אדיפוס רקס (אופרה)
אדיפוס רקס (בלטינית: Oedipus rex) היא אופרה-אורטוריה מאת איגור סטרווינסקי, הכתובה לתזמורת, קריין, סולנים ומקהלת גברים. הלברית, המבוססת על אדיפוס המלך של סופוקלס, נכתבה על ידי ז'אן קוקטו בצרפתית ותורגמה על ידי האב ז'אן דניאלו ללטינית; הקריינות, מכל מקום, מבוצעת בשפת הקהל.
"אדיפוס רקס" נכתבה לקראת ראשיות התקופה הנאו-קלאסית של סטרווינסקי, ונחשבת לאחת היצירות המעולות ביותר מתקופה זו של המלחין. הוא שקל לכתוב את היצירה ביוונית עתיקה, אבל בסופו של דבר בחר בלטינית: במילותיו הוא "מדיום שלא מת אלא התאבן."
תולדות ביצוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]"אדיפוס רקס" מבוצעת לעיתים באולם קונצרטים כאורטוריה, בדומה לביצוע המקורי שלה בתיאטרון שרה ברנרד בפריז ב-30 במאי 1927 והבכורה האמריקאית שנה לאחר מכן, בביצוע התזמורת הסימפונית של בוסטון וקבוצת הגברים לשירת א'קאפלה (Glee club) של הרווארד.
היצירה הוצגה גם על במה כאופרה, לראשונה באופרה של וינה ב-23 בפברואר 1928. לאחר מכן העלתה אותה שלוש פעמים האופרה של סנטה פה ב-1960, 1961 ו-1962 בהשתתפות המלחין. בפברואר 1962 עלתה האופרה בוושינגטון הבירה, בביצוע אגודת האופרה של וושינגטון (כיום האופרה הלאומית של וושינגטון), בניצוח המלחין.
בשנת 1960 עלתה הפקה של קולין גרהאם בתיאטרון סדלר'ס ולס בלונדון, בבימוי מישל סן-דני ובניצוח קולין דייוויס עם תפאורה של אבד'אלקאדר פאראח. בתפקיד אדיפוס שר הטנור האוסטרלי רונלד דואד, עם השחקן מייקל הורדרן כקריין. אף כי הקריינות הייתה באנגלית, הלהקה נטשה את נוהל השירה הרגיל שלה באנגלית והשירה הייתה בלטינית המקורית. באותו ערב הוצגה גם האופרה טירת כחול הזקן של בארטוק.[1]
הפקה בניהול ג'ולי טיימור, בכיכובם של פיליפ לנגרידג', ג'סי נורמן, מין טאנאקה וברין טרפל עלתה בפסטיבל סאיטו קינן מאצומוטו ביפן בשנת 1992 וטיימור צילמה אותה לטלוויזיה. עוד גרסה מצולמת שרדה מ-1973, בניצוח ליאונרד ברנשטיין במהלך ההרצאה השישית והאחרונה שלו לקתדרת צ'ארלס אליוט נורטון באוניברסיטת הרווארד.
אינסטרומנטציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 3 חלילים (השלישי עובר לפיקולו)
- 2 אבובים,
- קרן אנגלית
- 3 קלרינטים בסי במול ובלה (הקלרינט השלישי עובר לקלרינט במי במול)
- 2 בסונים,
- קונטרה-בסון
- 4 קרנות בפה,
- 4 חצוצרות בדו,
- 3 טרומבונים,
- טובה
- טימפני
- טמבורין
- תוף מיתר (snare drum)
- מצלתיים
- פסנתר
- נבל
- כלי מיתר
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערכה I
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקריין מברך את הקהל, מסביר את טיב הדרמה שהוא עומד לראות, ומציג את התמונה: תבאי העתיקה סובלת ממגפה, ותושבי העיר מקוננים ברמה. אדיפוס, מלך תבאי ומי שהביס את הספינקס כשפתר את חידתה, מבטיח להציל את העיר. קראון, גיסו של אדיפוס, חוזר מן האורקל בדלפי ומדקלם את מילות האלים: תבאי נותנת מקלט לרוצחו של לאיוס, המלך הקודם. הרוצח הוא שהמיט את המגפה על העיר. אדיפוס מבטיח לגלות את הרוצח ולגרש אותו. הוא חוקר את תרסיאס, הידעוני, שמסרב תחילה לדבר. זועם על שתיקתו, מאשים אותו אדיפוס בכך שהוא-הוא הרוצח. לנוכח ההאשמה, פותח תרסיאס לבסוף בדברים ופוסק, שרוצח המלך הוא מלך. נבעת, מאשים אדיפוס את תרסיאס בעשיית יד אחת עם קראון, הנושא עיניו, כך הוא סבור, אל הכתר. תרועה מן המקהלה מבשרת את הופעת יוקסטה.
מערכה II
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוקסטה מרגיעה את הנצים את ומסבירה לכל הנוכחים, שהאורקלים משקרים תמיד. אורקל ניבא שלאיוס ימות ביד בנו, כשלמעשה רצחו אותו שודדים בצומת שלוש דרכים. ידיעה זו מפחידה את אדיפוס עוד יותר: הוא נזכר בזקן שהרג בצומת דרכים לפני בואו לתבאי. שליח מגיע: מלך קורינת פוליבוס, שאדיפוס חושב שהוא אביו, הלך לעולמו. אלא שעכשיו מתגלה, שפוליבוס היה רק אביו המאמץ של אדיפוס, שהיה למעשה אסופי. רועה ישיש מגיע: הוא זה שמצא את הילד אדיפוס בהרים. יוקסטה, שהאמת מתחוורת לה, נמלטת. לבסוף, השליח והרועה חושפים את האמת כפי שהיא: אדיפוס הוא בנם של לאיוס ויוקסטה, קוטל אביו, בעלה של אמו. אחוז פלצות, עוזב אדיפוס את המקום. השליח מודיע על מות יוקסטה: היא תלתה את עצמה בלשכתה. אדיפוס פורץ לחדרה ומנקר את עיניו בסיכה. הוא עוזב את תבאי לבלי שוב לקולות המקהלה, השופכת תחילה את חמתה ואחר אבלה על אובדן המלך האהוב.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוטיוב, "אדיפוס רקס" בביצוע התזמורת הלאומית של צרפת, מנצח דניאלה גאטי
- "אינטרלוד"/על "אדיפוס רקס" של סטרווינסקי
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Concert Programmes: Diana Gordon Collection: Sadler's Wells Theatre (1953–67)" on the UK's Arts and Humanities Research Council website and available at the British Library. תוכניות קונצרטים, אוסף דיאנה גורדון: תיאטרון סדלר'ס ולס (1967-1953) באתר המועצה הבריטית לחקר האמנויות ומדעי הרוח, מוצג בספרייה הבריטית.