א-סייד
 בתים בא-סייד, 2012
| |
| שם בערבית | السيد |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הדרום |
| מועצה אזורית | אל קסום |
| גובה ממוצע[1] | 376 מטר |
| סוג יישוב | יישוב 5,000–9,999 תושבים |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוקטובר 2024 (אומדן)[1] | |
| - אוכלוסייה | 5,903 תושבים |
(למפת צפון הנגב רגילה)   א-סייד  | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
1 מתוך 10 |
אַ-סַּיִּד (בערבית: السيد) הוא כפר בדואי בנגב, שהוכר על ידי מדינת ישראל כיישוב ונמצא בתחומי מועצה אזורית אל קסום. בא-סייד חיים כ-6,500 תושבים (נכון ל-2022).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורו של השבט במצרי שהגיע לאזור בתחילת המאה ה-18 ונישא לאישה מקומית[3]. באותו הזמן הם התיישבו בנגב וכך נוסד הכפר.
מעמדם של בני משפחתו של המצרי, עובדי אדמה לא מקומיים, גרם לבני שבטי בדואים תושבי האזור להימנע מיצירת קשרי נישואים עימם. חלקם הצליחו להתחתן עם נשים מעזה ומהאזור, אך שיעור נישואי הקרובים בין בני השבט עלה - במחקר נמצא כי 27 אחוזים מהנישואים נערכים בין בני דודים ו-65 אחוזים מהנישואים נערכים בין קרובי משפחה מדרגה כלשהי[4].
ייחודיות גנטית של התושבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המטען הגנטי של שניים מבניו של מייסד השבט, שהיו חירשים, מתבטא גם בקרב חלק מצאצאיהם, ושיעור החירשות בשבט מגיע לחמישה אחוזים, פי חמישים מהשיעור באוכלוסייה הכללית. מספרם הגדול של החרשים בשבט הוביל ליצירה ספונטנית של שפת סימנים.
הקמת היישוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד תחילת שנות ה-2000 היה א-סייד כפר בלתי מוכר. מסיבה זאת הוא לא קיבל שירותים מוניציפליים וציבוריים - לא הייתה לו אספקת חשמל ומים, חסרה מערכת ביוב וכו'.
הניכור החברתי בין שבט א-סייד לשכניהם עורר את התנגדותם של בני השבט לתוכנית לשייכם למועצה מקומית חורה, שכניהם הקרובים, ולהעברת היישוב למסגרת מועצה אזורית אבו בסמה[5].
הסטטוס של היישוב השתנה כשהוכר בהתאם להחלטת ממשלת ישראל מס' 881 מ-29 בספטמבר 2003, להקים שמונה יישובים לבדואים בנגב. שבעה מתוכם, לרבות א-סייד, נכללו בתחומי מועצה אזורית אבו בסמה, ועם פירוקה בנובמבר 2012, נכלל א-סייד במועצה אזורית אל קסום.
א-סייד היום
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר ההכרה ביישוב נבנו בו שני בתי-ספר חדשים, נפתח סניף של קופת חולים לאומית ועוד. מתוכננת הקמת אזור תעשייה. ב-2015 חובר לראשונה בית ספר יסודי בכפר לרשת החשמל הארצית, לאחר ארבעה עשורים של שימוש בגנרטורים. בשנת 2019 חוברו בתי היישוב לרשת החשמל הארצית.[6]
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נירית אנדרמן, סרט בשפת סימנים, באתר הארץ, 17 ביולי 2008
- מינהל מקרקעי ישראל. בדואים, רקע
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוקטובר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ צפי סער, סימן שנולדים עם זה, באתר הארץ, 22 בפברואר 2005
- ^ קובי בן-שמחון, 1 מכל 20, באתר הארץ, 4 ביוני 2004
- ^ כתב ערוץ 7, העברת היישוב אל סייד לתחום מועצה אזורית אבו בסמה (כותרת תחתונה בטור "מועצת אלעד תורחב ב-250 דונם"), אתר ערוץ 7, 26/06/06
- ^ מערכת ישראל היום, ויהי אור: היישוב אל סייד חובר לראשונה לחשמל, באתר ישראל היום, 23 בדצמבר 2019
| ||||||||
