוחרר מהקבוצה השוער ריי אמרי שהסתבך בשורה של שערוריות מחוץ למגרש.
בעונת 2009/10, עם קלוסטון שהמשיך בעמדת המאמן, השתפרה יכולת הקבוצה שרצה בצמרת הבית הצפון-מזרחי וסיימה אותו שנייה (חמישית בחטיבה המזרחית). בפלייאוף שוב נוצחו הסנטורס על ידי פיטסבורג פינגווינס.
עונת 2010/11 הייתה רעה עבור הסנטורס כמעט מתחילתה. בכל חודש ינואר ניצחה הקבוצה רק משחק אחד. הקבוצה הגיבה בסדרת עסקות כדי לבנות את עתידה, בהן שוחררו שחקנים ותיקים תמורת בחירות דראפט ושחקנים צעירים. הסנטורס סיימו אחרונים בבית הצפון-מזרחי, והמאמן קלוסטון פוטר בסיום העונה.
בעונת 2011/12, עם קבוצה עמוסה בשחקנים צעירים ולא מנוסים, הצליחו הסנטורס לעלות בקושי לפלייאוף במקום השמיני בחטיבה המזרחית. במפגש הפלייאוף מול המדורגת ראשונה, ניו יורק ריינג'רס, הצליחו הסנטורס לגרור את הריינג'רס העדיפים למשחק שביעי ומכריע בטרם הודחו. עונה אחת לאחר מכן הפתיעו הסנטורס בניצחון בסיבוב הראשון בפלייאוף על מונטריאול קנדיאנס נגד יתרון הביתיות, אך הודחו בסיבוב השני על ידי פיטסבורג פינגווינס.
לקראת עונת 2013/14 תם עידן בקבוצה, כאשר הקפטן השוודי הוותיק דניאל אלפרדסון עזב במפתיע לאחר 17 עונות בקבוצה וחתם בדטרויט רד וינגס. ג'ייסון ספזה מונה לקפטן במקומו, אך בסיום העונה - בה נכשלה הקבוצה ולא עלתה לפלייאוף - הועבר לדאלאס סטארס וכהונתו הקצרה באה אל סיומה. עם קפטן חדש, החלוץ השוודי אריק קרלסון, הגיעו הסנטורס לפלייאוף בעונת 2014/15 ונוצחו על ידי מונטריאול קנדיאנס בסיבוב הראשון.
2015 - ההווה: בנייה מחודשת, ריצת הפלייאוף של 2017 והידרדרות לתחתית הליגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עונת 2015-16 הייתה מאכזבת לקבוצה, למרות עסקת ענק שעירבה 11 שחקנים ובמסגרתה הגיע לקבוצה קפטן היריבה המושבעת טורונטו מייפל ליפס, דיון פאנף. הסנטורס, יחד עם כל הקבוצות הקנדיות בליגה, החמיצו את הפלייאוף.
העונה הבאה הראתה שיפור ניכר. לאחר שסיימה שנייה בבית האטלנטי ועלתה לפלייאוף עם יתרון ביתיות בסיבוב הראשון, הדיחו הסנטורס את בוסטון ברואינס ולאחר מכן את ניו יורק ריינג'רס כדי לעלות לגמר החטיבתי בפעם השלישית בתולדותיהם. בגמר החטיבתי גררו הסנטורס את האלופה היוצאת, פיטסבורג פינגווינס, למשחק שביעי ומכריע - אך נוצחו בו והודחו.
הקבוצה חזרה לסורה עונה לאחר מכן, ועם מספר רצפים ארוכים של הפסדים נשרה במהירות מהמירוץ לפלייאוף. מגמת ההידרדרות נמשכה ב-2018/19 כשהסנטורס סיימו את העונה עם 29 ניצחונות ו-64 נקודות בלבד - המאזן הגרוע בליגה, ובעונות שאחריה שגם בהן דורגו בתחתית הליגה.
ההתייחסות לקבוצה המקורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההתייחסות של הקבוצה המודרנית למורשת של הקבוצה המקורית היא אמביוולנטית.
המורשת של הקבוצה המקורית הייתה חלק מהותי במסע ההקמה של הקבוצה המודרנית באותו שם, ושחקנים שנותרו בחיים מהקבוצה המקורית השתתפו בו. דגלי האליפות של הקבוצה המקורית מונפים בתקרת ה"קנדיאן טייר סנטר". עם זאת, הקבוצה המודרנית נתפסת - גם בעיני מנהליה, אוהדיה, והנהלת ה-NHL - כגוף נפרד מהקבוצה המקורית. היא לא מנכסת לעצמה את הישגי הקבוצה המקורית, וסטטיסטיקת ההצלחות והכשלונות של הקבוצה המודרנית נספרת בנפרד מהקבוצה המקורית.
היריבות עם טורונטו מייפל ליפס
[עריכת קוד מקור | עריכה]היריבה העיקרית של הסנטורס היא טורונטו מייפל ליפס, יריבות שנחשבת לאחת החריפות בליגה ומכונה "הקרב על אונטריו". היריבות התעצמה מאז 1999 כאשר ארגון מחדש בליגה שיבץ את שתי הקבוצות לבית הצפון-מזרחי של הליגה, ובכך הגדיל משמעותית את כמות המפגשים ביניהן במהלך העונה. גם כיום חברות הקבוצות באותו הבית (הבית האטלנטי). משחקים רבים בין הקבוצות היו מרובים בקטטות ועבירות.
במשחק בין הקבוצות ב 15 בפברואר 2021, מחקו הסנטורס פיגור 5-1 בשליש השלישי של המשחק וניצחו 6-5 לאחר הארכה, זוהי הפעם הראשונה בה הסנטורס (הקבוצה המודרנית) הצליחו לחזור מפיגור של 4 שערים לניצחון במשחק, לפני כן, הם היו בפיגור של 4 שערים ב-240 משחקים, והפסידו את כולם (237 הפסדים ו- 3 הפסדים בהארכה).
הקבוצות נפגשו גם ארבע פעמים בפלייאוף, ובכל הפעמים ניצחו המייפל ליפס את הסדרות.
סגל שחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון ל-24 באוקטובר 2024
|
|
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אוטווה סנטורס
אוטווה סנטורס, ברשת החברתית פייסבוק
אוטווה סנטורס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אוטווה סנטורס, ברשת החברתית אינסטגרם- אוטווה סנטורס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
