אבן תיימיה
 | |
| לידה |
22 בינואר 1263 חרן, הסולטנות הממלוכית  |
|---|---|
| פטירה |
ספטמבר 1328 (בגיל 65) דמשק, הסולטנות הממלוכית |
| מקום קבורה |
Sufism cemetery |
| השקפה דתית |
אסלאם |
| זרם | סלפיה |
| תחומי עניין | מד'הב |
| עיסוק |
פקיה, משורר |
| מדינה |
הסולטנות הממלוכית |
| יצירות ידועות |
מג'מוע אל-פתאוא, מנהאג' א-סנה א-נבויה, אל-עקידה אל-וואסטיה |
  | |
תקי א-דין אחמד אִבּן תַיְימִיָה (ערבית: ابن تيمية) היה תאולוג ופרשן אסלאמי סוני שחי בחורן (22 בינואר 1263–1328), באזור טורקיה הגובל בסוריה של היום. ידוע בכינוי שיח' אל-אסלאם.
הוא היה מהאסכולה הסלפית הקיצונית, הגורסת כי יש לחיות לפי החוק הכתוב בקוראן ובחדית' ובכך היה מהוגי הדעות עליהם הסתמכו הסלפים. כתב את הלכותיו בתקופה שבה שלטו הממלוכים והמונגולים במזרח התיכון. נהג לבקר את המונגולים על קביעת חוקים אזרחיים, יאסה, בנוסף לשריעה האסלאמית. הוא הוסיף כי צריך לנהל ג'יהאד נגד אותו משטר. הוגים אסלאמיים פונדמנטליסטים נוהגים לסמוך את דבריהם על ספרי ההלכות שכתב, אף על פי שהוא עצמו פסק גם כי שלטון רע עדיף על אנרכיה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבן תיימיה (בשמו המלא: תָקִי א-דין אבו אל-עבאס אחמד בן עבד אל-חלים בן עבד א-סָלאם בן תיימיה אל-חַרַּאנִי) נולד ב-1263 בחורן למשפחה של תאולוגים ידועים. מסמכים מהמאה ה-15 מעידים על כך שהוא נצר לשושלת הערבית בנו עמיר. אביו היה מורה ידוע במד'הב (אסכולה) החנבלי. באותו אופן הישגיו האקדמיים של סבו של אבן תיימיה היו ידועים גם כן.
בגלל הפלישה המונגולית, משפחתו של אבן תיימיה עברה לדמשק ב-1268, שאז נשלטה על ידי הממלוכים ממצרים. בתקופה זאת אביו נתן דרשות במסגד עומייד ואבן תיימיה הלך בדרכו בכך שלמד עם מיטב המלומדים של זמנו, ביניהם הייתה אישה, זַיְנַבּ בינת מַכִּי אשר ממנה למד חדית'. אבן תיימיה היה תלמיד שקדן והביא עצמו להיכרות עם המדעים הדתיים והחילוניים כאחד. הוא השקיע את עצמו בספרות הערבית אך למד לעומק גם דקדוק ומילונאות וכן מתמטיקה וקליגרפיה.
באשר ללימודי הדת, הוא למד מאביו את הפילוסופיה של המשפט ואת המד'הב החנבלי. אף על פי שגדל על המד'הב החנבלי, שאת הלכותיו למד ושינן, רכש אבן תיימיה ידע נרחב באסכולות האיסלאמיות, הקוראן והחדית'. נוסף על כל אלה למד אבן תיימיה כלאם וסופיות, עליהן מאוחר יותר מתח ביקורת נוקשה, ובשלב מסוים אף הקים זרם חדש וקיצוני שנקרא "סלפיה".
האגרסיביות של אבן תיימיה התבטאה פעמים מספר, ביניהן כאשר הלך עם משלחת עולמאית לראזאן, לח'אן הטטרי והאשים אותו בכפירה כשאמר: "אתה טוען שאתה מוסלמי ויש לך עמך מופתים, אימאמים ושייח'ים אך פלשת אלינו והגעת עד ארצנו לשם מה? בזמן שאביך וסבך, הולאגו חאן היו חילונים, הם לא תקפו ושמרו את הבטחותיהם. אך אתה הבטחת והפרת זאת."
הסתבכות עם החוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שהכריז על חכמי הדת האשערים, השיעים והמועתזילים ככופרים, נכלא אבן תיימיה מספר פעמים[1]. ב-1293 הוא נכנס לוויכוח עם הרשויות המקומיות על כך שהתנגד לשחרורו של נוצרי שהואשם בהעלבת מוחמד, ואף מחה על זה באופן אלים. ב-1298 הוא הואשם בהאנשה של האל, ובכך שהטיל ספק בכלאם.
אבן תיימיה הוביל את ההתנגדות לפלישה המונגולית לדמשק ב-1300. בשנים שבאו לאחר מכן אבן תיימיה היה מעורב במספר פעילויות וכחניות נגד השלטון השיעי בלבנון ובתי ספר לתאולוגיה סופית, עליהם הכריז כאפיקורסים. ב-1306 נכלא אבן תיימיה במבצר בקהיר ל-18 חודשים עקב האשמות שלקח חלק בהאנשה. הוא נאסר שוב מאוחר יותר ב-1308 למספר חודשים, לאחר ששוב האשים את הסופים בכפירה[2].
אבן תיימיה בילה את 15 שנותיו האחרונות בדמשק, כאשר מעגל תלמידים מכל שכבות האוכלוסייה הקיף אותו. המפורסם שבתלמידיו, אבן קים אלג'וזיה (מת ב-1350), נאשם יחד עם אבן תיימיה מאוחר יותר במעשים משותפים. מאוגוסט 1320 ועד פברואר 1321 נכלא אבן תיימיה במבצר דמשק בהוראה מקהיר, בשל תמיכתו בדוקטרינה שתקשה על גברים מוסלמים להתגרש מנשותיהם.
ביולי 1326, הממשל בקהיר הורה לרתק את אבן תיימיה לתאו בכלא על כך שגינה את הביקורים בקברי קדושים על אף שאסרו עליו לעשות כך. אבן תיימיה נפטר בתאו בדמשק בלילה שבין ה-26 ל-27 בספטמבר 1328 בגיל 65. אבן תיימיה נקבר בבית הקברות הסופי בדמשק.
אבן תיימיה היה ידוע בזכרונו המדהים ובידע האנציקלופדי שלו.
עמדותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'יהאד
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבן תיימיה היה ידוע במסירותו לג'יהאד, ואף תמך בפגיעה בחפים מפשע[3]. הוא נהג לומר:
במהלך המלחמה של הממלוכים נגד המוסלמים המונגולים הוציא אבן תיימיה פתווה שהכריזה כי ג'יהאד נגד המונגולים הוא לא רק מותר אלא הוא מצווה דתית מכיוון שהמונגולים אינם מוסלמים אמיתיים. הוא ביסס את ההחלטה על כך שעל אף שהשבטים המונגולים במערב אסיה המירו את דתם לאסלאם סוני הם שלטו בעזרת "חוקי אדם" (במקרה המונגולי,יאסה) ולא כנציגי החוק האסלאמי (שריעה). משכך, על אף שכאנשים פרטיים המונגולים היו מוסלמים, בתפקידם הציבורי-חברתי הם אינם פועלים כנציגי האל אלא כשלטון ג'אהליה שיש להלחם בו.
חכמי הדת
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבן תיימיה נודע בשפה הבוטה והאלימה שבה הוא השתמש נגד חכמי דת שלא הסכימו עם דעותיו הקיצוניות. הוא נהג לתאר את אלו שלא הסכימו איתו כשקרנים, חסרי מוסר, ואפילו בורים[4]. חוסר הנימוס שלו התבטא באופן ברור כאשר הוא קרא לאחד מחכמי הדת המוסלמים "חמור", אך ורק מכיוון שאותו חכם דת הוכיח את טעותו של אבן תיימיה[5]. הוא גידף באופן פומבי כמה וכמה מגדולי החכמים באסלאם, כגון אבן ערבי, אימאם אל-ע'זאלי, ופח'ר א-דין א-ראזי, עליהם הכריז "עובדי אלילים יוונים" – אך ורק מכיוון שהיה להם ידע רב בהיסטוריה, בפילוסופיה ובתאולוגיה של יוון העתיקה.
מד'הב
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבן תיימיה טען שמיטב חכמי האסלאם של זמנו הם למעשה צבועים או כופרים[6]. רעיונותיו המרכזיים:
- חיזוק עקרון ייחוד האל באסלאם (בערבית תווחיד (אנ'), קרי תַוְחִיד, توحيد)
- הוקעתן של אמונות שמקומן לא באסלאם (לפי שיטתו של אבן תיימיה)
- חידוש מחשבה אסלאמית נכונה ומדעים הדומים לה
אבן תיימיה החזיק באמונה ששלושת הדורות הראשונים של האסלאם (הנביא מוחמד, הצחאבה והמאמינים שלהם) הם המודלים הטובים ביותר לחיקוי שיש לאסלאם להציע, וכי דרכיהם ואורחות חייהם, יחד עם הקוראן, מהווים מדריך מושלם לחיים. לפיכך, לדעתו, כל סטייה מאורח חיים זה היא חידוש, וככזה היא אסורה.
פרשנות של הקוראן
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרשנות של אבן תיימיה לקוראן הייתה מילולית ביותר. הוא תמך באפיונו של אללה – "היו לו יד ופנים, שהוא אהב ושנא, שהוא עלה וירד בזמן שנשאר על הכס אי שם במרומים"[7]. מתנגדיו טענו שאבן תיימיה עסק באלילות ותפס את ה"ידיים והרגליים" של אללה בצורה מילולית מדי. אבן תיימיה מצידו התנגד להם וטען כי הידיים והרגליים של אללה אינן דומות כלל לידיים ולרגליים שניתן למצוא ביצירה. חלק ממקטרגיו המוסלמים טענו כי בדבריו יש סתירה לייחוד האל (توحيد, תווחיד).
סופיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבן תיימיה היה מבקר מחמיר ביותר של הסופיות האיסלאמית וטען שהשריעה נוגעת לפשוטי העם כמו לחכמי הדת כאחד. רבים מאמינים כי אבן תיימיה דחה על הסף את האני מאמין שהיה בשימוש אצל רוב הסופים, טענה שנתמכת בכתביו שמוקיעים הן את האשעריה והן את המועתזילה שגרסאות שלה נמצאות היום בשימוש.
שיעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמונתו של אבן תיימיה כללה גם תפיסה של האסלאם השיעי בתור כפירה. חלק מאמונה זאת התבטא בפיתוח הפרכה רשמית של השיעיות, חלקה בשימוש אצל מוסלמים סונים עד היום. אבן תיימיה תמך באלימות נגד מוסלמים שיעים ונאמר שהוא הניח את היסודות למאבקים בין הפלגים בעתיד. נוסף על כך הוא דחה את תפיסת השלטון השיעית על בסיס טיעונים של פרשנות מילולית של הקוראן. עמדה ספציפית זאת גרמה לכך שאבן תיימיה ידוע לשמצה בקרב מוסלמים שיעים ולעיתים אף זוכה לתואר נאסיבי (בערבית: ناصبي, כינוי גנאי באסלאם השיעי לאדם שהתנגד לעלי בן אבי טאלב).
לא מוסלמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבן תיימיה התנגד נחרצות לשאילה של מנהגים מהנצרות או מדתות לא מוסלמיות אחרות. הוא התנגד לחגיגת יום הולדתו של מוחמד ולבניית קברים סביב קדושים סופים, ואף הכריז על העושים זאת כעל כופרים[8].
מסגדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבן תיימיה היה תומך נלהב של ה"תווחיד" (توحيد), קרי, ייחוד האל, והתנגד לנתינת כל תוקף של קדושה למסגדים. זאת, כדי שלא יציבו אתגר לקדושת שני המסגדים החשובים ביותר באסלאם: מסגד אל-חראם במכה ומסגד הנביא במדינה. באופן ספציפי, התנגד לייחוס הקדושה למסגד אל-אקצא שבהר הבית בירושלים. הוא אף טען כי המתפלל בו הוא כופר שיש לדונו למיתה[9].
מקומו באסלאם וקבלה בחברה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חכמי הדת המוסלמים, הן הסונים והן השיעים, חלוקים בדעותיהם בנוגע לאבן תיימיה. חלקם מחשיבים אותו כאדם שסטה מדרך הישר מפני שהוא טען שלאללה יש תכונות פיזיות כמו ידיים, רגליים, פנים, עיניים, ושהוא אף יושב על כיסא ממש כמו בן אדם[10].
קבוצה אחרת של מלומדים טוענים שאבן תיימיה למעשה כפר באסלאם ושלא ניתן להחשיב אותו כמוסלמי מפני שהוא טען שאסור למוסלמים לבקש עבורם רחמים מאללה. קבוצה שלישית של אנשי דת מוסלמים, הכריזו על אבן תיימיה כעל צבוע, מפני שהוא כתב על עלי אבן אבי טאלב שהוא "לא יוצלח אשר ניסה לזכות בשלטון לשם השלטון ולא לשם הדת". בנוסף לטענותיו על אללה, על המוסלמים בכלל, ועל עלי אבן אבי טאלב, טען אבן תיימיה שגם עות'מאן בן עפאן היה אדם שרצה את השלטון אך ורק למען הנאות חומריות וכלכליות.[11]
מלבד כמה קבוצות של סלפים קיצוניים, כגון המדינה האסלאמית ('דאעש') ואל-קאעידה, רוב חכמי הדת המוסלמים רואים את אבן תיימיה באור שלילי[12].
אבן תיימיה, שהיה תומך נלהב של הסלפיזם נכלא עקב פתווה שנכתבה על ידי שופטים סונים בשנת 726 לספירה המוסלמית, שהאשימה אותו בעמדות סוטות ולא אורתודוקסיות. ארבעת השופטים שחתמו על הפתווה היו מארבעת המד'הבים הסונים המרכזיים[13]
משנתו של אבן תימייה עומדת בבסיס הוהאביה – אסכולה סונית שמרנית שנוסדה במאה ה-18 – המשמשת כאסכולה האסלאמית השלטת בערב הסעודית.
אבן חג'ר אל-עסקלאני, המלומד המוסלמי הנודע, אמר על אבן תיימיה "הוא אדם שאללה נטש, אדם תועה וסוטה, עיוור וחירש מבחינה רוחנית. שאללה יביא אותו לצדק, ויגן עלינו מהרעיונות והמעשים שלו"[14].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבן תיימיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אחמד אבן עבד אל-חלים אבן תימיה (1263-1328), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Payne, Robert, 1911-1983., The history of Islam, New York: Barnes & Noble Books, 1995, ©1959
- ^ SCHALL, JAMES V., ON ISLAM: a chronological record 2006-2016., [S.l.]: IGNATIUS, 2018
- ^ Hodgson, Marshall G. S., The venture of Islam: conscience and history in a world civilization, Chicago: University of Chicago Press, 1974
- ^ AL-TAFSEER AL-KABIR, MAKTABA ULOOM AL-ISLAMIYA
- ^ Nadwī, Muḥammad Akram., Al-Muḥaddithāt: the women scholars in Islam, Oxford: Interface Publications, 2007
- ^ Lister, Charles R., The Syrian jihad: Al-Qaeda, the Islamic State and the evolution of an insurgency, New York: Oxford University Press, 2016, ISBN 978-0-19-046247-5
- ^ האנציקלופדיה לאסלאם ולעולם המודרני, 2004, עמ' 339
- ^ Lynch, Marc, The new Arab wars: uprisings and anarchy in the Middle East, New York: PublicAffairs, 2016, ISBN 978-1-61039-609-7
- ^ מעמדה של ירושלים באסלאם, אנציקלופדיית דעת, המכללה האקדמית הרצוג
- ^ Hamid, Shadi, Islamic exceptionalism: how the struggle over Islam is reshaping the world, First edition, New York, NY: St. Martin's Press, 2016, ISBN 978-1-250-06101-0
- ^ Maher, Shiraz,, Salafi-jihadism: the history of an idea, Oxford University Press, 2016
- ^ Gerges, Fawaz A., ISIS: a history, Princeton University Press, 2016
- ^ Hazleton, Lesley, After the prophet: the epic story of the Shia-Sunni split in Islam, 1st ed, New York: Doubleday, 2009
- ^ Ḥadīth nomenclature primers: Ibn Ḥajar's Chosen thoughts: Ibn Mulaqqin's The memorandum, Islamosaic, 2015