לדלג לתוכן

Boe-CFT

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Boe-CFT
משגר אטלס 5 ובקצהו העליון חללית הסטארליינר, משוגרים מכן השיגור LC-41 בנמל החלל קייפ קנוורל.
משגר אטלס 5 ובקצהו העליון חללית הסטארליינר, משוגרים מכן השיגור LC-41 בנמל החלל קייפ קנוורל.
נתוני משימה
מטרה מרכזית טיסת ניסוי
חללית סטארליינר "קליפסו" (Spacecraft 3)
כן שיגור LC-41, נמל החלל קייפ קנוורל
שיגור 5 ביוני 2024, 14:52:14 UTC
נחיתה 7 בספטמבר 2024, 04:01:35 UTC
משך המשימה 8 ימים (תכנון מקורי)
93 ימים (בפועל)
נתוני חללית
משגר אטלס 5
נתוני מסלול
מספר הקפות 1,464
אפוגיאה 324
פריגיאה 315
גובה מסלול מסלול לווייני נמוך
נטיית מסלול 51.66 מעלות
תחנת עגינה הרמוני
תאריך עגינה 6 ביוני 2024, 5:34 UTC
צוות
אנשי צוות 2
בארי וילמור
סוניטה ויליאמס
משימות קשורות
משימה קודמת
Boeing OFT 2
משימה הבאה
Boeing Starliner-1

Boe-CFT ‏(Boeing Crewed Flight Test) היא טיסת הניסוי המאוישת הראשונה של חללית הסטארליינר של בואינג כחלק מהתוכנית המאוישת המסחרית של נאס"א. הטיסה שוגרה ב-5 ביוני 2024 בשעה 14:52 על פי זמן אוניברסלי מתואם (UTC).[1]

הטיסה המאוישת הראשונה של הסטארליינר תוכננה במקור להמריא עוד בשנת 2017.[2] לאחר דחיות חוזרות ונשנות הוחלט על 21 ביולי 2023 כאל תאריך היעד, אך באוגוסט 2023 הודיעה בואינג כי טיסת הניסוי תידחה לכל הפחות עד מרץ 2024 עקב בעיות עם מערכת המצנחים.

המשימה כללה במקור שיגור של שני אסטרונאוטים של נאס"א אל תחנת החלל הבינלאומית למשימה בת שמונה ימים, והחזרתם אל הארץ בנחיתה על אדמת ארצות הברית. עם הגעת החללית אל תחנת החלל הבינלאומית, הופיעה תקלה במדחפים כאשר חלקם לא פעלו בעקבות דליפת הליום. לאחר כחודשיים של חקירה מצד נאס"א, נקבע שבעקבות הסיכון תנחת חללית הסטארליינר בלי האסטרונאוטים, כאשר הוחלט שצמד האסטרונאוטים יחזרו במרץ 2025 יחד עם צוות משימת SpaceX Crew-9. ב-7 בספטמבר 2024 נחתה החללית בהצלחה באדמת דרום-מערב ארצות הברית ללא האסטרונאוטים.

לאור העיכובים בפיתוח והכשרת החללית, הוחלפו צוותי המשימה המתוכננים מספר פעמים. לבסוף, באוקטובר 2020 נבחר בארי וילמור כמפקד המשימה. ביוני 2022 נבחרה גם סוניטה ויליאמס.

תפקיד אסטרונאוט
מפקד החללית ארצות הבריתארצות הברית בארי וילמור, נאס"א
טיסת חלל שלישית
טייסת ארצות הבריתארצות הברית סוניטה ויליאמס, נאס"א
טיסת חלל שלישית

חללית הסטארליינר "קליפסו" שוגרה למסלול על גבי משגר האטלס 5 ב-5 ביוני 2024 בשעה 14:52 על פי זמן אוניברסלי מתואם (UTC) מכן השיגור LC-41, שבנמל החלל קייפ קנוורל.[1][3] היה זה השיגור ה-100 של משגר האטלס 5. מטרת המשימה המוצהרת של נאס"א ובואינג הייתה הוכחת יכולת של הסטארליינר להטיס בבטחה משימות מבצעיות מאוישות אל ומתחנת החלל הבינלאומית. המשימה כללה במקור שיגור של שני אסטרונאוטים של נאס"א אל תחנת החלל הבינלאומית למשימה בת שמונה ימים, והחזרתם אל הארץ בנחיתה על אדמת ארצות הברית.

החללית שמשמשת עבור משימה זו היא סטארליינר "קליפסו" (או Spacecraft 3), אשר שימשה בעבר עבור טיסת הניסוי הלא מאוישת Boe-OFT. משימה זו היא הפעם הראשונה שמשגר מסוג אטלס 5 משגר חללית מאוישת. כמו כן, זאת הייתה הפעם הראשונה ששוגרה משימה מאוישת מנמל החלל קייפ קנוורל מאז משימת אפולו 7 בשנת 1968.

עגינה בתחנת החלל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חללית הסטארליינר מעוגנת אל תחנת החלל הבינלאומית כפי שהיא נראית מחללית דרגון הסמוכה

אף על פי שחללית הסטארליינר מיועדת לתמרן ולעגון בתחנת החלל הבינלאומית באופן אוטונומי ואוטומטי, ערכו צמד האסטרונאוטים בשעות שלאחר השיגור מספר תמרונים באופן ידני על מנת לבחון את תפקודם של מערכות החללית שמיועדות לשימוש עבור אסטרונאוטים בעת הצורך בלבד. בדרכה לתחנת החלל הבינלאומית, זיהה צוות הבקרה שעל הקרקע שתי דליפות של הליום במערכת ההנעה של החללית. צוות הבקרה השבית את שני מקורות הדליפה אשר גרמו להשבתה של 6 מתוך 28 המדחפים של מערכת ההנעה. עם זאת, הדליפות הוגדרו כמינוריות ולא השפיעו על המשך המשימה.[4]

בהתקרבותה של הסטארליינר אל תחנת החלל הבינלאומית, אירעה תקלה נוספת כאשר חמישה מדחפים של מערכת ההנעה הושבתו. האסטרונאוטים בלמו באופן ידני את התקרבותה של החללית לתחנה עד אשר צוות הבקרה הצליח להחזיר ארבעה מהמדחפים לפעילות. לבסוף, ב-6 ביוני בשעה 5:34 על פי זמן אוניברסלי מתואם (UTC), עגנה החללית במודול הרמוני שבתחנת החלל הבינלאומית 27 שעות לאחר השיגור ובאיחור של שעה מהתכנון המקורי עקב התקלות.[5]

שהייה בתחנת החלל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביומם הראשון בתחנת החלל, התמקדו האסטרונאוטים בארי וסוניטה בהעברת ציוד ומטען מחללית הסטארליינר אל תוך התחנה. בין הציוד שהועבר הייתה משאבה חדשה עבור המתקן לעיבוד שתן, אשר ממיר שתן למי שתייה. המשאבה החדשה הותקנה וכבר למחרת פעלה כהלכה.[6] ביומם השני ערכו האסטרונאוטים בדיקות שגרתיות שנדרשות מכל חללית שעוגנת בתחנת החלל ובמהלכן בחנו את יכולתה של חללית הסטארליינר לשמש כמקלט בטוח בעת מקרה חירום בתחנת החלל; בין אם כמחסה לשהייה ארוכה או ככלי מילוט מתחנת החלל ונחיתה אל כדור הארץ.

בימים שלאחר מכן, עם השלמת בדיקות חללית הסטאליינר, החלו צמד האסטרונאוטים לעבוד על משימות תחזוקה ומחקר שגרתיות בתחנת החלל הבינלאומית. ב-14 ביוני היו אמורים האסטרונאוטים לחזור לכדור הארץ בחללית הסטארליינר שאיתה הגיעו, אך תאריך חזרתם נדחה ל-22 ביוני. בארי וסוניטה המשיכו בימים הבאים לבצע משימות בתחנה כאשר סוניטה עבדה על מערכת Advanced Plant Habitat והכינה אותה לניסויים הבאים. באותו הזמן בארי עבד על מחקר שבחן את התנהגותם של נוזלים הזורמים בחוסר כבידה.

בעוד חללית הסטארליינר נשארה מעוגנת אל תחנת החלל, המשיכו צוותי הקרקע של נאס"א ובואינג לבחון ולהעריך את ביצועיה, לרבות פעילות המדחפים. נאס"א המשיכה לדחות את תאריך החזרה של האסטרונאוטים תוך שהיא מבצעת בדיקות נוספות. ב-15 ביוני הופעלה החללית עבור בדיקות מדחפים. במהלך הבדיקה, שבעה מתוך שמונת המדחפים האחוריים פעלו כהלכה, כולל ארבעה מתוך חמשת המדחפים שלא תפקדו בעת העגינה לתחנה. הגורם לדליפת ההליום ולתקלה במדחפים לא התגלה.

בחודש יולי ערכו נאס"א ובואינג במטווח הטילים וייט סנדס בדיקות וסימולציות אשר דימו את התנאים שחוותה חללית הסטארליינר בשלב השיגור, בשלב העגינה בתחנת החלל, ואשר עתידה לחוות בעת חזרתה.[7] הבדיקות לא הביאו לממצאים חד-משמעיים ובנאס"א הוחלט שלא להחזיר את צמד האסטרונאוטים עם חללית הסטארליינר. בואינג מצדה הביעה ביטחון בחללית ובחזרתם הבטוחה של האסטרונאוטים בסטארליינר.

חזרתה של החללית ללא האסטרונאוטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
צוותי הקרקע של נאס"א ובואינג באתר הנחיתה של הסטארליינר

באוגוסט בחנה נאס"א אפשרות של חזרתם של האסטרונאוטים בחללית דרגון 2 של SpaceX.[8] ב-24 באוגוסט הכריזה נאס"א שבעקבות התקלות בחללית הסטארליינר, היא תחזור לבדה ללא האסטרונאוטים בארי וסוניטה אשר יחזרו בפברואר 2025 בחללית הדרגון 2 שתשמש עבור משימת SpaceX Crew-9.[9] בעת שיגורה, נשאה חללית הדרגון שני אסטרונאוטים בלבד במקום ארבעה, על מנת לשמור שני מושבים עבור בארי וסוניטה.

ב-6 בספטמבר ניתקה חללית הסטארליינר מתחנת החלל הבינלאומית וביצעה תמרון שהרחיק אותה מהתחנה. לאחר מכן ביצעה החללית תמרון יציאה ממסלול וחדרה דרך האטמוספירה בדרכה לכדור הארץ, לקראת נחיתה באדמת דרום-מערב ארצות הברית. בהגעתה של החללית לגובה של מספר קילומטרים בודדים מהקרקע נפתחו שלושה מצנחים גדולים אשר הביאו את החללית לנחיתה בדאייה אל הקרקע במהירות של כ-6 קמ"ש ומעט לפני הנחיתה נפתחו שש כריות אוויר שהביאו לנחיתה רכה באזור נמל החלל וייט סנדס ב-7 בספטמבר.[10]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Boe-CFT בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]