אברהם נורוב

אברהם נורוב

לידה	22 באוקטובר 1795 (יוליאני) קליוצ'י, רוסיה
פטירה	23 בינואר 1869 (יוליאני) (בגיל 73) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
מדינה	האימפריה הרוסית
מקום קבורה	מנזר החוף של סרגייב הקדוש
השכלה	פנימיית אוניברסיטת מוסקבה
בן או בת זוג	Vera Aleksandrovna Bering
פרסים והוקרה
אביר במסדר אלכסנדר נבסקי מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1 עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4 אות מסדר העיט הלבן עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2
חתימה

אברהם סרגייביץ' נוֹרוֹב (ברוסית: Норов, Авраам Сергеевич;‏ 22 באוקטובר 1795 – 23 בינואר 1869) היה איש צבא, מטייל, חוקר, סופר ופוליטיקאי רוסי שהיה שר ההשכלה הציבורית ברוסיה, בין השנים 1853–1858.

ביוגרפיה

רקע והשכלה

נורוב נולד בכפר קליוצ'י במחוז סרטוב, למשפחת אצולה. אביו סרגיי אלכסנדרוביץ' נורוב (Сергей Александрович Норов), רב-סרן בדימוס, מנהיג מחוז סרטוב (1762–1849) ואמו טטיאנה מיכאילובנה קושלבה (атьяна Михайловна Кошелева) (1769–1838).

את השכלתו קיבל בביתו, ומשנת 1807 למד בפנימיית האצילים באוניברסיטת מוסקבה, אך לא סיים. נורוב שלט בהרבה שפות ובהן: אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, איטלקית, צ'כית, סורבית, לטינית, יוונית עתיקה, ערבית, עברית והוא היה הרוסי הראשון שידע לקרוא כתב חרטומים.

שירות צבאי

ב-10 במרץ 1810, לאחר שעבר את הבחינות לדרגת קדט, שובץ נורוב בבריגדת התותחנים של משמר הצאר ובדצמבר 1811 קודם לדרגת קצין. הוא השתתף במלחמת רוסיה–צרפת (1812), כחלק מהארמייה המערבית הראשונה, נפצע קשה ברגלו השמאלית והיה צורך לקטוע את רגלו בברך. על אף נכותו, המשיך נורוב את השירות הצבאי, דבר שהקנה לו מוניטין של גיבור. הוא סיים את שירותו בשנת 1823, בדרגת קולונל.

תפקידים בממשל

הוא עבר לשירות המדינה ומילא מספר תפקידים ובשנת 1827 עבר למשרד הפנים. ב-1830 מונה לחבר הוועדה מיוחדת שטיפלה בבקשות ופניות שהוגשו לקיסר ניקולאי הראשון ובשנת 1850 מונה לסגן השר שר השכלה הציבורית.

בין 19 באפריל 1853 עד 4 באפריל 1858 כיהן נורוב בתפקיד שר ההשכלה הציבורית. הוא היה ליברלי ובתקופת כהונתו, גדל מספר הסטודנטים באוניברסיטאות, הורחבה תוכנית הוראת השפות העתיקות, הוחזר הנוהג של שליחת מדענים צעירים אל מחוץ לרוסיה והוא פעל להקלות בצנזורה.

באפריל 1854 מונה נורוב לחבר מועצת המדינה (Государственный совет), הגוף המחוקק העליון באימפריה הרוסית.

במרץ 1856 הוא יזם את הקמת מוסדות החינוך הציבורי, הראשונים, לנשים ברוסיה והרפורמה אושרה על ידי הקיסר אלכסנדר השני.

שירה וספרות

נורוב הקדיש את כל זמנו הפנוי לספרות ולהיסטוריה, שאליהן נמשך מאז ילדותו. הוא כתב הרבה בשירה ובפרוזה. כבר ב-1816 פורסמו תרגומיו הראשונים לווירג'יליוס והוראטיוס ובהמשך תרגומים משירה איטלקית קלאסית: פרנצ'סקו פטרארקה, לודוביקו אריוסטו, וטורקוואטו טאסו. אחד מהישגיו הגדולים תרגום של כל יצירותיו של אנאקראון.

בשנת 1818 התקבל נורוב ל"אגודה החופשית של אוהבי ספרות, מדע ואמנויות", ובשנת 1819 ל"אגודת אוהבי הספרות הרוסית". במפגשים אלו הוא פגש, בין היתר, את אלכסנדר פושקין, עמו המשיך להיות בקשר ארוך שנים. וכשמת פושקין נורוב ב-1837, נורוב הקדיש שיר "לזכרו של פושקין" ("דעכה קרן שמיים, גאון זוהר"; «Погас луч неба, светлый гений»).

בול להנצחתו של נורוב (רוסיה, 2005)

מסעות וספרים

בשנים 1821–1822 ערך נורוב את נסיעתו הראשונה אל מחוץ לרוסיה לחו"ל, וביקר בגרמניה, צרפת, איטליה וסיציליה. את התרשמויותיו הוא תיאר במספר סיפורים ושירים, שהתפרסמו בכתבי עת רוסיים שונים וכן בספר על המסע בסיציליה. בשנת 1827, עת כיהן במשרד הפנים, ערך שני מסעות עם ספינות רוסיות לבריטניה וגם על כך כתב.

ב-8 באוגוסט 1834 נטל נורוב חופשה ויצא כחוקר-צליין למסע לארץ הקודש ובתוך כך ביקר באסיה הקטנה ברחבי ארץ ישראל ובירושלים. אל ארץ ישראל הוא הגיע דרך מצרים ואת מדבר סיני חצה עם שיירת גמלים. בין המקומות בהם ביקר בארץ ישראל, הוא מזכיר את אשקלון וחפירותיה של האנגליה סטנהופ, איסדוד, רמלה, ירושלים והמקומות הקדושים, הירדן וים המלח, בית ג'אלה (בלשונו: "אפרתה"), ארטאס (בלשונו: "עיר שלמֹה") חברון, "עין אל-חרמיה", יפו, שייח' מואנס, מלאבס, שכם, סנור, ג'נין, הר תבור, חיטין, הכנרת, הר האושר (בלשונו, ציטוט מערבית "הר החזירים"), טבריה, נצרת, פקיעין (בלשונו: "צפונה משפרעם חבויה מושבה יהודית קטנה ומאז חורבן ירושלים בידי טיטוס, היא קיימת ושומרת על מנהגים נושנים"), הכרמל, עכו, נאקורה, וחוף לבנון. את רשמיו הוא פרסם בספר עב כרס: "מסע בארץ הקודש בשנת 1835", שתורגם למספר שפות.

בשנים 1835-1834" הוא ביקר במצרים ונוביה ובין היתר הפליג לאורך הנילוס עם ספינת מפרש, תוך שהוא חוקר את הגאוגרפיה, הכלכלה והתרבות של העמים שפגש. במהלך מסעותיו חקר נורוב והביא עמו שרטוטים של מונומנטים עתיקים במצרים. הוא ביקר בעמק המלכים, טיפס על הפירמידה של ח'ופו, ביקר בתבאי העתיקה והוא רכש פסל גרניט, במשקל 12 טון, והעניק אותו למחלקת מצרים העתיקה של ההרמיטאז'. את המסע הוא תיאר בספרו "מסע דרך מצרים ונוביה".

ב-1861 ערך נורוב מסע שני לארץ הקודש, אותו תיאר בספריו "ירושלים וסיני" ו"הערות מהמסע השני למזרח", שפורסמו בשנת 1879, לאחר מותו.

אקס ליבריס על ספרים בספרייתו של נורוב

ספרייתו

לנורוב היה אוסף ספרים וכתבי יד שכלל 16 אלף עותקים, והיה מהגדולים והטובים ברוסיה. היו לו ספרים מהמאות ה-15 עד ה-19 ובכלל אלו: 155 אינקונבולות, מהדורה נדירה של תולדות הטבע של פליניוס הזקן, המהדורה המאוירת הראשונה של הקומדיה האלוהית ועוד ספרים נדירים. ספרייתו הכילה ספרים על ארכאולוגיה, פילוסופיה, היסטוריה רוסית, כללית וכנסייתית, בלשנות, מתמטיקה, אסטרונומיה, וכן אוסף חתימות של מדינאים ומדענים רוסים וזרים.

חברות באקדמיה ובאגודות

בשנת 1840 הפך נורוב לחבר באקדמיה הרוסית, ובשנת 1851, בשל הישגיו הספרותיים והמדעיים, הוא נבחר לחבר מן המניין באקדמיה הקיסרית למדעים בסנקט פטרסבורג במחלקה לשפה וספרות רוסית. באותה שנה הוא נבחר לתפקיד יושב ראש הוועדה הארכאוגרפית וכן היה חבר באגודה הגאוגרפית הרוסית ובאגודות מדעיות, רוסיות וזרות.

מותו

אברהם סרגייביץ' נורוב מת ב-23 בינואר 1869 ונקבר בכנסייה בארמיטאז' בסנט פטרבורג.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אברהם נורוב בוויקישיתוף