חוקת קנדה
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| מדינה |
 קנדה |
| סוג | חוקה |
| תאריך חקיקה | 1982 |
| שטחים שעליהם חל החוק |
קנדה  |
| רקע לחקיקה | חקיקת חוק קנדה, במטרה "להעביר" את חוקת קנדה ולסיים את סמכות הפרלמנט הבריטי לתקן את חוקת קנדה |
  | |
חוקת קנדה (באנגלית: Constitution of Canada) היא החוק העליון של קנדה. החוקה כוללת מספר חוקים של הפרלמנט הקנדי וכן מספר מקורות של המשפט המקובל הקנדי. החוקה קובעת את דרכי ההתנהלות של הרשות המחוקקת (בית המחוקקים), השופטת (בתי המשפט) והמבצעת (ממשלה) של קנדה.
הרכב החוקה הקנדית מוגדר בסעיף 52 (2) של חוק החוקה, 1982. בהתאם לסעיף זה החוקה כוללת את חוק קנדה ואת חוק החוקה, 1867. בית המשפט העליון של קנדה קבע כי הרשימה בסעיף זה אינה ממצה, וכי החוקה כוללת מספר דוקטרינות בלתי כתובות של המשפט המקובל החוקתי[1] - ודוקטרינות אלו מקיפות מספיק עד שלא קיימת הוראה חוקית על הרכב הממשלה, תפקידיה וסמכויותיה.
ההיסטוריה של חוקת קנדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של קנדה |
החוקה הקנדית נבנתה לאורך זמן, מתוך סדרת חוקים שהתקבלו במהלך ההיסטוריה הקנדית. התהליך של יצירת החוקה היה הדרגתי, והחוקה הסופית היא תוצאה של שילוב של חוקים שנחקקו בשנות ה-1860 וה-1980.
ההצהרה המלכותית של (1763)
[עריכת קוד מקור | עריכה]החוקה הראשונה של קנדה הייתה ההצהרה המלכותית של 1763. הצהרה זו קבעה כי שמה של הפרובינציה תהיה "הפרובינציה של קוויבק", וקבעה את גבולות המדינה ואת סדרי השלטון בה. הצהרה זו הייתה למעשה חוקת המדינה עד חקיקת חוק קוויבק בשנת 1774. בשנת 1791 נחקק חוק החוקה של 1791 אשר קבע את הרכב הממשל בקנדה. חוק זה הוחלף בשנת 1867 בחוק החוקה, 1867 אשר מכונה "חוק צפון אמריקה הבריטית", ואשר הקים למעשה את דומיניון קנדה.
הקמת קנדה (1867)
[עריכת קוד מקור | עריכה]החוקה הקנדית החלה להתגבש במידה משמעותית ב-1 ביולי 1867, עם חוק הצפון-אמריקאי הבריטי (British North America Act). חקיקה זו, שאושרה על ידי פרלמנט הממלכה המאוחדת, ייסדה את קנדה כמדינה פדרלית בעלת אוטונומיה רבה, אך נשארה תחת שליטה פורמלית של הממלכה המאוחדת. החקיקה יצרה את קנדה כישות פדרלית, והקימה למעשה את הדומיניון של קנדה על ידי איחוד של שלוש פרובינציות: פרובינציית קנדה (איחוד של קוויבק ואונטריו), ניו ברנזוויק ונובה סקוטיה. החוק קבע אפשרות להצטרפות פרובינציות נוספות בעתיד, קבע את מבנה הממשל של קנדה ואת הפדרליזם הקנדי תוך הפקת לקחים ממלחמת האזרחים האמריקנית שהסתיימה כשנתיים קודם לכן. החוק היווה למעשה את חוקת קנדה, ועדיין מהווה את הבסיס לחלוקת הסמכויות בין הממשל הפדרלי הקנדי לבין הפרובינציות השונות. בשנת 1982 שונה שם החוק ל"חוק החוקה, 1867"
החוקה הקנדית – שינויי המאה ה-20
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-20 וה-30 נדרשה קנדה לעדכון מבני הממשל שלה, ובמיוחד נדרשה להכיר בעצמאותה המלאה מהכוח הבריטי. כל זאת נעשה בתהליך שהחל בשנות ה-30, אך בשנות ה-80 הושלם.
חוק החוקה הקנדית (1982)
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוק החוקה, שנחקק בשנת 1982 (ונתמך על ידי כל ממשלות הפרובינציות למעט ממשלת קוויבק), התקבל על ידי הפרלמנט הבריטי והעביר לפרלמנט הקנדי את זכויות החקיקה בתחומי החוקה שנותרו עד שנה זו בידי הפרלמנט הבריטי. החוק קבע את דרכי שינוי החוקה בעתיד, וכן לחוק צורף כתב הזכויות והחירויות הקנדי הנותן הגנה מפורשת לזכויות כגון חופש ביטוי, חופש דת וחופש תנועה, וכן לזכויות האינדיאנים והאומות הראשונות של קנדה.
כתב הזכויות והחירויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – כתב הזכויות והחירויות הקנדי
כתב הזכויות והחירויות (המכונה גם "הצ'רטר הקנדי") הוא הפרק הראשון של חוק החוקה, 1982. כתב הזכויות מעניק הגנה חוקתית למספר זכויות וחירויות, הן זכויות אישיות והן זכויות קבוצתיות. כתב הזכויות והחירויות כתוב בלשון פשוטה וברורה, על מנת להבטיח שיהיה מובן לאזרח הממוצע.
מבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החוקה הקנדית מבנה את השלטון הפדרלי ומסדירה את חלוקת הסמכויות בין הממשלה הפדרלית לבין ממשלות הפרובינציות, תוך שמירה על הפרדת הרשויות.
הרשות המחוקקת – הפרלמנט של קנדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרלמנט הקנדי מורכב משני בתים: בית הנבחרים והסנאט. תהליך החקיקה במדינה נעשה בהשתתפות שני הבתים הללו.
הבית התחתון – בית הנבחרים (House of Commons)
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סעיף 17 לחוק הצפון-אמריקאי הבריטי קובע כי הפרלמנט הקנדי יכלול שני בתים: בית הנבחרים והסנאט.
- בית הנבחרים מורכב מ-338 חברי פרלמנט שנבחרים באופן ישיר על ידי הציבור במחוזות הבחירה השונים ברחבי קנדה, באמצעות שיטה של רוב פשוט.
- חברי בית הנבחרים נבחרים לשם כהונה של 4 שנים (אם לא הוקדם פיזור).
- תפקידים: לבית הנבחרים תפקיד מרכזי בהליכי החקיקה, אישור התקציב, ואישור מינויי הממשלה.
הסנאט (Senate)
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סעיף 21 לחוק הצפון-אמריקאי הבריטי קובע את קיומו של הסנאט. הסנאט מורכב מ-105 סנאטורים שמונו על ידי המושל הכללי של קנדה (בהתאם להמלצת ראש הממשלה). כל פרובינציה מקבלת ייצוג בסנאט, וזו אחת מהדרכים לשמור על האיזון בין הפרובינציות.
- הסנאט לא נבחר על ידי הציבור, ותפקידו למנוע חקיקה פזיזה של בית הנבחרים, לבדוק ולהעיר על חוקים שמגיעים לשם לאישור.
- כל סנאטור נשאר בתפקיד עד גיל 75.
תהליך החקיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החקיקה מתחילה בבית הנבחרים, אך כל הצעת חוק חייבת לעבור גם בסנאט על מנת להפוך לחוק. אם הסנאט מבצע שינויים בהצעת החוק, היא חוזרת לבית הנבחרים, שם הם יכולים לאשר או לשנות את השינויים.
הרשות המבצעת – הממשלה הקנדית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרשות המבצעת אחראית על ניהול המדינה ומבצעת את המדיניות הציבורית והחוקים שמחוקק הפרלמנט. היא כוללת את ראש הממשלה, את הממשלה הפדרלית ואת המושל הכללי.
- המושל הכללי מייצג את המלכה הבריטית בקנדה ומבצע את הסמכויות המלכותיות בשמה, אך תפקידו סמלית בעיקרו.
- המושל הכללי ממונה על ידי המלכה, אך ההמלצה למינוי מגיעה מראש הממשלה הקנדי.
- המושל הכללי ממלא תפקידים טקסיים כמו פתיחת מושב הפרלמנט, חתימה על חוקים שהתקבלו, והכרזה על פיזור הפרלמנט.
- ראש הממשלה הוא המנהיג של המפלגה השלטת בבית הנבחרים, והוא ממונה על ידי המושל הכללי. ראש הממשלה נבחר לשם כהונה עד שבית הנבחרים משנה את הרוב או מבצע הצבעת אי-אמון.
- ראש הממשלה מקבל את ההחלטות המרכזיות במדינה, וממנה את השרים לממשלתו.
- ראש הממשלה אחראי על מדיניות החוץ, הביטחון הלאומי, התקציב, ותיאום פעולתה של הממשלה.
- הממשלה הפדרלית (שכוללת את ראש הממשלה והשרים) אחראית להוציא לפועל את החוקים שמחוקק הפרלמנט.
- שרי הממשלה ממונים על ידי ראש הממשלה לכל תחום, כגון כלכלה, חינוך, בריאות, תחבורה, הגנה ועוד. כל שר אחראי על המשרד הרלוונטי.
הרשות השופטת – מערכת המשפט הקנדית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרשות השופטת אחראית על פיקוח והחלת החוק במדינה, ומורכבת מבתי משפט שמפרשים את החוקים ומוודאים את ההתאמה שלהם לחוקה ולזכויות האדם.
המערכת השיפוטית של קנדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בית המשפט העליון של קנדה הוא הגוף השיפוטי העליון במדינה. כל החלטה משפטית שניתנת בבית המשפט העליון מחייבת את כל בתי המשפט הקנדיים.
- בית המשפט העליון פועל בהרכב של 9 שופטים, שממונים על ידי ראש הממשלה.
- תפקידו של בית המשפט העליון הוא להבטיח את קיום החוקה, כולל את הצהרת זכויות קנדה (Canadian Charter of Rights and Freedoms), ולפרש את החוקים לפי עקרונות החוקה.
- בית המשפט העליון יכול להפעיל אקטיביזם שיפוטי, כלומר, להכריז על חוקים המנוגדים לחוקה כלא חוקיים.
הרשויות המשפטיות הנמוכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לצד בית המשפט העליון, ישנן מערכות שיפוטיות בכל אחת מהפרובינציות, שמטפלות במקרים משפטיים ברמת הפדרציה המקומית. בין המערכות המשפטיות האזוריות ניתן למצוא בתי משפט אזרחיים, פליליים, עבודה ועוד.
תיקונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות שחוק החוקה 1982 העניק לקנדה אוטונומיה רבה יותר במובן של תיקוני חוקה, עדיין קיימת האפשרות לבצע תיקונים לחוקה באמצעות תהליך מורכב המערב את הפרלמנט הקנדי ופרובינציות מסוימות. תיקוני חוקה נדרשים לאישור של לפחות 7 מתוך 10 הפרובינציות, שיחד מייצגות לפחות 50% מהאוכלוסייה של קנדה.
עד חקיקת חוק החוקה, תיקונים לחוקת קנדה היו בסמכות הפרלמנט הבריטי בלבד. העברת הסמכויות לפרלמנט הקנדי שינתה זאת, וכיום תיקון החוקה מתאפשר לפי התנאים המפורטים בפרק 5 של חוק החוקה, 1982, הקובע חמש אפשרויות תיקון:
- תיקון יכול להיות מוצע, בהתאם לסעיף 46, על ידי כל פרובינציה או על ידי הממשל הפדרלי. סעיף 38 קובע את נוסחת 7/50 - היינו נדרשת הן הסכמת הבית התחתון של פרלמנט קנדה והן הסכמת הסנאט הקנדי, וכן הסכמת לפחות שני שלישים מבתי המחוקקים הפרובינציאלים (הסכמת 7 מתוך הפרובינציות) המייצגים לפחות 50% מאוכלוסיית קנדה (היינו מבין 7 הפרובינציות נדרשת הסכמת פרובינציית אונטריו או קוויבק בשל אוכלוסייתן הרבה).
- תיקון הנוגע לסמכויות המלוכה הקנדית, השפות הרשמיות של קנדה, מספר הסנאטורים או תיקון נוסחת השינוי עצמה - דורש הסכמה פה אחד של כל הפרובינציות (סעיף 41 לחוקה).
- תיקון הנוגע לשינוי גבולות פרובינציה או שפות רשמיות של פרובינציה - דורש הסכמה של בית המחוקקים של הפרובינציה הנוגעת בדבר (סעיף 43 לחוקה).
- תיקון המשפיע על סמכויות הממשל הפדרלי - דורש הסכמה של הפרלמנט הקנדי (ולא של הפרובינציות) (סעיף 44 לחוקה).
- תיקון המשפיע על סמכויות ממשל פרובינציאלי בלבד - דורש הסכמה של הפרובינציות הנוגעות בדבר (סעיף 45 לחוקה).
