Paul Simon (אלבום)
 | ||||||
| אלבום אולפן מאת פול סיימון | ||||||
| יצא לאור | ינואר 1972 | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| סוגה | פולק, רוק | |||||
| שפה | אנגלית | |||||
| אורך | 34:03 | |||||
| חברת תקליטים | Columbia | |||||
| הפקה | רוי היילי, פול סיימון | |||||
| ||||||
Paul Simon הוא אלבום האולפן הסולו השני של זמר הפולק והרוק היהודי-אמריקאי פול סיימון שיצא לאור ב-1972 בהוצאת קולומביה רקורדס. זהו האלבום הראשון שהוציא סיימון מאז פירוקו של הצמד סיימון וגרפונקל כשנתיים קודם לכן. בניגוד לאלבומי סיימון וגרפונקל שהתאפיינו בסגנון רוק ופולק כלל האלבום אלמנטים של סגנונות מוזיקה נוספים כמו: סקא, מוזיקה לטינית וג'אז. האלבום הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי וכלול ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של המגזין רולינג סטון.
רקע, הפקת האלבום
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1970 הוציאו סיימון וגרפונקל את אלבומם החמישי Bridge over Troubled Water שזכה להצלחה רבה. במהלך אותה השנה החליט סיימון לפרק את שותפותו עם גרפונקל ולפצוח בקריירת סולו.
בחיפושיו אחר חומרים ורעיונות לאלבום סולו החל סיימון להתעניין בז'אנרים שונים של מוזיקה. הוא הושפע, בין השאר, ממוזיקת סקא ואף נסע לג'מייקה ביחד עם המפיק רוי היילי ושם, באולפן הקלטות בקינגסטון, פיתח את הלחן לשיר Mother and Child Reunion. השיר Me and Julio Down by the Schoolyard מכיל אלמנטים של מוזיקה לטינית והשיר Duncan כולל אלמנטים של מוזיקה עממית אנדית, בדומה לשיר El Condor Pasa מהאלבום Bridge over Troubled Water. השיר Hobo's Blues מכיל אלמנטים של ג'אז ובלוז והוקלט בפריז יחד עם כנר הג'אז סטפן גרפלי. במהלך הפקת האלבום שיתף סיימון פעולה עם מוסקאים ידועים כמו האל בליין, רון קרטר ואיירטו מוריירה.[1]
קבלת האלבום
[עריכת קוד מקור | עריכה]האלבום זכה לביקורות חיוביות, בין השאר מג'ון לנדאו מהמגזין רולינג סטון ששיבח נכונותו של סיימון להתמודד עם כאב אישי בשיריו. רוברט כריסטגאו מהוילג' ווייס החמיא ליכולת השירה וההלחנה של סיימון שלדעתו לא באה לידי ביטוי בתקופת סיימון וגרפונקל.[2] מבקר המוזיקה יוסי חרסונסקי כתב במעריב כי באלבום סיימון מתגלה "כיוצר מקורי ואמיתי וכמזמר בלדות בחסד" והטקסטים "הרבה יותר שנונים, אירוניים ואישיים מכל מה שעשה פול בעבר."[3] בן שלו, כתב 49 שנים לאחר יציאת האלבום, כי לדעתו, סיימון מתרחק מהפופ התעשייתי שאפיין את הלהיטים המאוחרים של סיימון וגרפונקל והאלבום נוצר "בלי מיתרים קצפתיים מרחפים, בלי הרמוניות מלאכיות, בלי הדהוד רוטט. בלי סוכר." עוד מציין שלו כי בנוסף למקצבים וסגנונות מחוץ לעולם האנגלו־אמריקאי, מתאפיין האלבום בגישה זרוקה ומשוחררת. העלילה המוסקילית של השירים איננה מוקפדת והשירה נשמעת לעיתים "כמו מעידה שסיימון מתענג על חוסר התקניות שלה ועל המצב הנפשי המשוחרר (בואכה "ככה אני רוצה לשיר ולא אכפת לי מה תחשבו") שהיא מבטאת."[4] סיימון אמר בעצמו בראיון לניו-יורק טיימס כי "אינני מחפש את הצליל המושלם. המושלם איננו בהכרח הטוב ביותר.[5]
האלבום מכר יותר ממיליון עותקים והגיע בשיאו למקום הרביעי במצעד בילבורד 200 ולמקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי. השירים Mother and Child Reunion ו-Me and Julio Down by the Schoolyard הפכו ללהיטים והגיעו למקום הרביעי וה-22 בהתאמה במצעד בילבורד 100.[2][6][7]
עם זאת האלבום לא התקרב לממדי ההצלחה של אלבומי סיימון וגרפונקל ולא זכה באף מועמדות לפרסי הגראמי. סיימון לא יצא למסע הופעות בעקבות יציאת האלבום בשל החשש שאין ברשותו מספיק חומרים למופע סולו. ב-14 ביוני 1972 התאחד סיימון עם גרפונקל כאשר השניים הופיעו במדיסון סקוור גארדן בניו-יורק במופע שאורגן על-ידי וורן ביטי בכדי לגייס כספים עבור הסנאטור ג'ורג' מקגוורן, מועמד המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות ארצות הברית באותה השנה. באותו שבוע הוציאה קולומביה רקרודס את האלבום Simon and Garfunkel's Greats Hits. אלבום זה שהה במצעד האלבומים במשך כשנתיים לעומת 26 שבועות בהם צעד אלבום הסולו, והיה לאלבום הנמכר ביותר של סיימון וגרפונקל בארצות הברית.[8]
האלבום נמצא במקום ה-425 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של המגזין רולינג סטון בגרסה המעודכנת לשנת 2020.[9]
רשימת רצועות
[עריכת קוד מקור | עריכה]כל השירים נכתבו על ידי פול סיימון למעו השיר Hobo's Blues שנכתב בשיתוף עם סטפן גרפלי.
| מס' | שם השיר | משך |
|---|---|---|
| צד א' | ||
| 1 | Mother and Child Reunion | 03:05 |
| 2 | Duncan | 04:39 |
| 3 | Everything Put Together Falls Apart | 01:59 |
| 4 | Run That Body Down | 03:52 |
| 5 | Armistice Day | 03:55 |
| צד ב' | ||
| 1 | Me and Julio Down by the Schoolyard | 02:42 |
| 2 | Peace Like a River | 03:20 |
| 3 | Papa Hobo | 02:34 |
| 4 | Hobo's Blues | 01:21 |
| 5 | Paranoia Blues | 02:54 |
| 6 | Congratulations | 03:42 |
| אורך כולל: 34:03 | ||
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מידע על האלבום Paul Simon באתר MusicBrainz
מידע על האלבום Paul Simon באתר AllMusic
האלבום Paul Simon באתר Discogs
האלבום Paul Simon באתר ספוטיפיי- 50 שנה לאלבום הראשון של פול סיימון בלי גרפונקל באתר של גיל מאטוס, 23 בינואר 2022
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Robert Hillburn, Paul Simon: The Life, London: Simon & Schuster, 2018, עמ' 164-168
- ^ 1 2 Robert Hillburn, Paul Simon: The Life, London: Simon & Schuster, 2018, עמ' 171
- ^ יוסי חרסונסקי, עולמו החדש של פול סיימון, מעריב 25 באפריל, 1972, עמ' 25
- ^ בן שלו, האלבום הראשון של פול סיימון אחרי "סיימון וגרפונקל" מלהיב גם ביום הולדתו ה-80, באתר הארץ, 12 באוקטובר, 2021
- ^ Don Heckman, View From Simon's Bridge, New York Times, Feb 27, 1972
- ^ Paul Simon, Billboard
- ^ Chris Charlesworth, The complete guide to the music of Paul Simon and Simon & Garfunkel, London: Omnibus Press, 1997, עמ' 60
- ^ Robert Hillburn, Paul Simon: The Life, London: Simon and Schuster, 2018, עמ' 173
- ^ The 500 Greatest Albums of All Time, Rolling Stone, Sep, 22, 2020
בקרת זהויות  |
|
|---|