לדלג לתוכן

+ (אלבום של אד שירן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
+
אלבום אולפן מאת אד שירן
יצא לאור 9 בספטמבר 2011
הוקלט ינואר-מרץ, 2011
סוגה עממיאינדי פופ
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 49:53
חברת תקליטים אסילוםאטלנטיק
הפקה שירן, ג'ייק גוסלינג, צ'ארלי הוגאל
כרונולוגיית אלבומים של אד שירן
No. 5 Collaborations Project
(2011)
+
(2011)
The Slumdon Bridge
(2012)
סינגלים מ-+
  1. "The A Team"
    תאריך יציאה: 1 במאי 2011
  2. "You Need Me, I Don't Need You"
    תאריך יציאה: 26 באוגוסט 2011
  3. "Lego House"
    תאריך יציאה: 13 בנובמבר 2011
  4. "Drunk"
    תאריך יציאה: 19 בפברואר 2012
  5. "Small Bump"
    תאריך יציאה: 25 במאי 2012
  6. "Give Me Love"
    תאריך יציאה: 21 בנובמבר 2012
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

+ (מבוטא: פלוס) הוא אלבום אולפן הבכורה של הזמר והיוצר הבריטי אד שירן , אשר יצא לאור ב-9 בספטמבר 2011 על ידי אסילם רקורדס ואטלנטיק רקורדס. האלבום סימן את פריצת הדרך המסחרית של שירן, לאחר שפרסם חמישה אלבומים באופן עצמאי. ג'ייק גוסלינג ושירן הפיקו את רוב האלבום, עם סיוע נוסף של מפיק ההיפ הופ אמריקאי, .No.I.D.

עניין התקשורת סביב האלבום היה 'מתודלק' באופן משמעותי בשל שני הסינגלים שקדמו לו - "The A Team", "You Need Me, I Don't Need You", אשר הגיע למקומות הרביעי והשלישי במצעד הסינגלים הבריטי בהתאמה. הסינגל "Lego House" פורסם ב-11 בנובמבר 2011 בתור הסינגל השלישי מהאלבום וזכה להצלחה בדומה לקודמיו בכך שהגיע למקום החמישי במצעד הבריטי. שלושה סינגלים נוספים - "Drunk", "Small Bump", ו "Give Me Love" פורסמו לאורך שנת 2012 כאשר כולם הגיעו ל-25 המקומות הראשונים במצעד הסינגלים הבריטי.

האלבום זכה לביקורות חיוביות מצד מבקרי המוזיקה. עם פרסום האלבום, נמכרו כבר בשבוע הראשון כ-102,000 עותקים בבריטניה. האלבום אף זכה להצלחה במצעד הבילבורד 200, כאשר הגיע למקום החמישי, ונמכרו 42,000 מעותקיו. + היה לאלבום הבכורה של האמן הבריטי שהגיע למיקום הגבוה ביותר מאז "I Dreamed a Dream" מאת סוזן בויל בשנת 2009. כמו כן, + הוא האלבום השמיני הנמכר ביותר של העשור בממלכה המאוחדת.

שירן מופיע באקדמיה 1 במנצ'סטר.

לאחר שנשר מבית הספר בגיל 16, בזבז שירן את מענק הסטודנט שלו על כרטיסי רכבת. הוא הופיע בערבי מיקרופון פתוח ברחבי הממלכה המאוחדת, שם הוא בזבז את זמנו על הוצאת אלבומים באופן עצמאי. לאחר ארבע שנים בהופעות בבריטניה, שירן פגש את הזמר ג'יימי פוקס בלוס אנג'לס. פוקס אמר כי אהב את שירן מספיק כדי "להניח אותו בדרך להצלחה".

בתחילת שנת 2010, היה שירן מה שהוא תיאר כ"זמן קשה", ובאופן ספונטני הוא עזב ללוס אנג'לס לבלות חודש על מנת "לראות מה יקרה". לאחר ביצוע הופעה בעיר, פנתה אליו אשת הקשר של פוקס, אשר הפיקה ערבי מיקרופון פתוחים שאושרו על ידי פוקס, והזמינה אותו להופיע. שירן הסכים להצעה, ולאחר ההופעה הוא יצר קשר עם המנהל של פוקס, שביקש ממנו להופיע בתוכנית הרדיו של פוקס. לאחר השידור, ג'יימי פוקס נתן לשירן את מספר הסטודיו שלו ללא תשלום. שירן ניצל את ההזדמנות כדי להקליט כמה שירים באולפן, השתתף בכמה מסיבות עם פוקס ותיאר את הזמן כ"סוריאליסטי". בנוסף, ההופעות של שירן ביוטיוב גם זכו להצלחה מסחררת כאשר הוא העלה את הופעת הרצועה "You Need Me, I Don't Need You", אשר זכה ליותר מחצי מיליון צפיות, מה שהופך אותו ל"אחד מהמדוברים ביותר על בריטניה".

בעקבות זאת, חתם שירן על אטלנטיק רקורדס ונחתם לצוות הניהול של אלטון ג'ון בשם "Rocket", שבו דן שירן, ואמר: "אלטון נכנס ואמר 'איפה אד שירן?' הרגשתי: 'לעזאזל! הוא יודע את השם שלי!' זה הזוי, גדלתי על המוזיקה שלו, ועכשיו הוא אחד האנשים אשר שר את שבחיי ומסייע לקריירה שלי". שירן התחיל להופיע עם גיטרה אקוסטית בגיל 11 ואהבתו למכשיר היא "מה שהכניס אותו למוזיקה ולשירה". שירן הושפע מגיל צעיר מהביטלס ומבוב דילן, אלא שציין את דמיאן רייס כבעל השפעה גדולה יותר במוזיקה עליו לאחר שפגש אותו בהופעה אינטימית בדבלין. במהלך ההפקה של +, שירן ידע "איך רציתי שכל שיר יישמע", ולכן הם בזבזו רק יום אחד על הקלטה של כל שיר.

במאי 2021, הכריז שירן על סיבוב הופעות בעל 21 תאריכים בבריטניה ובאירלנד, בו יבצע שירים מהאלבום החדש.[1] לאחר מכן, הוסיף שירן תאריכים נוספים לתחילת שנת 2012, ואושר כי יעשה את ההופעה הגדולה ביותר שלו עד כה באקדמיית בריקסטון.[2] בנוסף, הכריז שירן על תאריכים בארצות הברית בהם יופיע ב-"Fallen Empires Tour" של הלהקה סנואו פטרול.[3] בהמשך, הוכרז כי ביולי ואוגוסט 2012, יופיע שירן לראשונה גם באוסטרליה ובניו זילנד.[4] לאחר מכן, הודיע שירן גם על הופעות בארצות הברית במסגרת סיבוב ההופעות לקידום האלבום, וכן על ההופעות הכי גדולות שלו בבריטניה עד כה.[5][6] בסך הכל, הופיע שירן 18 הופעות בארצות הברית.[7]

תאריך עיר מדינה מקום
בריטניה
2 באוקטובר 2011 אוקספורד אנגליה O2 Academy Oxford
3 באוקטובר 2011 לונדון O2 Shepherd's Bush Empire
4 באוקטובר 2011 בורנמות' O2 Academy Bournemouth
5 באוקטובר 2011 פאלמות' Falmouth Princess Pavilion
6 באוקטובר 2011 ברייטון Brighton Concorde 2
8 באוקטובר 2011 לונדון O2 Forum Kentish Town
9 באוקטובר 2011 בריסטול University of Bristol Students' Union
10 באוקטובר 2011 נוטינגהאם Nottingham Rock City
11 באוקטובר 2011 ברמינגהאם O2 Academy Birmingham 2
13 באוקטובר 2011 לידס Leeds University Union
14 באוקטובר 2011 גלאזגו סקוטלנד O2 ABC Glasgow
15 באוקטובר 2011 ניוקאסל אנגליה Newcastle University Students' Union
17 באוקטובר 2011 מנצ'סטר Manchester Academy 2
18 באוקטובר 2011 קיל אוניברסיטת קיל
19 באוקטובר 2011 קארדיף ויילס Wales Millennium Centre
20 באוקטובר 2011 רדינג אנגליה Reading sub89
23 באוקטובר 2011 נוריץ' אוניברסיטת מזרח אנגליה
25 באוקטובר 2011 קיימברידג' Cambridge Junction
1 בנובמבר 2011 בלפסט אירלנד Mandela Hall
2 בנובמבר 2011 גולוויי Róisín Dubh
3 בנובמבר 2011 דבלין Vicar Street
8 בינואר 2012 אברדין סקוטלנד Music Hall Aberdeen
9 בינואר 2012 אדינבורו Edinburgh Picture House
10 בינואר 2012
13 בינואר 2012 מנצ'סטר אנגליה Manchester Academy
17 בינואר 2012 וולברהמפטון Wolverhampton Civic Ha
18 בינואר 2012
19 בינואר 2012 לונדון Brixton Academy
20 בינואר 2012
21 בינואר 2012 בלפסט צפון אירלנד Waterfront Hall
אירופה
1 במרץ 2012 אוסלו נורווגיה Rockefeller Music Hall
2 במרץ 2012 סטוקהולם שוודיה Debaser Hornstulls Strand
3 במרץ 2012 קופנהגן דנמרק Vega, Copenhagen
4 במרץ 2012 ברלין גרמניה Heimathafen Neukölln
5 במרץ 2012 המבורג Docks
7 במרץ 2012 מינכן Backstage Werk
8 במרץ 2012 ציריך שווייץ Kaufleuten
9 במרץ 2012 פריז צרפת La Maroquinerie
10 במרץ 2012 בריסל בלגיה Ancienne Belgique
11 במרץ 2012 אמסטרדם הולנד Melkweg
אוקיאניה
29 ביולי 2012 אוקלנד ניו זילנד ASB Theatre
31 ביולי 2012 בריזבן אוסטרליה QPAC Concert Hall
1 באוגוסט 2012 סידני Enmore Theatre
3 באוגוסט 2012 מלבורן Palais Theatre
4 באוגוסט 2012 אדלייד Thebarton Theatre
6 באוגוסט 2012 פרת' Riverside Theatre
אירופה
2 בספטמבר 2012[א] לונדון אנגליה Roundhouse
צפון אמריקה
17 בספטמבר 2012 טורונטו קנדה The Guvernment
18 בספטמבר 2012 מונטריאול Olympia
19 בספטמבר 2012 בוסטון ארצות הברית House of Blues
21 בספטמבר 2012 ניו יורק סיטי Terminal 5
22 בספטמבר 2012 וושינגטון 9:30 Club
23 בספטמבר 2012 פילדלפיה Theatre of Living Arts
25 בספטמבר 2012 שיקגו Riviera Theatre
26 בספטמבר 2012 מיניאפוליס State Theatre
28 בספטמבר 2012 דנוור Bluebird Theater
1 באוקטובר 2012 לוס אנג'לס Pellissier Building and Wiltern Theatre
2 באוקטובר 2012 סן דייגו House of Blues
4 באוקטובר 2012 ונקובר קנדה Queen Elizabeth Theatre
5 באוקטובר 2012 פורטלנד ארצות הברית Wonder Ballroom
6 באוקטובר 2012 סיאטל The Showbox
הממלכה המאוחדת
12 באוקטובר 2012 לונדון אנגליה Hammersmith Apollo
13 באוקטובר 2012
14 באוקטובר 2012
15 באוקטובר 2012
16 באוקטובר 2012
18 באוקטובר 2012 ברייטון Brighton Centre
19 באוקטובר 2012 ניופורט ויילס Newport Centre
20 באוקטובר 2012 בורנמות' אנגליה Bournemouth International Centre
21 באוקטובר 2012 פלימות' Plymouth Pavilions
23 באוקטובר 2012 סווינדון Oasis Leisure Centre
25 באוקטובר 2012 רדינג Rivermead
26 באוקטובר 2012 ברמינגהאם O2 Academy Birmingham
27 באוקטובר 2012
28 באוקטובר 2012
30 באוקטובר 2012 נוטינגהאם Motorpoint Arena
31 באוקטובר 2012 מנצ'סטר O2 Apollo Manchester
1 בנובמבר 2012
2 בנובמבר 2012
4 בנובמבר 2012 דונקסטר The Dome Leisure Centre
5 בנובמבר 2012
6 בנובמבר 2012 הול Hull Arena
7 בנובמבר 2012 בלקפול Empress Ballroom
9 בנובמבר 2012 ניוקאסל Newcastle City Hall
10 בנובמבר 2012
11 בנובמבר 2012 אדינבורו סקוטלנד Usher Hall
13 בנובמבר 2012 גלאזגו Barrowlands
14 בנובמבר 2012
צפון אמריקה
17 בינואר 2013 יוסטון ארצות הברית House of Blues
18 בינואר 2013 דאלאס The Palladium Ballroom
19 בינואר 2013 אוסטין Stubb's BBQ
22 בינואר 2013 נאשוויל Ryman Auditorium
25 בינואר 2013 סינסינטי Bogart's
26 בינואר 2013 אינדיאנפוליס Old National Centre
28 בינואר 2013 פיטסבורג Stage AE
29 בינואר 2013 בולטימור Rams Head Live!
30 בינואר 2013 ניו יורק סיטי אולם המוזיקה רדיו סיטי
1 בפברואר 2013 לואיוויל The Louisville Palace
2 בפברואר 2013 סנט לואיס The Pageant
3 בפברואר 2013 קנזס סיטי Midland Theatre
5 בפברואר 2013 ברומפילד 1stBank Center
6 בפברואר 2013 מגנה The Great Saltair
9 בפברואר 2013 לוס אנג'לס Hollywood Palladium
11 בפברואר 2013 סיאטל KeyArena
12 בפברואר 2013 סן דייגו Spreckels Theater
13 בפברואר 2013 טמפה Marquee Theatre
14 בפברואר 2013 טוסון Rialto Theatre
17 בפברואר 2013 לוס אנג'לס Nokia Theater
26 במרץ 2013 גרינוויל Timmons Arena
10 במאי 2013 מילווקי The Rave
31 באוקטובר 2013 ניו יורק סיטי Mercury Lounge
29 באוקטובר 2013 מדיסון סקוור גארדן
1 בנובמבר 2013
7 בנובמבר 2013

רשימת רצועות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
+
מס' שםמפיק(ים) משך
1. The A Team
ג'ייק גוסלינג, שירן
4:18
2. Drunk
גוסלינג, שירן
3:20
3. U.N.I.
גוסלינג, שירן
3:48
4. Grade 8
גוסלינג, שירן, צ'ארלי הוגאל
2:59
5. Wake Me Up
גוסלינג, שירן
3:49
6. Small Bump
גוסלינג, שירן
4:19
7. This
גוסלינג, שירן
3:15
8. The City
גוסלינג, שירן
3:54
9. Lego House
גוסלינג, שירן
3:05
10. You Need Me, I Don't Need You
גוסלינג, האגיל, שירן
3:40
11. Kiss Me
שירן,.No.I.D
4:40
12. Give Me Love (followed by the hidden track, "The Parting Glass")
גוסלינג, שירן
8:46
משך כולל:
49:53
מהדורת דלוקס
מס' שםמפיק(ים) משך
13. Autumn Leaves
גוסלינג, שירן
3:20
14. Little Bird
גוסלינג, שירן
3:44
15. Gold Rush
גוסלינג, שירן
4:03
16. Sunburn
גוסלינג, שירן
4:35
משך כולל:
65:35
מהדורת בונוס CD יפנית
מס' שם משך
17. The A Team (גרסה אקוסטית) 4:01
מהדורת בונוס יפנית דיגיטלית
מס' שם משך
17. Sofa 3:19
18. Homeless 3:30
19. Lego House (וידאו קליפ) 4:05
20. 4:05  

מיקומי שיא

[עריכת קוד מקור | עריכה]
‏  מצעדים ודירוגים (2011-17)
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטריה Ö3 אוסטריה טופ 40‏ 21
אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 1
איטליה מצעד האלבומים האיטלקי 28
אירלנד מצעד האלבומים האירי 1
ארצות הברית בילבורד 200 5
גרמניה GfK – טופ 100 12
דנמרק היטליסטן 13
הולנד מצעד 100 האלבומים ההולנדיים 8
הממלכה המאוחדת מצעד האלבומים הבריטי 1
ולוניה אולטראטופ 40 38
יפן אוריקון 75
מקסיקו טופ 100 – מקסיקו 61
נורווגיה VG-lista 11
ניו זילנד המצעד הניו זילנדי הרשמי 1
ספרד PROMUSICAE 59
סקוטלנד מצעד האלבומים הסקוטי 1
פולין ZPAV 40
פינלנד המצעדים הפיניים הרשמיים 34
פלנדריה אולטראטופ 50 9
צ'כיה ČNS IFPI 60
צרפת SNEP 44
קנדה מצעד האלבומים הקנדי 5
שוודיה סוורייטופליסטן 19
שווייץ המצעד השווייצרי 22
‏  מצעדי סוף שנה (2021)
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 100[8]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ כחלק מפסטיבל אייטונס 2012.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Chang, Mary (26 במאי 2011). "Ed Sheeran / October 2011 UK Tour". There Goes the Fear. נבדק ב-10 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Chang, Mary (31 באוגוסט 2011). "Ed Sheeran / January 2012 UK Tour". There Goes the Fear. נבדק ב-10 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Ed Sheeran to Support Snow Patrol on Tour". There Goes the Fear. 9 בינואר 2012. נבדק ב-11 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Zanotti, Marc (19 באפריל 2012). "Ed Sheeran Australian Tour July/August 2012". Music Feeds. נבדק ב-11 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ FM, Capital (6 ביוני 2012). "Ed Sheeran Announces 2012 North American Tour". Capital FM. נבדק ב-10 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ FM, Capital (23 בינואר 2012). "Ed Sheeran Announces Autumn 2012 UK Tour". Capital FM. נבדק ב-10 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ FM, Capital (25 בספטמבר 2012). "Ed Sheeran Announces 2013 US Tour Dates". Capital FM. נבדק ב-10 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ ARIA Top 100 Albums Chart, איגוד תעשיית ההקלטות האוסטרלי (באנגלית)