אדון בפקדך

פיוט אדון בפקדך
אָדוֹן בְּפָקְדָךְ אֱנוֹשׁ לַבְּקָרִים, בְּמִצּוּי הַדִּין אַל תִּמְתַּח: גּוּף וּנְשָׁמָה אִם תְּרִיבֵם, דֹּחוּ וְלֹא יוּכְלוּ קוּם: הֲיוּכַל גֶּבֶר לִזְכּוֹת בַּמִשְׁפָּט, וְאִם יֵשׁ בְּיָדוֹ מַעַשׂ לְהִצְטַדֵּק: זֵרוּי יִחוּמוֹ מִלֵּחָה סְרוּחָה, חָבוּי אָרְבּוֹ בְּקִרְבּוֹ מֵעֵת הִוָּלְדוֹ: טָמוּן בְּחֻבּוֹ כְּרֶשֶׁת לְרַגְלָיו, יְסִיתֵהוּ בְּכָל יוֹם לְשַׁחַת לְהַפִּילוֹ: כֹּחַ וּגְבוּרָה בַּגּוּף אַיִן, לְפָנָיו לַעֲמוֹד וּלְהִתְיַצֵּב: מִיּוֹם עָמְדוֹ עַל דַּעְתּוֹ, נַפְשׁוֹ יָשִׂים בְּכַפּוֹ לְהָבִיא לַחְמוֹ: שָׂבֵעַ כָּל יָמָיו כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת, עַד שׁוּבוֹ לַעֲפָרוֹ לֹא יִשְׁקֹט: פְּנֵה אָדוֹן בְּעִצְבוֹן רוּחַ, צְפֵה בְּשִׁבְרוֹן לֵב: קָרוֹב אַתָּה לָרְחוֹקִים, רוֹצֶה בִּתְשׁוּבַת רְשָׁעִים: שַׁדַּי הִמָּצֵא לְדוֹרְשֶׁיךָ, תֹּאמַר הִנֵּנִי לִמְבַקְּשֶׁיךָ: יְבֻשָּׂרוּ סָלַחְתִּי קוֹרְאֵי בִשְׁמֶךָ, צַדֵּק בַּמִּשְׁפָּט עַם מְיַחֲדֶיךָ: חֲסוֹם מְנֻוָּל מִלְהַרְשִׁיעַ, קְצוֹף בְּמַשְׂטִין מִלְהַשְׂטִין: הָקֵם לָנוּ מֵלִיץ יֹשֶׁר, כֹּפֶר מָצָאתִי תַּשְׁמִיעַ לַשּׁוֹבָבִים: הִשְׁלַכְנוּ עָלֶיךָ יְהָבֵנוּ, נָא אַתָּה תְכַלְכְּלֵנוּ: הֵעָתֵר לָנוּ בִּתְפִלָּתֵנוּ, חֶפְצֵנוּ וּבַקָּשָׁתֵנוּ מַלֵּא בְּרַחֲמִים: בְּךָ תָּלִינוּ בִטְחוֹנֵנוּ, רַחֲמֶיךָ מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ: חָזָק וְאַמִּיץ שִׁמְךָ לֹא שָׁכָחְנוּ, אָנָּא לָנֶצַח אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ:

אדון בפקדך הוא פיוט מסוג סליחה (מהתת-סוג "שנייה") לפי סדר אלפאביתי שחובר על ידי הפייטן רבינו יצחק הכהן, ובו מתאר המחבר את שפלות האדם הגורמת לו לחטוא ומבקש שהקדוש ברוך הוא יתחשב בכך ויסלח לחטאי ישראל.

הפיוט נאמר בקהילות יהדות אשכנז בסליחות לערב ראש השנה ובפתיחת הסליחות לערב יום הכיפורים, ולפי רוב המנהגים נאמר אף בתפילת שחרית או תפילת מוסף של יום הכיפורים.

מחבר הפיוט

מחבר הפיוט כאמור הוא רבינו יצחק הכהן, אך כמעט ואין ידועים פרטים על חייו וזהותו. ידוע רק שחי לפני שנת ד'תתקצ"ד (1234), משום שמבאר הפיוטים הקדמון רבי אברהם בן עזריאל מפרש את סליחתו.

מבאר פיוטים בן המאה ה-19, ר' משה בידינגן, העלה השערה מקורית לפיה מחבר הפיוט אינו אלא רבי יצחק החבר אלמנגרי (או הסנגרי), שלפי מקורות אחדים מתקופת הראשונים הוא ה"חבר" שהתווכח לכאורה עם בולאן, מלך ממלכת הכוזרים, ושכנע אותו להתגייר עם בני עמו, כשאת שיחותיו עם המלך העלה על הכתב והן ששימשו לאחר מכן בסיס לספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי. בידינגן (שחלק את השערתו עם ידידו ר' וולף היידנהיים) הוסיף וטען כי זוהי הסיבה לכך שהפיוט אינו מחורז, שכן "החבר" מביע בספר הכוזרי התנגדות חריפה לחריזת פיוטים. לפי דברים אלו, חי המחבר כבר במאה ה-6 או המאה ה-7.

מבנה הפיוט ותוכנו

הפייטן מתאר את אפסותו ועליבותו של האדם, שכולו חומרי ורפה, אל מול כוחות יצרו הרע השוכן בקרבו מרגע לידתו; בכל יום מדיח היצר הרע את האדם לעבור עבירות, והגוף החלוש והרפה אינו מסוגל להתמודד עמו, שכן מלבד טבעו השפל הרי שכל ימיו טרוד האדם בצער, בניסיונות קשים, בטלטולים ובדאגות, ואין ביכולתו לאזור כוחו ולעמוד מול היצר הרע. כמעט בלתי אפשרי לאדם שלא לחטוא, טוען הפייטן, ומי יוכל לזכות במשפט הצדק של האלוקים? על כן הוא מבקש שיראה ה' את התנאים הקשים בהם נתון האדם, יחוס על החוטאים, יסלח לכל עוונותיהם ולא יטה אוזנו לדברי המקטרגים עליהם.

אם כי הפיוט הוא פיוט סליחות מובהק, הוא אינו מתייחס רק ליום הדין הכללי שבראש השנה, אלא גם ובעיקר לדין היומיומי בו מעמיד האלוקים את האדם, לפי דברי הגמרא במסכת ראש השנה: ”ר' יוסי אומר: אדם נידון בכל יום, שנאמר: 'וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים'.”

הפיוט מורכב מבתים בעלי שתי שורות ("צלעות" או "טורים"). בסופו חתימת הפייטן: יצחק הכהן החבר חזק. ממאפייני הפיוט הייחודיים היא העובדה שבפיוט אין חריזה כלל.

אמצעים אמנותיים

• אקרוסטיכון - האותיות שבתחילת כל שורה סדורות בסדר אלפביתי, ולאחריהן חתימת המחבר.
• הצגת הנושא המרכזי של הפיוט כבר בבית הראשון: בקשת הפייטן מאלוהיו כי לא ידון את האדם במלוא החומרה.
• הפיוט עשיר בהרמזים מקראיים והרמזים תלמודיים מרובים, אך עם זאת נשמרת בו הלשון הקלה והבהירה.