עמליה רוזן
| |
| לידה |
12 בספטמבר 1928 גאלאץ, רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
14 במאי 2024 (בגיל 95) תל אביב-יפו, ישראל |
| שם לידה |
אמילי מרקוזון |
| מקום קבורה |
הרצליה |
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
האוניברסיטה הלאומית למוזיקה בבוקרשט |
| תקופת הפעילות | 1953–2020 (כ־67 שנים) |
| עיסוק | עורכת מוזיקלית, מלחינה |
| מעסיק | גלי צה"ל |
  | |
עמליה רוזן (12 בספטמבר 1928 – 14 במאי 2024) הייתה עורכת מוזיקלית ומלחינה ישראלית, שעבדה למעלה משישה עשורים בתחנת הרדיו גלי צה"ל.
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמליה רוזן נולדה בעיר גאלאץ שברומניה בשם אמילי מרקוזון, בתם היחידה של מריאטה, רוקמת שניהלה חנות סדקית קטנה, ושל מוריץ, סוחר יינות.[1] ב-1942, כחלק מהגזרות שהשיתו הנאצים על יהודי רומניה, גורשה מהגימנסיה בה למדה. אביה נשלח לעבודות כפייה בצפון המדינה, והיא נשארה בגאלאץ עם אמה. בתום מלחמת העולם השנייה החלה ללמוד באקדמיה למוזיקה בבוקרשט, ובמקביל למדה פסיכולוגיה ופדגוגיה באוניברסיטה.[1]
ב-1951 עלתה לישראל והגיעה למעברת קריית עמל בטבעון. הוריה, שבתחילה לא הורשו לעלות לישראל, עלו בעקבותיה. ב-1952 התגייסה לצוות הווי גולני.[1]
כעורכת מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לתחנת גלי צה"ל, שזה מקרוב נוסדה, הגיעה רוזן ב-1953 לאחר מפגש מקרי עם מפקד התחנה בנו צור, ששמע אותה מנגנת באקורדיון בהופעה במחנה ביל"ו. הוא הציע לה לעבור לגלי צה"ל בתור פקידת תקליטייה והיא נענתה. ב-1956 הנחתה תוכנית בשם "פרפראות".[1] לאחר שילדה את בנה ב-1957 עזבה את גלי צה"ל ופנתה ללימודים במדרשה למורים, אך שבה לתחנה שנתיים מאוחר יותר בהמלצת רס"ר התחנה, יעקב הראל.[1]
במרוצת השנים היא ערכה בין היתר את התוכניות "שבע אפס שבע" עם אלכס אנסקי, "שעה היסטורית" עם פרופ' מיכאל הרסגור, "מעל ומתחת לשמיכה" עם פנחס עידן, "שניים לדרך" עם חיים קינן, "מצעד המרגנית", "צלילי שבת", "אולדיז" ו"קלאסי כאן". רוזן גם בחרה פתיחים מוזיקליים ידועים לתוכניות ובהן "שאלות אישיות" עם יעקב אגמון, "האוניברסיטה המשודרת" ו"פרקי אבות". רוזן התמחתה בתחומי המוזיקה הקלאסית, ג'אז, שירי עמים, "אולדיז", הזמר העברי וההיסטוריה של המוזיקה הקלה בעולם.[2]
בגלי צה"ל כינו את רוזן "החיילת הכי ותיקה בצה"ל" (בפועל, לא הייתה חיילת אלא אזרחית עובדת צה"ל). היא סיימה את עבודתה בתחנה ב-2020, שנים רבות לאחר גיל הפרישה הנהוג.
כמלחינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוזן גם הלחינה שירים, ובהם "אני מצטערת" בביצוע חוה אלברשטיין, "סיגליות" ו"כאשר ירח מחייך" בביצוע אילן ואילנית, "בחום הזה" בביצוע דני גרנות, "זה לא בוער" בביצוע להקת גייסות השריון ו"פונדק האהבה" בביצוע אפי וייס.[2]
שנותיה המאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוזן קיבלה עיטור מטעם אקו"ם וכן אות מפעל חיים על תרומתה להפצת הזמר העברי. ב-2007 זכתה בפרס יקירת הרדיו של גלי צה"ל[3] וב-2010 הוענק לה פרס מפעל חיים בכנס אילת לעיתונות.[4] עם פרישתה ב-2020, נערך לכבודה בגלי צה"ל מופע מחווה בשם "זר מרגניות".[5]
הלכה לעולמה ביום העצמאות ה-76 למדינת ישראל, ונטמנה בבית העלמין פינסקר בהרצליה.[2] במותה, ספדו לה עמיתיה ומפקדי גלי צה"ל לדורותיהם.[2]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הייתה נשואה לסנדו רוזן (רוזנברג) מ-1958 ועד פטירתו ב-2010. להם בן אחד, ד"ר הראל רוזן, כימאי.[1]
התגוררה בשכונת הצפון הישן בתל אביב.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 דינה חלוץ, עמליה רוזן מעצבת את הפסקול הישראלי, אבל בקושי מאזינה לרדיו, באתר Xnet, 25 באוקטובר 2016
- ^ 1 2 3 4 שגיא בן נון, עמליה רוזן, עורכת מוזיקלית מיתולוגית בגלי צה"ל, הלכה לעולמה בגיל 95, באתר וואלה, 14 במאי 2024
- ^ יעל גאוני, https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000216049, גלובס, 29 במאי 2007
- ^ ערן סויסה, שכר על עמליה, באתר מעריב, 27 באוקטובר 2010
- ^ זר מרגניות - מופע מחווה לעמליה רוזן, באתר גלצ, 20 בספטמבר 2020
| בקרת זהויות |
|
|---|
- עורכות מוזיקליות ברדיו הישראלי
- מלחינות ישראליות
- שדרניות רדיו ישראליות
- חברי צוות הווי גולני
- סגל גלי צה"ל
- עולות בשנות ה-1950
- עולים בשנות ה-1950
- ישראליות ילידות רומניה
- ישראלים ילידי רומניה
- תל אביב-יפו: אישים
- אישים הקבורים בבית הקברות הישן בהרצליה
- ישראליות שנולדו ב-1928
- ישראלים שנולדו ב-1928
- ישראליות שנפטרו ב-2024
- ישראלים שנפטרו ב-2024