לדלג לתוכן

אברהם ביכלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אברהם ביכלר
Adolph Büchler
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 18 באוקטובר 1867
פריקובה, סלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1939 (בגיל 71 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מדעי היהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי וילסדן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אברהם ביכלר (Adolph Büchler;‏ י"ח בתשרי תרכ"ח/ 18 באוקטובר 1867כ"ט בשבט תרצ"ט/ 1939) היה חוקר במקצועות היהדות.

נולד בפריקובה (אנ'), הונגריה (היום סלובקיה). לאביו רבי מרדכי. בצעירותו קיבל חינוך מסורתי ב"חדר" ובישיבה. כבן עשרים בשנת 1887 החל את לימודי התאולוגיה בבית המדרש לרבנים בבודפשט, והיה תלמידם של בנימין זאב בכר ודוד קאופמן. ולמד פילוסופיה אצל יצחק יהודה גולדציהר שהשפיע עליו. ביכלר המשיך את לימודיו בבית המדרש לרבנים בברסלאו ולמד אצל ישראל לוי וצבי גרץ. ב -1890 סיים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת לייפציג בנושא "תולדות טעמי המקרא". לימים נדפסה עבודתו זה בספר.

ביכלר חזר לבודפשט כדי לסיים את לימודי הרבנות שלו, וסיים את לימודיו כרב בשנת 1892. אחר כך נסע לאוקספורד במשך שנה, שם השתלם תחת דודו אדולף נויבאואר, ופרסם חיבור (באנגלית) בנושא "קריאת התורה וההפטרה במחזור תלת שנתי". באותה שנה קיבל משרה כמורה בבית המדרש לרבנים בווינה, שם שימש כמרצה לתלמוד ותולדות ישראל במשך שלוש עשרה שנה.

ב-1906 נתמנה לסגן מנהל בבית המדרש לרבנים בלונדון (Jews' College) (אנ') ומ-1907 היה למנהל המוסד. במשרה זו כיהן עד סוף ימיו. נפטר בכ"ט בשבט תרצ"ט[1].

ביכלר פרסם ספרים (בעיקר בגרמנית) ומאמרים רבים בכתבי עת, ובספרי יובל.

שימש כחבר בוועד המפקח של המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית בירושלים.

ארכיון הכולל תכתובות שלו שמור בספרייה הלאומית[2].

ספריו (רשימה חלקית)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Die Priester und der Cultus im Letzten Jahrzehnt des Tempelbestandes (הכהנים ועבודתם בעשר השנים האחרונות של בית שני), וינה 1895

תורגם בידי נפתלי גינתון, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ו

  • Die Tobiaden und die Oniaden (משפחות טוביה ובני חוניו), וינה, 1899
  • Das Grosse Synedrion in Jerusalem und das Beth-Din in der Quaderkammer des Jerusalemischen Tempels (הסנהדרין בירושלים ובית הדין הגדול בלשכת הגזית של בית המקדש), וינה, 1902

אחד מספריו שתורגם לעברית – "עם הארץ הגלילי", (תרגם מגרמנית:ישראל אלדד), מוסד הרב קוק, ירושלים, תשכ"ד.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתביו

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]