The Back Seat of My Car

"The Back Seat of My Car"
	סינגל בביצוע פול ולינדה מקרטני
	מתוך האלבום Ram
יצא לאור	13 באוגוסט 1971 (בריטניה)
תאריך הקלטה	22 באוקטובר 1970 – 29 בינואר 1971
סוגה	רוק
שפה	אנגלית
בי-סייד	Heart of the Country
אורך	4:29
חברת תקליטים	אפל רקורדס
כתיבה	פול מקרטני
הפקה	פול ולינדה מקרטני

"The Back Seat of My Car" (בעברית: "המושב האחורי של המכונית שלי") הוא שיר שנכתב על ידי פול מקרטני, ויצא לאור כשיר הסיום של Ram, אלבומו של פול ושל אשתו לינדה מקרטני מ-1971. מספר חודשים לאחר מכן, השיר יצא כסינגל בבריטניה, והגיע בשיאו למקום ה-39. השיר נע מבחינה סגנונית בין בלדת פסנתר ותזמורת סוחפת בדומה ל-"The Long and Winding Road" של מקרטני לבין רוק קצבי לפני שהוא מסתיים בסיום קולני ומלא תשוקה.

רקע

"The Back Seat of My Car" מקורו כקונספט לא גמור מחופשה שלקח מקרטני עם חברתו לשעבר, מגי מקגיברן, בסרדיניה בקיץ של 1968. זו הייתה אחת מכמה יצירות שפול מקרטני הציג לביטלס בינואר 1969 במהלך החזרות שלהם ל-Get Back באולפני טוויקנהאם בלונדון. כשהשיר נוגן לראשונה ב-14 בינואר, הוא עדיין היה בתהליכי כתיבה, כאשר המילים לא הושלמו בעוד המנגינה של השיר הייתה מפותחת היטב.

לדברי מקרטני, שיר זה ושירים מבוססי מכוניות אחרים בשלהי קריירת הביטלס והסולו המוקדמת שלו, כמו "Two of Us" ו-"Helen Wheels", נוצרו בהשראת הנסיעות הארוכות שהוא ולינדה נהגו לעשות כשהביטלס התפרקו. רוב השיר הוא בלדה המבוססת על פסנתר, אך הוא משולב בקטעים תזמורתיים וקטעים בהשראת רוקנרול בסגנון שנות ה-50. מבקר Allmusic, סטיוארט מייסון, השווה את הלחן העיקרי לאלה של שירי הביטלס שמקרטני כתב, שירים כמו "Two of Us" ו-"You Never Give Me Your Money". הוא גם השווה את ההשפעה של קטעי השירים השונים מהמחרוזת של "Abbey Road" של הביטלס ולכמה מהיצירות של הביץ' בויז לאחר Pet Sounds. מקרטני אמר על השיר:

"Back Seat of My Car" הוא שיר הנעורים האולטימטיבי, ולמרות שעבר הרבה זמן מאז שהייתי נער והייתי צריך ללכת לאבא של ילדה ולהסביר את עצמי, זה סוג של שיר לפגוש את ההורים. זה שיר נהיגה ישן וטוב. שר את "We can make it to Mexico City". מעולם לא נסעתי למקסיקו סיטי, אבל זה דמיון. וברור ש"מושב אחורי" נודד, עושה אהבה.

מקרטני הוסיף כי "זה שיר ממש מתבגר, עם ההורה הסטריאוטיפי שלא מסכים, ושני האוהבים הולכים לכבוש את העולם: 'אנחנו מאמינים שאנחנו לא יכולים לטעות'".

הקלטה

ההקלטות עבור Ram החלו באוקטובר 1970 באולפני ההקלטות CBS בניו יורק. הפורמט הטיפוסי לסשן ההקלטות כלל את מקרטני, המתופף דני סייוול והגיטריסט דייוויד שפינוזה יחד עם יו מקראקן שעשו חזרות על שיר בבוקר ואז הקליטו את הרצועה הבסיסית בשעות אחר הצהריים והערב. לאחר מכן נוספו רצועת אוברדאבים נוספים של גיטרה, יחד עם בס של מקרטני. מקרטני, סייוול ומקראקן הקליטו את הרקע והשירה האינסטרומנטלית לשיר "The Back Seat of My Car" ב-22 באוקטובר 1970.

לאחר הקלטת הרצועות הבסיסיות של האלבום, הלכו פול ולינדה מקרטני לאולפן ההקלטות A & R של פיל ראמון בניו יורק כדי להקליט אוברדאב לכינור, צ'לו וקרן למספר שירים, כולל "The Back Seat of My Car". מפיק הביטלס ג'ורג' מרטין הלחין את האוברדאב התזמורתי של השיר, ומקרטני ניצח על הפילהרמונית של ניו יורק בסשן באמצע ינואר 1971.

שחרור

אפל רקורדס הוציאה את Ram בארצות הברית ב-17 במאי 1971 ובבריטניה אחד עשר ימים לאחר מכן, עם "The Back Seat of My Car" כשיר הסיום. אפל הוציאה סינגלים שונים מהאלבום בשוק הבריטי, האמריקאי והאירופי, עם "The Back Seat of My Car" שיצא בבריטניה ב-13 באוגוסט 1971, עם השיר "Heart of the Country" כבי-סייד. בעוד שהסינגל האמריקאי "Uncle Albert/Admiral Halsey" הגיע למקום הראשון, "The Back Seat of My Car" הגיע רק למקום ה-39 במצעד הבריטי.

ג'ון לנון הרגיש שהשיר הזה, בין היתר באלבום, מכוון אליו באופן ביקורתי, בפרט, הוא תפס את הגיבורים ששרים "אנחנו מאמינים שאנחנו לא יכולים לטעות" להיות הוא ויוקו אונו. מבקר AllMusic, סטיוארט מייסון, טוען כי בהקשר של הביקורת שמקרטני ספג לאחר התפרקות הביטלס, שורה זו נשמעת יותר כמו "הצהרת כוונות אישית" מאשר הצהרת אהבה שהיא יכולה להיות בהקשר של מילות השיר עצמן.

משתתפים

על פי צ'יפ מדינגר ומארק איסטר:

פול מקרטני - שירה, פסנתר, גיטרה בס
יו מקראקן - גיטרה חשמלית
דני סייוול - תופים
דוד שפינוזה - גיטרה חשמלית
נגנים בעילומי שם מהפילהרמונית של ניו יורק - כינורות, צ'לו, קרן, נבל

קישורים חיצוניים