אדוארד פון הרטמן
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | |
| קרל רוברט אדוארד פון הרטמן | |
| לידה |
23 בפברואר 1842 ברלין, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
5 ביוני 1906 (בגיל 64) ברלין, הקיסרות הגרמנית |
| מקום קבורה |
Columbiadamm Cemetery |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת רוסטוק |
| זרם | פסימיזם, פנתאיזם |
| תחומי עניין |
פילוסופיה, פסימיות, פסיכולוגיה, לא-מודע |
| עיסוק |
פילוסוף, סופר |
| הושפע מ | הגל, שופנהאואר, סטירנר, באהנסן |
| השפיע על | באהנסן, שטיינר, פרויד, יונג, סורל, צייטלין, מרקוס |
| מדינה |
ממלכת פרוסיה |
| בן או בת זוג |
|
  | |
קרל רוברט אדוארד פון הרטמן (בגרמנית: Karl Robert Eduard von Hartmann; 23 בפברואר 1842 – 5 ביוני 1906) היה פילוסוף גרמני. נחשב לאחד מהוגי "הפסימיות הפוסט-שופנהאוארית" לצד פיליפ מיינלנדר ויוליוס באהנסן, לאחד המפתחים של פסיכולוגיית המעמקים, ולאחת הדמויות הבולטות ב"מחלוקת הפסימיזם".
את תהילתו הפילוסופית ביסס כבר בחיבורו הראשון, "הפילוסופיה של הלא-מודע" (1869). הצלחה זו נשענה, בין השאר, על המאפיינים הבאים של חיבור זה: מקוריות הכותרת שלו, גיוון הנושאים הנידונים (פון-הרטמן הצהיר כי הגיע למסקנותיו הספקולטיביות באמצעות מתודת האינדוקציה, והירבה בדוגמאות ממחישות), הפסימיזם האופנתי שבו חדור הספר, וסגנון כתיבה תמציתי ברור וחד. על משנת 'הרצון העיוור' של ארתור שופנהאואר כיסוד המניע את החיים, הוסיף הרטמן את האפיון של 'תת מודע' באומרו שתמיד הרצון עיוור עד כדי כך שאין הוא מודע אל נכון אל מה בדיוק הוא מכוון את צעדיו, ודחפים מעורפלים יותר הם המניעים את הכל. מושג ה'לא-מודע', שבו מתאר פון הרטמן את העיקרון המטפיזי העליון שלו, איננו כה פרדוקסלי כפי שהוא נשמע בתחילה, אלא זהו מונח חדש ומסתורי בו הוא מתכוון אל ה'מוחלט' הידוע מן המטפיזיקה הגרמנית. ה'תת-מודע' מופיע כמיזוג ושילוב המטפיזיקה של הגל עם זו של ארתור שופנהאואר. התת-מודע הוא בעת ובעונה אחת גם רצון וגם שכל (או רוח) וזהו הבסיס המוחלט לכל המצוי.
השפעתו של הרטמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרטמן זכה להשפעה לא מעטה בפילוסופיה ובשיח האינטלקטואלי הגרמני במחצית השנייה של המאה התשע עשרה ובפתחה של המאה העשרים. השפעתו נתמזגה עם השפעת שופנהאואר, ולימים גם עם הדגש של ניטשה ואחריו של פרויד על המימד האירציונלי בנפש האדם.
ישראל אלדד חיבר את עבודת הדוקטורט שלו בפילוסופיה על הרטמן, שכותרתה "Der Voluntarismus Eduard von Hartmanns in der Abhängigkeit von Schopenhauer" (הוולונטריזם של אדוארד פון הרטמן בתגובה לשופנהאואר).[1]
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Über die dialektische Methode. Berlin 1868.
- Philosophie des Unbewußten. Berlin 1869, 11. Auflage 1904, 12. Aufl. 1923 postum.
- Das Ding an sich und seine Beschaffenheit. Berlin 1871, 2. Auflage 1875 unter dem Titel: Kritische Grundlegung des transzendentalen Realismus. 3. Auflage 1885
- Erläuterungen zur Metaphysik des Unbewußten. Berlin 1874, 2. Auflage 1878 unter dem Titel: Neukantianismus, Schopenhauerianismus und Hegelianismus.
- Die Selbstzersetzung des Christentums und die Religion der Zukunft. 2. Auflage, Berlin 1874
- Wahrheit und Irrtum im Darwinismus. Berlin 1875.
- Kirchmanns erkenntnistheoretischer Realismus. Berlin 1875.
- Zur Reform des höhern Schulwesens. Berlin 1875.
- Gesammelte Studien und Aufsätze. Berlin 1876, darin neben einer Autobiografie u. a.:
- Schellings positive Philosophie als Einheit von Hegel und Schopenhauer. 1869.
- Aphorismen über das Drama. 1870.
- Gesammelte philosophische Abhandlungen zur Philosophie des Unbewussten. 1872.
- Über Shakespeares Romeo und Julia. 1874.
- Phänomenologie des sittlichen Bewusstseins. Berlin 1878, 2. Auflage 1886
- Die Krisis des Christentums in der modernen Theologie. Berlin 1880.
- Zur Geschichte und Begründung des Pessimismus. Berlin 1880.
- Die politischen Aufgaben und Zustände des Deutschen Reichs. Berlin 1881.
- Das religiöse Bewusstsein der Menschheit im Stufengang seiner Entwickelung. Berlin 1882.
- Die Religion des Geistes. Berlin 1882.
- Das Judentum in Gegenwart und Zukunft. Leipzig 1885.
- Philosophische Fragen der Gegenwart. Leipzig 1885.
- Der Spiritismus. Leipzig 1885.
- Moderne Probleme. Leipzig 1885.
- Phänomenologie des sittlichen Bewusstseins. Berlin 1878, 2. Auflage 1886.
- Ästhetik.
- Band 1: Die deutsche Ästhetik seit Kant. Berlin 1886.
- Band 2: Die Philosophie des Schönen. Berlin 1887.
- Kritische Wanderungen durch die Philosophie der Gegenwart. Friedrich, Leipzig 1890. (תבנית:ULBDD)
- Das Problem des Lebens. Biologische Studien. Hermann Haacke, Bad Sachsa 1906 Digitalisat [1]
Unter dem Namen Karl Robert Hartmann veröffentlichte er:
- Dramatische Dichtungen: Tristan und Isolde; David und Bathseba. Berlin 1871.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אדוארד פון הרטמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי אדוארד פון הרטמן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
