נירוונה (להקה)

נירוונה
Nirvana

נובוסליץ' (שמאלי) מנגן עם קוביין (ימני) בטקס הפרסים של MTV
מקום הקמה	אברדין
מוקד פעילות	סיאטל, וושינגטון, ארצות הברית
תקופת הפעילות	1987–1994 (כ־7 שנים)
סוגה	גראנג', רוק אלטרנטיבי
חברת תקליטים	סאב פופ DGC Records
פרסים והוקרה	היכל התהילה של הרוק אנד רול (2014) פרס VMA לקליפ מוזיקה אלטרנטיבית (1993) פרס הוידאו של MTV לבימוי אמנותי (1994) פרס VMA לקליפ מוזיקה אלטרנטיבית (1994) פרס המוזיקה הבריטית לפריצת שנה הבינלאומית (1993) פרס הווידאו קליפים של MTV לאמן החדש הטוב ביותר (1992) פרס VMA לקליפ מוזיקה אלטרנטיבית (1992) פרס גראמי לאלבום מוזיקה אלטרנטיבית (1995)
nirvana.com
פרופיל ב-IMDb
חברים לשעבר
קורט קוביין קריסט נובוסליץ' אהרון בורקהרד דייל קרובר דייב פוסטר צ'אד צ'אנינג ג'ייסון אברמן דן פיטרס דייב גרוהל

נירוונה (באנגלית: Nirvana) הייתה להקת גראנג' אמריקאית פופולרית מאברדין, וושינגטון. הלהקה פרצה אל המיינסטרים בעזרת הסינגל "Smells Like Teen Spirit" מתוך אלבומה מ-1991, Nevermind, שיצא ב-24 בספטמבר 1991, כאשר היא סוחפת אחריה זרם של להקות פאנק רוק ורוק אלטרנטיבי, שהתקשורת נהגה לכנות בשם "גראנג'". להקות גראנג' אחרות כגון אליס אין צ'יינס, פרל ג'אם וסאונדגארדן נהנו אף הן מעלייה בפופולריות שלהן, וכתוצאה מכך הפך הרוק האלטרנטיבי לז'אנר דומיננטי ברדיו ובטלוויזיה של ארצות הברית של תחילת עד אמצע שנות התשעים.

כמנהיג הלהקה קורט קוביין תואר לעיתים בתקשורת כ"דוברו של דור שלם", בעוד שנירוונה זכתה לכינוי "ספינת הדגל של דור ה-X". קוביין חש שלא בנוח עם תשומת הלב המופרזת לה זכה לדעתו, והפנה את עיקר תשומת לבו ליצירה, כאשר הוא מאתגר את קהלה של הלהקה עם אלבומה השלישי In Utero. על אף שהפופולריות של הלהקה דעכה בהדרגה לאחר יציאתו של אלבום זה, המשיך גרעין המעריצים שלה להעריך את הצד הפחות קומוניקטיבי שלה, במיוחד לאחר הופעתה במסגרת MTV Unplugged ב-1993.

תקופת קיומה הקצרה של נירוונה באה לקיצה לאחר מותו של קוביין ב-1994, אך הפופולריות שלה הלכה והתעצמה בשנים שלאחר מכן. שמונה שנים לאחר מותו של קוביין הגיעה קלטת דמו בשם "You Know You're Right" שהלהקה הקליטה חודשיים טרם מותו של קוביין, למקום הראשון במצעדים ברחבי העולם. מאז אלבום הבכורה שלה מכרה הלהקה מעל חמישים מיליון אלבומים ברחבי העולם, מתוכם מעל עשרה מיליון עותקים של Nevermind בארצות הברית לבדה. נירוונה נהנית מנוכחות חזקה ומתמשכת בתחנות רדיו ברחבי העולם. בשנת 2014 נכנסה הלהקה להיכל התהילה של הרוק אנד רול.

השנים המוקדמות

קורט קוביין וקריסט נובוסליץ' נפגשו לראשונה ב-1985. שניהם היו מעריצים של מלווינס, ונהגו לבלות רבות בחזרותיה של הלהקה. אחר מספר ניסיונות כושלים להקים להקה משלהם, צירף אליו הצמד את המתופף ארון בארקהארד, ליצירת גרסתו הראשונה של ההרכב שמאוחר יותר ייקרא "נירוונה". בחודשים הראשונים עבד הצמד עם מספר מתופפים, ביניהם דייל קרובר ממלווינס שניגן בדמואים הראשונים שלהם. באותה התקופה פעלה הלהקה תחת מספר שמות, ביניהם Ted Ed Fred ,Pen Cap Chew ו-Skid Row, עד שנבחר השם "נירוונה" בפברואר 1988. מספר חודשים לאחר מכן נבחר סופית המתופף צ'אד צ'אנינג.

אלבומה הראשון של הלהקה, Bleach, יצא בחברת סאב פופ ב-1989. בליץ' הושפע מאוד ממלווינס, וכן מהגראנג' של מאדהאני ומהרוק ברוח שנות השבעים של בלאק סבאת' ולד זפלין. נובוסליץ' ציין בריאיון עם הרולינג סטון ב-2001 כי השפעה נוספת הייתה קלטת שההלהקה האזינה אליה בין הופעותיה, שבצד אחד שלה היו שירים של להקת הרוק הסמית'ריז ובצידה השני שירים של להקת המטאל סלטיק פרוסט. בליץ' הפך ללהיט בתחנות רדיו של מכללות ברחבי ארצות הברית, אך רימז אך במעט על הצפוי ללהקה שנתיים מאוחר יותר. האלבום נחשב לאלבום הבי מטאל לכל דבר ולאלבומה הטוב ביותר של הלהקה בעיני שוחרי מטאל רבים, גם כאלה שנרתעים מעבודותיה הבאות של הלהקה. גם מעריצי גראנג' רבים רואים את האלבום כקרוב יותר ברוחו לזרם הגראנג' המקורי.

על אף שהוא למעשה לא ניגן באלבום, נכלל ג'ייסון אברמן בקרדיטים של האלבום כאחד מן הגיטריסטים, על רקע העובדה שהוא מימן מכספו את הקלטות האלבום, בהשקעה של 606 דולר ו-17 סנט. לאחר שהושלם האלבום המשיך אוורמן לנגן עם הלהקה למשך זמן קצר כגיטריסט שני, אך פוטר במהלך סיבוב ההופעות האמריקאי הראשון שלה. זמן קצר לאחר מכן הוא ניגן תקופה קצרה בסאונדגארדן לפני שהצטרף ללהקת "מיינד פאנק".

בתחילת 1990 החלה הלהקה לעבוד תחת שרביטו של המפיק בוץ' ויג על הקלטתו של אלבומה הבא. במשך ההקלטות גילו קוביין ונובוסליץ' כי צ'אנינג איננו סוג המתופף שהלהקה זקוקה לו, והוא פוטר לאחר שההקלטות הושלמו. לאחר מספר שבועות עם המתופף דייל קרובר הם שכרו את שירותיו של מתופף מאדהאני דן פיטרס, שאיתו הם הקליטו את שירם "Sliver". מאוחר יותר באותה השנה הכיר להם סולן מלווינס באז אוסבורן את דייב גרוהל, שתר אחרי להקה חדשה לאחר התפרקותה הפתאומית של להקת ההארדקור פאנק מוושינגטון הבירה, "סקרים".

תקופת Nevermind

	נירוונה - "Smells Like Teen Spirit" הסינגל הראשון מתוך אלבום הפריצה של נירוונה, Nevermind מ-1991. מעבריו של השיר מבתים שקטים לפזמון רועש המושפע מהארדקור הפכו לתבנית מוכרת שחוקתה מאז על ידי אמני רוק אלטרנטיבי רבים.
לעזרה בהפעלת הקבצים

לאחר המלצותיה החוזרות ונשנות של קים גורדון מסוניק יות' הוחתמה נירוונה בידי דייוויד גפן בחברת DGC רקורדס ב-1990. הלהקה החלה להקליט את אלבומה הראשון תחת חברה גדולה. התוצאה, Nevermind, נחשבת לאחד מאלבומי הרוק הגדולים ביותר בכל הזמנים.

הלהקה החליטה להמשיך ולעבוד עם ויג לשם הקלטת "Nevermind". הלהקה עברה מאולפן מדיסון של ויג לאולפני סאונד סיטי בלוס אנג'לס. במשך חודשיים עברה הלהקה על מבחר השירים שבקטלוג שלה, כאשר ביניהם גם שירים כגון "In Bloom" ו-"Breed" שהיוו חלק מן הרפרטואר של הלהקה במשך שנים. שירים אחרים כגון "On a Plain" ו-"Stay Away" עדיין נותרו ללא טקסט שלם עד לאמצעיתה של תקופת תהליך ההקלטה.

לאחר סיומן של ההקלטות עבדו ויג והלהקה על גרסת רמיקס לאלבום. לאחר ימים אחדים החליטו ויג והלהקה כי הם אינם מאושרים עם האופן בו מוקססו השירים, והם החליטו לחפש אדם אחר שיבצע את המשימה, וחברת DGC הציגה להם רשימה של שמות מוכרים כגון סקוט ליט (שנודע בזכות עבודתו עם אר. אי. אם) ואד סטאסיום (שעבד עם הסמית'רינז). אך קוביין חשש שהעבודה עם מוזיקאים מוכרים תגרום לאלבום להישמע כמו עבודותיהן של להקות אחרות, והחליט לבחור באדם שהוצב במקום האחרון ברשימה ושמו התנוסס לצד שמה של להקת סלייר, אנדי ואלאס (שהיה אחד ממפיקיו של האלבום Seasons in the Abyss של סלייר).

ואלאס ניגש אל העבודה על האלבום מנקודת מבט שונה לחלוטין מזו של המוזיקאים שעבדו עליו עד לאותו הרגע, הוא הגביר את הגיטרות על ידי הוספת אפקטים והוסיף אלמנטים נמוכים שהדגישו את הבאס והתופים, מה שהפך את האלבום לעשיר יותר. חודשים מספר לאחר יציאתו של האלבום התלונן קוביין בתקשורת כי ואלאס הפך את האלבום לנוצץ ושטחי מדי, למרות העובדה שהוא עצמו בחר בוואלאס והשתתפותה הפעילה של הלהקה במיקסוס האלבום. למרות אכזבתה של הלהקה מצלילו של האלבום, הצליח ואלאס בדרכו להפוך את רוק האינדי של הלהקה לרוק שיתאים ויישאר חקוק בזיכרונו של הזרם המרכזי גם בדורות הבאים.

הציפייה של מנהלי DGC הייתה לרבע מיליון עותקים. האלבום הפתיע כאשר הגיע למעמד של פלטינה משולשת (שלושה מיליון עותקים) במשך זמן של פחות משישה חודשים מאז צאתו. "Smells Like Teen Spirit" זכה לזמן אוויר רב מאוד ב-MTV, לווה בחיקויים פרודיים רבים והביא את הגראנג' אל הזרם המרכזי. האלבום מוזכר לעיתים קרובות כאחראי לפופולריות של הרוק האלטרנטיבי ומאידך לשקיעתו של גלאם מטאל. בינואר 1992 הגיע האלבום למקום הראשון במצעד האלבומים של בילבורד ותפס את מקומו של אלבומו של מייקל ג'קסון, "Dangerous", במהלך שתואר רבות כמייצג את עלייתה של המוזיקה האלטרנטיבית על חשבונה של מוזיקת הפופ. תשישותה של הלהקה גרמה לה לוותר על קיומו של סיבוב הופעות נוסף לשם שיווקו של האלבום, כאשר הם מקווים להשלים את מכסת ההופעות מאוחר יותר באותה השנה.

בפברואר 1992 ולאחר סיבוב ההופעות האוסטרלי של הלהקה נישא קורט קוביין לקורטני לאב בהוואי. לאב הביאה לעולם את ילדתם המשותפת פרנסיס בין באוגוסט של אותה השנה. ימים ספורים לאחר לידתה של פרנסיס בין הופיעה נירוונה באחד הקונצרטים המפורסמים ביותר שלה, כמופע המרכזי של פסטיבל רדינג. קוביין התגלגל אל הבמה כאשר הוא ישוב על גבי כיסא גלגלים כמתיחה. במהלך ההופעה חשף קוביין לקהל את העובדה שנולדה לו בת, והקהל הגיב בשירת "אנו אוהבים אותך, קורטני". דייב גרוהל התייחס אל ההופעה ב-2005 וגילה כי חברי הלהקה חששו כי ההופעה תהפוך לאסון מושלם, בגלל האירועים שקדמו לה והעובדה שהם לא קיימו חזרות במשך שישה חודשים. במקום זאת הפכה ההופעה להיות אחת הזכורות ביותר לטוב של הקריירה שלהם.

כשבועיים לאחר מכן קיימה הלהקה הופעה בלתי נשכחת בטקס חלוקת פרסי המוזיקה של MTV .MTV רצתה שלהקה תבצע את "Smells Like Teen Spirit", אך הלהקה העדיפה לנגן שיר חדש בשם "Rape Me" ("אנוס אותי"). הערוץ נרתע משמו של השיר והתפשר על כך שהשיר שיבוצע יהיה "Lithium", שהיה הסינגל הנוכחי של הלהקה. כאשר החלה הלהקה את הופעתה החל קוביין לשיר את תיבותיו הראשונות של "Rape Me" וגרם להלם בקרב מנהלי הערוץ לפני שעבר לשיר את "Lithium". לקראת סיום נגינתו של השיר התרגז נובוסליץ' על כך שהמגבר שלו חדל מלפעול והשליך את גיטרת הבס שלו לאוויר לשם יצירת אפקט דרמטי. לרוע מזלו, הגיטרה נפלה היישר על מצחו וגרמה לו לעזוב את הבמה כאשר הוא חסר-הכרה למחצה. קוביין החל להרוס את ציוד הנגינה, וגרוהל רץ אל המיקרופון וצעק לתוכו פעמים אחדות "היי, אקסל!", כאשר הוא מתייחס אל אקסל רוז, שללהקה ולקורטני לאב הייתה היתקלות ביזארית איתו לפני ההופעה.

בדצמבר 1992 הוציאה נירוונה את "Incesticide", אוסף של בי-סיידז וקטעים נדירים, על מנת להילחם בבוטלגים ובמסחר הבלתי-חוקי בהקלטותיה של הלהקה, כגון הקלטות ה-BBC של הלהקה. האלבום כלל שירים האהובים במיוחד על המעריצים, כגון "Sliver" "Dive" ,"Been a Son" ו-"Aneurysm", גרסאות כיסוי לשיריה של להקת האינדי הסקוטית הווזלינס, שהפופולריות שלה עלתה בעקבות אלבום זה.

תקופת In Utero

לשם הקלטתו של In Utero מ-1993 הביאה הלהקה את המפיק סטיב אלביני, שהפיק בין השאר את האלבום Surfer Rosa של הפיקסיז. ההקלטות עם אלביני היו פרודוקטיביות ומהירות בצורה בולטת, כאשר גרסתו הראשונית של האלבום הייתה מוכנה תוך פרק זמן של שבועיים, הרבה פחות מן החודשים שארכה סאגת הקלטתו ומיקסוסו של האלבום נוורמיינד.

הבאתו של אלביני נראתה כצעד מכוון מצידה של נירוונה להעניק לאלבום צליל מחוספס ומצוחצח פחות, לכאורה על מנת לדחות או להרחיק מעליה חלק מן הקהל ה"מיינסטרימי" שלה שהיה מעניק תשומת לב מועטה, אם בכלל, ללהקות האלטרנטיביות, המשונות והניסיוניות שנירוונה ראתה את עצמה כממשיכת דרכן. לדוגמה, אחד משירי האלבום שכלל קטעים ארוכים של צלילי פידבק חדים ורועשים כונה באירוניה "Radio Friendly Unit Shifter" (בתרגום חופשי, "שיר להיטי וידידותי למאזין"). קוביין ציין כי הצליל שיצר אלביני, הקלטה "טבעית" ללא תוספות שנוצרות באולפן, הוא הצליל שהוא תמיד שאף שיהיה לנירוונה.

לאחר יציאתו של האלבום היו מעריצים רבים משוכנעים כי "הבלגן המאורגן" השורר באלבום היה שאיפתה של נירוונה מלכתחילה, אך במציאות הלהקה לא הייתה מרוצה ממספר אספקטים של עבודת המיקסוס של אלביני. בפרט, הם חשבו שרמת העוצמה של הבסים הייתה נמוכה מדי, וקוביין חש שהשירים "Heart-Shaped Box" ו-"All Apologies" לא היו "מושלמים". מפיקה הוותיק של אר. אי. אם, סקוט ליט, נזעק על מנת לשפר את שני השירים האלה, כאשר קוביין מוסיף אליהם כלי נגינה וקולות רקע. ליט מיקסס גם את "Pennyroyal Tea", אך גרסתו של אלביני היא זו שנכללה באלבום (DGC תכננה להוציא את גרסתו של ליט כסינגל מאוחר יותר).

בתקופת In Utero נתקלה הלהקה לראשונה גם בתופעת הצנזורה בנוגע ליצירתה. רשתות-הענק וול-מארט וקיי-מארט סירבו להציג את האלבום בחנויותיהן, כאשר הן מתארות את שם השיר "Rape Me" ואת קולאז' עוברי הפלסטיק על העטיפה האחורית שצייר קוביין כבלתי הולמים להצגה ברשתות לכל המשפחה. הלהקה החליטה לסבול שינויים בעטיפת האלבום, ללא קולאז' העוברים ועם שינויו של שם השיר ל"Waif Me". מלבד הכללתו של הרמיקס של ליט ל"Pennyroyal Tea", כללה הגרסה המצונזרת את אותה המוזיקה של האלבום המקורי. כשנשאל בנוגע לאלבום הערוך מחדש, ענה קוביין כי הוא הזדהה עם תושבי הערים הקטנות שלא היו בעירם חנויות מוזיקה וחנויות קיי-מארט היו היחידות בהן היו מסוגלים לרכוש את האלבום.

בעוד ש"Heart-Shaped Box" התקבל בחום על ידי רשתות הרדיו האלטרנטיביות והמרכזיות כאחד, והאלבום עצמו הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים של בילבורד, האלבום לא נהנה מן ההצלחה המסחרית לה זכה נוורמיינד. כאשר החל סיבוב ההופעות לשם קידום האלבום, שהיה הראשון של הלהקה מאז הצלחתו של "Smells Like Teen Spirit", הלהקה הופיעה בקביעות מול אצטדיונים מלאים למחצה, כתוצאה מהמוזיקה המאתגרת של האלבום.

בנובמבר 1993 החליטה הלהקה לשנות כיוון והחליטה לקיים הופעת MTV Unplugged. ההקלטות חשפו ביתר שאת את כישרון ההלחנה של קוביין, שלעיתים קרובות נותרו בצל צלילה הרועש והזועם של הלהקה. בחירת השירים שאותם ביצעה נירוונה כגרסאות כיסוי אף חשפה את תחומי העניין המוזיקליים הרבגוניים של קוביין. ההופעה הפכה לרגע מאפיין וחשוב במיוחד בדרכה של נירוונה, שחשיבותו אף התעצמה בעקבות הטרגדיה שאירעה זמן קצר בעקבותיו.

בתחילת 1994 יצאה הלהקה לסיבוב הופעות אירופאי. על אף שההופעות הראשונות היו טובות, הן ירדו ברמתן במהירות, כאשר קוביין נראה משועמם וטרוד במהלך ההופעות, במיוחד במהלך ההופעות שהתקיימו באיטליה. במהלך שהייה במינכן, גרמניה ב-1 במרץ אובחנה אצל קוביין דלקת חמורה במיתרי הקול. ההופעה שתוכננה לערב הבא התבטלה. בבוקרו של ה-4 במרץ התגלה קוביין כשהוא חסר הכרה על ידי קורטני לאב והוא הוחש לבית החולים. הרופא דיווח במסיבת עיתונאים שגופו של קוביין הגיב לשילוב של רוהיפנול ואתנול. כל ההופעות הבאות התבטלו, כולל הופעות מתוכננות בבריטניה.

בשבועות הבאים החמירה בעיית ההתמכרות להרואין של קוביין. אורגנה "התערבות" וקוביין נשלח למרפאת גמילה. לאחר פחות משבוע בגמילה טיפס קוביין אל מחוץ לקירות המוסד וטס חזרה לסיאטל. שבוע לאחר מכן, ביום שישי ה-8 באפריל 1994 נמצאה גופתו של קוביין על ידי טכנאי אלקטרוניקה בדירתו בסיאטל. דו"ח פתולוג קבע שקוביין מת שלושה ימים קודם לכן, ב-5 באפריל. על פי הדו"ח, הוא הזריק לעצמו מנה גדולה של הרואין ואז ירה בעצמו בראשו ברובה ציד. עם מותו של קוביין, דרכה של להקת נירוונה הגיעה מעשית לקיצה, והלהקה הפסיקה את פעילותה.

לאחר מותו של קוביין

מספר אלבומים, אוספים ומארזים של הלהקה יצאו מאז מותו של קוביין. הראשון יצא בנובמבר 1994 ותיעד את הופעתה הרגועה והמורבידית של הלהקה, MTV Unplugged in New York. האלבום כלל הופעות אורח של חברי להקת Meat Puppets, וכן גרסאות כיסוי לשיריהם של לדבלי, Meat Puppets, הוואזלינס ודייוויד בואי. שבועיים לאחר מכן יצאה קלטת וידאו בשם !!Live! Tonight! Sold Out שתיעדה קטעים מהופעות שונות של הלהקה. קוביין עצמו ערך את רוב הקלטת, שמתעדת את רוב סיבוב ההופעות שליווה את נוורמיינד.

המטרה הראשונית הייתה ליצור אלבום הופעה כפול מהופעת האנפלאגד ומאסופה רגילה של שירים בהופעה, על מנת ליצור ניגוד אמנותי. אולם עבור שני חבריה הנותרים של נירוונה משימת הנבירה באסופת ההופעות של הלהקה כה סמוך למותו של קוביין הייתה קשה מדי מבחינה רגשית. אלבום המאגד קטעים מתוך הופעותיה של נירוונה בשם From the Muddy Banks of the Wishkah ראה אור ב-1996.

באוגוסט 1997 דיווח אתר חדשות מוזיקה באינטרנט בשם "Wall of Sound" כי גרוהל ונובוסליץ' ארגנו מארז תקליטורים של הקלטות נדירות של נירוונה. ארבע שנים לאחר מכן הודיעה חברת התקליטים של הלהקה שהמארז מוכן ויראה אור בספטמבר, על מנת שתאריך יציאתו יתנגש עם יום השנה העשירי ליציאתו של נוורמיינד. אך זמן קצר לפני תאריך היציאה הוציאה קורטני לאב צו מניעה ליציאתו של המארז והגישה תביעה נגד גרוהל ונובוסליץ', כאשר היא טוענת שחבריה לשעבר של נירוונה מנצלים את מורשתה של הלהקה לטובת מניעים אישיים. מהלכים אלה הובילו למאבק משפטי מכוער שנמשך מעל לשנה על הזכויות למוזיקה של נירוונה.

רוב המחלוקת היה סביב שיר אחד שלא ראה אור לפני כן בשם "You Know You're Right", שמהווה את הקלטת האולפן האחרונה של הלהקה. גרוהל ונובוסליץ' רצו להכליל את השיר במארז התקליטורים, כאשר מאידך לאב טענה כי השיר חשוב מדי מכדי להיקרא "קטע נדיר" והוא ראוי להיכלל באלבום אוסף שיכלול את כל להיטי הלהקה. לאחר מעל לשנה של מהלכים משפטיים ביזאריים לעיתים וסיקור תקשורתי נרחב התפשרו הצדדים על הוצאה מיידית של אלבום אוסף הכולל את השיר, שייקרא בפשטות Nirvana. בתמורה הסכימה לאב לתרום קסטות דמו שהוקלטו על ידי קוביין לשם הכללתן במארז.

מעריציה של נירוונה זכו לטעימה ראשונה מ-"You Know You're Right" בתחילת 1995 כאשר לאב ביצעה את השיר עם להקתה הול במסגרת MTV Unplugged בשם "You've Got No Right". גרסת הופעה ראשונית ומחוספסת של השיר שבוצעה בידי נירוונה בהופעתם מ-23 באוקטובר 1993 בשיקגו הייתה ניתנת להשגה במסגרת מסחר בלתי חוקי בקלטות של הלהקה מספר חודשים לאחר מכן. בשנים הבאות נפוצו בקרב בסיס המעריצים של נירוונה שמועות על הקלטת אולפן של השיר שהתגברו כמעט עד לממדים של מיתוס. עבור המעריצים, העדות המוצקה ביותר לקיומה של הקלטה כזו הגיעה בנובמבר 2001 כאשר שודר קטע של עשר שניות מן השיר במסגרת ריאיון עם קורטני לאב. במאי 2002 שודרו מספר קטעים ארוכים יותר מן הקליפ באינטרנט על ידי מקור אלמוני. כאשר המאבק המשפטי קרב לקיצו בספטמבר 2002 המקור חשש פחות מתביעה משפטית והשיר הודלף בשלמותו באופן בלתי צפוי ימים ספורים לפני ההכרזה על הוצאתו של האלבום Nirvana. על אף שהקלטת האולפן נחשבת למחוספסת והיא כוללת טקסט שכתיבתו עדיין לא הושלמה, השיר התקבל בחום רב על ידי מעריצים ושוחרי מוזיקה אחרים והפך לאחד מהשירים המושמעים ביותר בתחנות רדיו אלטרנטיביות ב-2002 וב-2003.

Nirvana יצא ב-29 באוקטובר 2002 וכלל בנוסף ל"You Know You're Right" סינגלים מתוך שלושת אלבומי האולפן וכן מספר מיקסים של שירים מוכרים של נירוונה. לאחר יציאת האלבום התלונן חלק גדול מהמעריצים הוותיקים על בחירת השירים (במיוחד על רקע העובדה שאורכו של האלבום אינו עולה על חמישים דקות). התלונות העיקריות היו על כך שהגרסה של "Been a Son" שנבחרה היא לא זו המועדפת על חברי הלהקה, ועל השמטתו של השיר "Sappy" שזכה להשמעות רבות בארצות הברית בתקופה שלאחר מותו של קוביין. מעריצים אחרים תהו על העדפת גרסתו האקוסטית של השיר "All Apologies", ומאידך העדפתה של גרסת האולפן של השיר "About a Girl" על הגרסה האקוסטית שיצאה כסינגל וזכתה להצלחה רבה יותר לדעתם.

בראיון מ-2002 סיפרה לאב על קיומו של מאגר עצום של קסטות מתוך חזרות ודמואים שנותרו לאחר מותו של קוביין מעבר למה שפורסם עד כה, שלא ברור אם ומתי יפורסם.

בנובמבר 2004 יצאה הקופסה With the Lights Out שכללה מצבור נרחב של דמואים מוקדמים של קוביין, הקלטות מחוספסות מתוך חזרות וקטעים מתוך הופעות שונות. בסתיו 2005 יצא אלבום האוסף Sliver: The Best of the Box הכולל 19 קטעים מתוך הקופסה ושלושה קטעים שלא יצאו לאור לפני כן. ביתו של קוביין פרנסיס בין עזרה לבחור את שם האלבום ואת עטיפתו.

ב-2009 יצא האלבום וידאו / הופעה "Live at Reading", בהוצאה מחודשת מהופעתה בפסטיבל רדינג ולידס, ברדינג, ב-30 באוגוסט 1992. ב-2010 כחלק מסדרת אלבומים שנקראים "Icon" שחררה חברת התקליטים גפן רקורדס אלבום להיטים נוסף שנקרא "Icon" הכולל את עשרת הלהיטים הגדולים של הלהקה על גבי תקליטור. ב-2011 שחררה גפן רקורדס את מארז התקליטורים "Nevermind: The Singles" שיצא במהדורה מוגבלת של 5,000 עותקים בלבד, וכולל את כל הסינגלים מתוך האלבום הכי בולט של הלהקה "Nevermind".

ב-2019 יצא אלבום הופעה בהוצאה מחודשת (לאחר שיצא כאלבום וידאו ב-2011) האלבום "Live at the Paramount" על גבי ויניל כפול עם פוסטר במהדורה מוגבלת, שכולל את ההופעה בתיאטרון פאראמאונט בסיאטל, ב-31 באוקטובר 1991.

פעילות חברי הלהקה לאחר התפרקותה

בשנים שמאז התפרקותה של נירוונה המשיכו גרוהל ונובוסליק להיות פעילים מבחינה מוזיקלית. זמן לא רב לאחר מותו של קוביין גרוהל הקליט מספר דמואים שנכללו לבסוף ב-Foo Fighters, אלבום הבכורה של להקתו, פו פייטרס. נכון ל-2006 הוציאה פו פייטרס מספר אלבומים מוערכים ומצליחים, שאחד מהם, In Your Honor, כולל שיר בשם "Friend of a Friend" ("חבר של חבר") שאותו כתב גרוהל ב-1990 בעקבות פגישתו עם קוביין ונובוסליץ'. גרוהל ניגן גם בין השאר עם קווינס אוף דה סטון אייג' ועם אמני רוק רבים נוספים, וכן הקליט אלבום של שירי מטאל בו השתתפו זמרי מטאל מהלהקות האהובות עליו מתחילת שנות השמונים, בשם פרובוט.

נובוסליץ' ניגן במסגרת להקות שונות אותן הקים לאחר מותו של קוביין, ביניהן סוויט 75, אייז אדריפט ו-No WTO Combo (עם קים ת'אייל מסאונדגארדן). נובוסליק הפך לפעיל פוליטית והקים עמותה בשם JAMPAC לקידום זכויותיהם של מוזיקאים. ב-2004 הוציא הוא ספר בשם "על גראנג' וממשלה: הבה נתקן דמוקרטיה שבורה זו" בו סיפר על עברו המוזיקלי וכן על דרכו הפוליטית. במהלך הבחירות לנשיאות של 2004 תמכו נובוסליץ' וגרוהל בגלוי בג'ון קרי.

בסופה של הופעה של פו פייטרס במסגרת פסטיבל בומברשוט בסיאטל ב-1997, ניתר גרוהל בפתאומיות אל מאחורי התופים, כאשר נובוסליק הופיע על הבמה כשגיטרת בס בידו. אליהם הצטרף גיטריסט נירוונה לשעבר פאט סמיר, והשלישייה ביצעה גרסאות כיסוי משוחררות ל"Purple Rain" של פרינס ול"Communication Breakdown" של לד זפלין. מעריצים רבים ראו בהופעת הפרידה הקצרה הצדעה לסצנת הגראנג' של סיאטל ולכל שוחריה של הלהקה במשך תקופת פעילותה הקצרה.

בשנת 2012 הופיעה הלהקה במופע שנועד לגייס כספים עבור נפגעי הוריקן סנדי. במופע האיחוד השתתפו גרוהל, סמיר, נובוסליק, ופול מקרטני, אשר שימש כסולן הלהקה.

ב-10 באפריל שנת 2014 נכנסו הלהקה להיכל התהילה של הרוק אנד רול בברקליס סנטר ברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית. מופע איחוד סודי שרק 250 חברים שקרובים ללהקה זכו לראות. במופע השתתפו חברי הלהקה: קריסט נובוסליץ', דייב גרוהל ופאט סמיר וצירפו אליהם לכל שיר זמרת אחרת. ג'ואן ג'ט הידועה כגיטריסטית להקת "Joan Jett & the Blackhearts", קים גורדון מלהקת "Sonic Youth", אנני קלארק הידועה כמוזיקאית St. Vincent והזמרת לורד. בנוסף לזמרות הללו עלו לבמה הגיטריסטים J Mascis מלהקת ".Dinosaur Jr" וג'ון מקאולי מלהקת "Deer Tick".

חברי ההרכב

• קורט קוביין (שירה וגיטרה)
• קריסט נובוסליץ' (גיטרה בס)
• ארון בארקהארד (תופים) (1987–1988)
• דייל קרובר (תופים) (1987–1988, 1990)
• דייב פוסטר (תופים) (1988)
• צ'אד צ'אנינג (תופים) (1988–1990, 1992)
• ג'ייסון אברמן (גיטרה) (1989)
• דן פיטרס (תופים) (1990)
• דייב גרוהל (תופים) (1990–1994)
• פאט סמיר (גיטרה) (1993–1994)

דיסקוגרפיה

שנה	כותר	חברת תקליטים	הערות
1989	Bleach	סאב פופ	אלבום הבכורה. מושפע מלהקות כמו בלאק סבאת', מלווינס, מאדהאני וסלטיק פרוסט ונחשב לאלבום המטאל היחיד של הלהקה.
1989	Blew	טופלו רקורדס	מיני-אלבום שיצא רק בבריטניה.
1991	Nevermind	גפן רקורדס	אלבום אולפן שני. הגיע למקום השלישי ברשימת 100 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של עיתון המוזיקה המלודי מייקר. הגיע למקום הראשון ברשימת האלבומים הנמכרים בארצות הברית. שם התינוק שעל העטיפה הוא ספנסר אלדן.
1992	Hormoaning	גפן רקורדס	מיני-אלבום שיצא רק באוסטרליה וביפן.
1992	Nevermind It's an Interview	גפן רקורדס	זהו אלבום הופעה-ראיון הראשון של הלהקה, והוא למעשה ראיון אודיו מקיף עם הלהקה (ראיון של מעל לשעה). השירים המושמעים ברקע הם מתוך הקלטות ואינם בשלמותם ברובם (למעט בודדים שמתוך הופעה חיה). האלבום הפך לפריט אספנות מאחר שיצא במהדורה מוגבלת ולא למכירה (חולק כחלק מקידום מכירות של הלהקה).
1992	Incesticide	DGC	אלבום אוסף של קטעים נדירים וגרסאות-כיסוי.
1993	In Utero	גפן רקורדס	אלבום האולפן האחרון של הלהקה. שם השיר Rape Me והעטיפה האחורית צונזרו במקומות מסוימים בארצות הברית. הגיע למקום הראשון ברשימת האלבומים הנמכרים בארצות הברית.
1994	MTV Unplugged in New York	גפן רקורדס	אלבום הופעה אקוסטי. האלבום הראשון מתוך חמישה שיצאו אחרי התאבדותו של קוביין. הגיע למקום הראשון ברשימת האלבומים הנמכרים בארצות הברית. זכה בפרס גראמי.
1995	Singles	גפן רקורדס	קופסה המאגדת בתוכה סינגלים מתוך שני אלבומי האולפן האחרונים.
1996	From the Muddy Banks of the Wishkah	גפן רקורדס	אלבום הופעה. היה אמור לצאת במשותף עם MTV Unplugged כאלבום כפול אך נובוסליץ' וגרוהל לא היו מסוגלים מבחינה רגשית לערוך אותו כה קרוב למותו של קוביין. הגיע למקום הראשון ברשימת האלבומים הנמכרים בארצות הברית.
2002	Nirvana	DGC	אלבום אוסף. הגיע למקום השלישי ברשימת האלבומים הנמכרים בארצות הברית וכולל את השיר האחרון שהקליטה הלהקה, "You Know You're Right".
2004	With the Lights Out	גפן רקורדס	קופסה של קטעים נדירים. כוללת 61 קטעים שלא ראו אור לפני-כן וגם DVD שנפרשים על פני ארבעה תקליטורים. הקופסה הנמכרת ביותר בהיסטוריה.
2005	Sliver: The Best of the Box	גפן רקורדס	אוסף קטעים מתוך הקופסה. עטיפתו (ערימת קסטות ישנות) נבחרה בידי בתו של קוביין, פרנסס בין קוביין וקורטני לאב.
2009	Live at Reading	גפן רקורדס	אלבום הופעה של הלהקה בהוצאה מחודשת מהופעתה בפסטיבל רדינג ולידס, ברדינג, ב-30 באוגוסט 1992.
2010	Icon	גפן רקורדס	גפן רקורדס הוציאו אלבום להיטים של נירוונה לזכר קורט קוביין.
2011	Nevermind: The Singles	גפן רקורדס	מארז תקליטורים של הלהקה עם הסינגלים הבולטים של הלהקה בוויניל 10", ושוחרר במהדורה מוגבלת של 5,000 עותקים בלבד בכל העולם.
2019	Live at the Paramount	DGC	אלבום הופעה ששוחרר ב-2011 בוידאו, ויצא בהוצאה מחודשת על גבי ויניל כפול עם פוסטר במהדורה מוגבלת. מתוך הופעה בתיאטרון פאראמאונט בסיאטל, ב-31 באוקטובר 1991.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של נירוונה

• נירוונה, ברשת החברתית פייסבוק
• נירוונה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• נירוונה, ברשת החברתית אינסטגרם
• נירוונה, סרטונים בערוץ היוטיוב
• נירוונה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• נירוונה, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
• נירוונה, באתר ספוטיפיי
• נירוונה, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
• נירוונה, באתר Last.fm (באנגלית)
• נירוונה, באתר AllMusic (באנגלית)
• נירוונה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• נירוונה, באתר דיזר
• נירוונה, באתר Yandex.Music (ברוסית)
• נירוונה, באתר Discogs (באנגלית)
• נירוונה, באתר Genius
• נירוונה, באתר SecondHandSongs
• נירוונה, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• נירוונה, באתר בילבורד (באנגלית)

עברית

• עמי פרידמן, דיסטורשן המוני: צפו ב-1,200 נגנים מבצעים נירוונה, באתר ynet, 1 בפברואר 2017
• פרויקט מיוחד של Y-Net במלאת עשור למותו של קוביין
• תומר יודלביץ, יצירת מופת ב-606 דולר: על ההוצאה המחודשת של "בליץ'", באתר nrg‏, 8 בנובמבר 2009
• קית קמרון, הגרדיאן, עדיין מריח כמו רוח נעורים, באתר הארץ, 20 במאי 2011
• מיכל חי, עכבר העיר אונליין, מאחורי השירים: הסיפורים שיצרו את האלבום המכונן של נירוונה, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2011
• נירוונה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)