אגודת החרשים בישראל
בית הלן קלר, תל אביב | |
מדינה | ישראל |
---|---|
מטה הארגון | תל אביב-יפו |
תקופת הפעילות | 1943–הווה (כ־81 שנים) |
www | |
אגודת החרשים בישראל, בעבר אגודת החרשים-אילמים בתל אביב ואגודת החרשים-אילמים בישראל וכיום אגודת החרשים בישראל ובראשי תיבות עדיין אח"א (אגודת חרשים-אילמים), היא ארגון התנדבותי של חירשים וכבדי שמיעה השולטים בשפת הסימנים הישראלית. אח"א מאחדת חירשים מגיל 18 ומעלה, כאגודה לעזרה הדדית, ופועלים בה חירשים למען חירשים. חירשים בוחרים בחירשים להנהגת אח"א, על מנת לבצע את המטרות שלשמן היא הוקמה. בראש אח"א עומד יושב ראש חירש ולצידו ועד מנהל. הצוות המקצועי שעובד לצד היו"ר והוועד המנהל, מבצע את מדיניות אח"א, שהיא טיפול בצורכי החירשים במדינת ישראל, ושמירה על קשר עם פדרציית החרשים העולמית וארגוני חירשים נוספים. כמו כן, אח"א שמה לעצמה למטרה לשפר את הנגישות בתחום התקשורת עבור החרשים, להעלות מודעות ציבורית ולבצע הסברה בקרב הציבור הרחב לצורכי החרשים ולקדם חקיקה בנושא זכויות החרשים. בשנת 1983 נרשמה אח"א כעמותה, שמרכזה בבית הלן קלר בתל אביב.
אח"א נוסדה בשנת 1944 על ידי קבוצת צעירים חירשים שהרגישו בנוח בסביבת חירשים כמוהם. מסיבה זו הקימה אח"א מועדונים לחירשים, שבהם מתקיימות פעילויות התואמות את צורכי חבריה המונים כ-10,000 איש. שפת הסימנים הישראלית היא "השפה הרשמית" של אח"א.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המידע המוקדם ביותר שיש על קבוצות של חירשים בישראל הוא מגורים של חירשים יהודים וערבים בירושלים ובצפת בשלהי המאה התשע עשרה.[1]
ב-26 בנובמבר 1943 נוסדה אח"א בקפה סלס, ובשנת 1944 אישרה עיריית תל אביב שימוש על ידי החירשים בחדר ברחוב אהרונסון 1 בתל אביב.
באספה הכללית ב-4 בפברואר 1944 נבחר הוועד הראשון לאגודה, וב-3 ביוני 1944 הוקמה באופן רשמי אגודת החרשים, בהשתתפות 44 חברים. יושב ראש האגודה הראשון היה משה במברגר. האגודה קיבלה את אישור ממשלת המנדט וקראה לעצמה "אגודת החרשים-אילמים בתל אביב". הפעילויות שנעשו במועדון בשנים הראשונות שלאחר היווסדו כללו הרצאות במגוון נושאים כתנ"ך, היסטוריה וחדשות מהמתרחש בישראל ובעולם; טיולים בישראל; ביקורים בתערוכות ונשפי חנוכה ופורים מדי שנה בשנה. כפי שהעידו חברי האגודה, הנשפים האלה היו הזדמנות יחידה לחירשים לטעום חיי חברה תקינים. האגודה עסקה גם בקליטת עולים חדשים חירשים, סייעה להם במציאת עבודה, ודאגה שלא ינוצלו בידי מעבידיהם כשהעניקה להם ליווי של עובדות סוציאליות, שידעו את שפת הסימנים או שדיברו ברור.
הנושא המרכזי שעמד במוקד עניינם של חברי האגודה בשנים הראשונות לקום המדינה היה השגת מימון ומקום למועדון למפגשים. חיים אפטר, מזכיר האגודה וכבד שמיעה, פעל בלא לאות בעזרת פעילים אחרים מקרב האגודה, להשיג את הסכמתה של עיריית תל אביב להקצות מקום להקמת המועדון. קהילת החירשים התגייסה למבצע איסוף הכספים, ומזיכרונותיהם של חברי האגודה עולה כי גיוס הכספים היה מבצע שאיחד את חברי האגודה, ולכולם היה חלק בו.
שני אירועים מוזכרים בהקשר של הקמת הבניין. הראשון היה הקרנתו של הסרט "ג'וני בלינדה", שסיפר על סבלותיה של בחורה חירשת בארצות הברית בראשית המאה. סרט זה נחל הצלחה בקרב הציבור כולו, ונתן חשיפה רחבה ראשונה לקשיים של אנשים חירשים. עותק אחד של הסרט ניתן במתנה לאגודת החרשים, והיא ערכה הקרנה לציבור הרחב, כאשר כל הכנסות ההקרנה הוקדשו להקמת הבניין. האירוע השני היה ביקורה של הלן קלר בישראל בשנת 1952. הלן קלר נתנה מספר הרצאות בישראל, ואף נענתה בחיוב להזמנתה של אגודת החרשים ובאה להרצות בפני חברי האגודה. הלן קלר דיברה באנגלית, מתורגמנית חזרה על דבריה באנגלית ברורה, אדם שומע תרגם מאנגלית לעברית כתובה, ומשה במברגר קרא ותרגם לשפת הסימנים מול קהל החירשים שנכח באירוע. חברי האגודה שיתפו את הלן קלר בתוכניותיהם למקום משלהם, והיא נענתה לבקשתם לקרוא את הבניין על שמה. חברי האגודה השיגו מגרש בשכונת יד אליהו בתל אביב וגייסו כספים. הבנייה הושלמה בשנת 1958. המועדון שימש בשעות הבוקר לכיתות לימוד של "ניב", בית הספר לחירשים. משעות אחר הצהריים המועדון שימש מקום מפגש חברתי לקהילת החירשים, התקיימו בו חוגים, שיעורי עזר וקורסי הכשרה מקצועית[2].
שנות החמישים והשישים היו שנים של גלי עלייה רבים מאירופה, צפון אפריקה, עיראק וחצי האי ערב. בקרב העולים החדשים היו גם חירשים, שהביאו עימם שפות סימנים כוליות ומסומלות (MCL) מקומיות ומשפחתיות. חלק מהעולים לא למדו בבתי ספר לחירשים בארצות מוצאם, ולא הייתה להם מסגרת חינוכית מבית הספר. כדי לעזור להם למצוא תעסוקה, הרחיבה אגודת החרשים את הקורסים להכשרה מקצועית שניתנו בבית הלן קלר. הקורסים ניתנו בתנאי פנימייה, וכללו קורסי תפירה לבנות. לאחר מכן הורחבה ההכשרה ללימודים בנגרות, צילום וסנדלרות לבנים. התלמידים גרו במקום, ונוסף על ההכשרה המקצועית, חל ביניהם גיבוש חברתי. הגיבוש החברתי היה רצוף קשיים, והיעדר שפה משותפת הקשה בתחילה על התקשורת. בזכות מאמצי המדריכים להשרות על החניכים תחושה טובה, הם למדו להכיר אחד את השני, ורכשו את שפת הסימנים הישראלית. כך השהות הממושכת והאינטנסיבית של הצעירים במחיצה אחת ומפגשיהם עם חברי האגודה בישראל, תרמו תרומה משמעותית להתפתחות השפה.
גלי העלייה הביאו להתרחבות האגודה. אגודת החרשים, שהייתה בתחילת דרכה אגודה תל אביבית, נעשתה ב-1951 אגודה ארצית שנקראה בשם "אגודת החרשים-אילמים בישראל" – אח"א. אח"א הרחיבה את פעילויותיה. נוספו לה חברים חדשים, נוצרו קשרים עם חירשים מחוץ לישראל ונוסדו סניפים שלה בערים נוספות. ב-1950 נוסד הסניף בחיפה וב-1958 הונחה אבן הפינה לסניף בבאר שבע.
בשנות התשעים של המאה ה-20, עם העלייה מחבר המדינות, הגיעו גם עולים חירשים, וחלקם הצטרפו לאח"א. בסניפים אחדים בישראל מוצעות פעילויות מיוחדות לעולים חדשים, ויש גם אולפנים להוראת עברית ושפת הסימנים הישראלית. מועדוני אח"א משמשים לחירשים מקום מפגש חברתי ומציעים מערך מגוון של חוגים ופעילויות. כמו כן, מקדמת אח"א חקיקה, זכויות לחירשים וסינגור עצמי מול מוסדות הממשלה ורשויות ציבוריות אחרות.
במאה ה-21 פועלים תשעה סניפים של אגודת החרשים בישראל בפריסה ארצית. הסניפים מופעלים על ידי חברים חרשים שמתנדבים ונבחרים על ידי חבריהם. החברים החרשים הם שמתווים את דרך פעילותה של האגודה והם שנוטלים חלק ניכר בביצוע המעשי של ההחלטות המתקבלות. הצוות הנבחר בכל סניף כולל יו"ר וחברי ועד. ההנחיה המקצועית שמקבלים החברים החירשים נעשית בעזרת צוות אדמיניסטרטיבי ומערך עובדים סוציאליים קהילתיים ופרטניים.
אגודת החרשים פועלת למען תקציבים ושירותים לקהילת החירשים ומפתחת את המודעות לקשיי החירשות. הדבר נעשה במסגרת הרצאות, ימי עיון, וקורסים המתקיימים באגודה ומחוצה לה. כמו כן, האגודה מקיימת קורסים לשפת הסימנים, קורסי אוריינטציה בנושאי חירשות וקורסי מתורגמנים. האגודה מפיקה מידע אודות החירשות באמצעי התקשורת השונים, בכתב ובמדיה. בנוסף, מפעילה אגודת החרשים בישראל מרכז לטיפול בחירש ובמשפחתו, המיועד לבני משפחה של חירשים. ב-23 באוקטובר 2023 הודיעה היו"ר אתי שוורצברג כי מעתה יסופקו שירותי תמיכה ולוגיסטיקה לחירשים וכבדי שמיעה בישראל ללא דרישת חברות באגודת החירשים.[3]
סניפי האגודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביישובים:
- תל אביב
- חיפה
- נתניה
- פתח תקווה
- ירושלים
- אשדוד
- אשקלון
- קריית גת
- קלנסווה
- א-סייד (שפת הסימנים של שבט א-סייד)
יושבי ראש אח"א משנת 1950
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חיים אפטר 1950–1952
- משה פלקוביץ 1953–1955[4]
- חיים אפטר 1955–1961 (יו"ר ומזכ"ל)
- חיים ספורטה 1961–1972
- משה שם טוב 1972–1989
- עזר לוי 1989–1991
- אהרון עיני 1991–2003
- מוטי אלשוור 2003–2004
- ועד חירום: דורון לוי, אתי שוורצברג, גיא בנאי, בן ציון חן 2004–2006
- דורון לוי 2006–2012
- בן ציון חן 2012–2016
- אתי שוורצברג 2017 ועדיין[5]
מאבק 'ממשלה חרשת'
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – שירותי תמיכה בתקשורת
'ממשלה חרשת' הוא מאבק ציבור החרשים בישראל בשנת 2002, שהוביל אהרון עיני. אח"א נאבקה לקבל תוספת תקציבית מן הממשלה על מנת לממן רכישת מכשירי שמיעה נוספים, קידום חקיקה המחייבת את ערוצי הטלוויזיה לתרגם את שידורי החדשות לשפת הסימנים בשעות צפייה סבירות, הגדלת מכסת הזכאות לשירותי תרגום, הכרה בשפת הסימנים כשפה רשמית של מדינת ישראל, וסיוע בהוצאות החירשים בתקשורת.
מאבק החרשים בא לסיומו בחודש יוני 2002, כאשר נחתם הסכם בין עיני ובין שר האוצר סילבן שלום, והושגו בו מספר הסכמות: נקבעו דמי תקשורת לחרשים, הוגדלו שעות התרגום והתמלול מ-16 שעות ל-45 שעות בשנה לכל אדם חירש, והובטח סיוע ברכישת עזרי שמיעה ותקשורת כל ארבע שנים (סל תקשורת). כמו כן הובטח כי יוקם מרכז תקשורת לחירשים שמטרתו סיוע בהתקשרות עם גורמים חיצוניים (שירות ממסר טלפוני) בהשקעה של 800,000 ש"ח ובתקצוב שנתי של 450,000 ש"ח.
התחייבות הממשלה לשירות הממסר זכתה לתשומת לב אחרי מאבק בשיתוף עם "פרויקט גל", ארגון סטודנטיאלי לקידום יוזמות חברתיות, אשר יוזמה אחת במסגרתו הייתה בהובלת אורטל מאיר, חירשת מגיל צעיר וסטודנטית למשפטים, שדרשה מהממשלה להקים ולממן שירות ממסר. השירות הוקם רק ב-27 באפריל 2008 על ידי אגודת החרשים במימון פרטי,[6] ורק לאחר מכן משרד הרווחה החל לממן אותו.
בחירות 2017 באח"א
[עריכת קוד מקור | עריכה]שירות הממסר באגודת החרשים נסגר ב-1 בפברואר 2017, עקב הפעלת שירות זהה על ידי המכון לקידום החירש מ-1 באוקטובר 2016[7] במימון משרד הרווחה, שקודם לכן מימן את השירות באגודת החרשים, כפי שנקבע בהסכם בין אגודת החרשים לבין הממשלה. בעקבות הפסקת המימון ממשרד הרווחה, נקלעה אגודת החרשים לקשיים כספיים. אתי שוורצברג, מזכ"לית אח"א בקדנציה של מוטי אלשוור וחברה בוועד הזמני לאחר הקדנציה שלו, יצאה למסע התרמה. ב-3 בפברואר 2017 התקיימה אספה כללית בבית הלן קלר, ושוורצברג נבחרה כיו"רית ראשונה של אגודת החרשים בישראל, אחרי פרישתו של היו"ר בן ציון חן.[8] שוורצברג היא כבדת שמיעה ומתורגמנית מוסמכת.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של אגודת החרשים בישראל
- אגודת החרשים בישראל, ברשת החברתית פייסבוק
- אגודת החרשים בישראל, באתר "גיידסטאר ישראל"
- יוני קמפינסקי, גם חירש יכול להזמין פיצה בטלפון, באתר ערוץ 7, 16 בנובמבר 2010
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עירית מאיר, ונדי סנדלר, שפה במרחב – אשנב לשפת הסימנים הישראלית, הוצאת אוניברסיטת חיפה, 2002
- ^ בית ספר ניב בתל אביב
- ^ פעולות מטה החירום הותאמו למציאות הנוכחית, בעמוד הפייסבוק של אגודת החירשים בישראל, 23 באוקטובר 2017
- ^ משה פלקוביץ (בצד שמאל) מארח את הלן קלר (לידו) בישראל, בעמוד הפייסבוק של רותי לבינגר, 15 בינואר 2013
- ^ תמונות יו"רי אח"א עם תקופות כהונותיהם, בעמוד הפייסבוק של אגודת החירשים בישראל, 22 בינואר 2019
- ^ פרסום אח"א על פתיחת מרכז תקשורת (הקישור אינו פעיל)
- ^ מוקד תיווך לאנשים חרשים וכבדי שמיעה במכון לקידום החרש (הקישור אינו פעיל)
- ^ שוורצברג מציגה את המצע שלה באסיפה הכללית של אח"א, בעמוד הפייסבוק של אתי שוורצברג, 3 בפברואר 2017