PBM מארינר

PBM מארינר
Martin PBM Mariner

מאפיינים כלליים
סוג	maritime patrol, לוחמה נגד צוללות
ארץ ייצור
יצרן	חברת גלן ל. מרטין
טיסת בכורה	18 בפברואר 1939
תקופת שירות	ספטמבר 1940 – 1964 (כ־23 שנים)
צוות	7
יחידות שיוצרו	1,366
משתמש ראשי	הצי האמריקני משמר החופים האמריקני חיל האוויר המלכותי האוסטרלי ארגנטינה
הנעה  R-2600-22 Twin Cyclone

מטוס מרינר של משמר החופים בעת המראה

מארטין PBM מארינר היה ספינה מעופפת ומטוס סיור ימי שהופעל בתקופת מלחמת העולם השנייה ותחילת המלחמה הקרה. המטוס פעל במקביל ל-PBY קטלינה. המטוס טס לראשונה ב-18 בפברואר 1939 ונכנס לשירות בצי האמריקני בספטמבר 1940.

תכנון ופיתוח

ב-1937 תכננה חברת גלן ל. מרטין ספינה מעופפת דו-מנועית חדשה שנועדה להחליף את מטוס המרטין P3M המיושן. החברה קיבלה הזמנה לייצור אב טיפוס ראשון ב-30 ביוני 1937, וב-28 בדצמבר קיבלה הזמנה לייצור 21 מטוסי מרטין מרינר מדגם PBM-1. ב-18 בפברואר 1939 טס מטוס ה-PBM הראשון.

במטוס הותקנו חמישה צריחים ותאי פצצות. המצופים שעל הכנפיים בדגם ה-PBM-1 היו מתכנסים בעוד שבדגם ה-PBM-3 היכולת הזו בוטלה.

היסטוריה מבצעית

מטוס המרינר הראשון נכנס לשירות בצי האמריקני ב-1 בספטמבר 1940. לפני הצטרפותה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, נעשה שימוש במטוסי המרינר בעיקר לצורך ביצוע סיורים באוקיינוס האטלנטי. לאחר המתקפה היפנית על פרל הארבור שהביאה לכניסתה של ארצות הברית למלחמה, נעשה שימוש במטוסים לצורך לחימה בצוללות אויב. ב-30 ביוני 1942 הוטבעה צוללת אויב ראשונה (צוללת גרמנית) על ידי מטוס מרינר. בסיום המלחמה נזקפו 10 הטבעות של צוללות לטובת מטוסי המרינר.

במחצית הראשונה של שנת 1943 רכש משמר החופים האמריקני 27 מטוסי מרינר מדגם PBM-3. בסוף 1944, רכש המשמר 41 מטוסי מרינר נוספים מדגם PBM-5 ונוספים נרכשו במהלך המחצית השנייה של 1945. במטוסים נעשה שימוש לצורך משימות חיפוש והצלה ארוכות טווח והם היו בשירות המשמר עד 1958, אז הוחלפו בהדרגה על ידי מטוסי הP5M מרלין וה-HU-16 אלבטרוס החדשים יותר.

הצי האמריקני המשיך לעשות שימוש במטוסי המרינר גם לאחר מלחמת העולם השנייה. במלחמת קוריאה נעשה שימוש במטוסים לצורך משימות סיור. המטוסים הוסיפו לשרת בצי עד יולי 1956, אז הוחלפו על ידי מטוסי P5M מרלין.

בסוף 1943 הוחכרו 12 מטוסי מרינר מדגם PBM-3R לחיל האוויר המלכותי האוסטרלי לצורך הובלת חיילים וציוד. המטוסים נותרו בשירות האוסטרלים עד 1948.

חיל האוויר המלכותי הבריטי רכש 17 מטוסי מרינר מדגם PBM-5A בסוף שנת 1955 אולם לא עשה בהם כמעט שימוש וחלקם אף הוחזר לצי האמריקני.

חיל האוויר המלכותי ההולנדי רכש 17 מטוסי מרינר מדגם PBM-5A בסוף שנת 1955, אולם לאחר סדרה של תאונות הוצא אחרון מטוסי המרינר משימוש בחודש דצמבר 1959.

מאפיינים

מאפיינים כללים

• צוות: 7
• אורך: 79 רגל 10 אינץ' (23.50 מטר)
• מוטת כנפיים: 118 רגל (36 מטר)
• גובה: 27 רגל 6 אינץ' (5.33 מטר)
• שטח כנף: 1,408 רגל² (131 מטר²)
• משקל ריק: 33,175 ליברות (15,048 ק"ג)
• משקל טעון: 56,000 ליברות (25,425 ק"ג)
• הנעה: שני מנועים כוכבים מדגם רייט R-2600

ביצועים

• מהירות מרבית: 205 מיל/שעה (330 קמ"ש)
• טווח: 3,000 מיל (4,800 ק"מ)
• סייג רום: 19,800 רגל (6,040 מטר)
• קצב טיפוס: 800 רגל/דקה (4.1 מטר/שנייה)

חימוש

מקלעים

• 8 × מקלעי M1919 בראונינג 12.7 מילימטר

פצצות

• פצצות מסוגים שונים במשקל של עד ל-4,000 ליברות (1,800 ק"ג) או
• 2 × טורפדו סימן 13

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא PBM מארינר בוויקישיתוף