לדלג לתוכן

תרצה ספיר

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תרצה ספיר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 18 במרץ 1941
קיבוץ גת
פטירה 26 באוקטובר 2018 (בגיל 77)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תרצה ספיר (18 במרץ 1941 – 26 באוקטובר 2018) הייתה כוריאוגרפית וחוקרת תנועה ישראלית, מתלמידותיה הבכירות של נועה אשכול בתחום כתב התנועה אשכול-וכמן ומחברת יצירות רבות בכתב תנועה זה, ממציאת שיטת ספיר לשיפור יכולות למידה וקוגניציה באמצעות תנועה וכתב תנועה אשכול-וכמן; כיהנה כראש בית הספר לאומנויות המחול במכללת סמינר הקיבוצים בשנים 2000–2007.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספיר נולדה בשנת 1941 למרים ויעקב מאיוס בקיבוץ גת של תנועת השומר הצעיר, ובו גדלה. בשנת 1964 נישאה לבן קיבוצה דן ספיר, ולזוג נולדו שני בנים. בשנת 1968 הכירה את נועה אשכול שלימדה באותה עת בסמינר הקיבוצים, והייתה לתלמידתה בתחום כתב התנועה אשכול-וכמן, ובהמשך קולגה של אשכול עד יום מותה של האחרונה בשנת 2007. ספיר הייתה חברה באגודה לכתב תנועה מאז הקמתה, והשתתפה בכתיבת רבים מפרסומיה. בעלה דן ספיר, בעל עיטור המופת ממלחמת ששת הימים, התקדם לדרגת סגן אלוף; במלחמת יום הכיפורים פיקד על גדוד שריון בקרבות הבלימה נגד המצרים בסיני ונפל ביומה השלישי של המלחמה,[1] 15 שעות לאחר שאחיו יוסי[2] נפל בקרב.

בעקבות מלחמת יום הכיפורים החלה מורתה נועה אשכול ליצור שטיחי קיר, ותרצה ספיר, שזה עתה התאלמנה, סייעה ביצירה זו לצד עוד מספר תלמידות של אשכול. ספיר גם המשיכה בעבודתה התנועתית עם נועה אשכול, אשר בשנת 1978 הפקידה אותה על הוראת כתב התנועה בסמינר הקיבוצים, במסלול למחול שהוקם באותה עת; במסגרת זו המשיכה ספיר לפתח את לימודי כתב התנועה. במקביל חיברה ספיר את אסופת הריקודים הראשונה שלה בכתב תנועה, ריקודי חנוכה, שאותה פרסמה עם מבוא מאת נועה אשכול. בשנת 1986 הקימה את קבוצת המחול ריקודנטו, העוסקת במחקר, כתיבה, ביצוע ופרסום של יצירות ומחקרים בתחום כתב התנועה אשכול וכמן. במסגרת קבוצה זו פרסמה ספיר תוך שימוש בכתב התנועה עוד חמש אסופות מחול. הקבוצה החלה להופיע עם היצירות משנת 1987 ואילך, ולפרסמן החל משנת 2006. בשנת 2000 מונתה ספיר לעמוד בראש בית הספר לאומנויות המחול במכללת סמינר הקיבוצים, תפקיד אותו מילאה עד שנת 2007. במסגרת זו הקימה ספיר מסלול לימודים לתיאטרון מחול, ומסלול נוסף המיועד למורים ומורות בפועל. היא הקימה את “המרכז לחקר כתבי תנועה ושפות מחול” במכללת סמינר הקיבוצים, ועמדה בראשו. מתוך ההוראה והמחקר של כתב התנועה היא פיתחה את "שיטת ספיר" להוראה, המיועדת להעצמת יכולות תפקודי למידה וקשב באמצעות כתב תנועה אשכול-וכמן וטיפול קוגניטיבי-תנועתי.

ספיר חיה בזוגיות ארוכת שנים עם אמנון ורנר מקיבוץ כרמיה שהתאלמן גם הוא, וגידלה עימו את ילדיו, שאחד מהם נהרג לאחר מכן בעת שירותו הצבאי.[3] בשנת 2018 נפטרה בפתאומיות בביתה,[4] ולא הספיקה לפרסם את הספרים שעסקה בהכנתם. תלמידותיה, חברות קבוצת ריקודנטו, פרסמו לאחר מותה עוד אסופת מחול שלה, ומכינות לפרסום גם את ספרה על שיטת ספיר.

תפקידים שמילאה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1973 - 1977 חברה במרכז לחקר כתב-תנועה EW בפקולטה לאמנות ותקשורת – אוניברסיטת תל אביב.
  • 1975 - 2008 חברת הנהלה באגודה לקידום ולפיתוח כתב-תנועה אשכול-וכמן.
  • 1998 - 2006 ריכוז הוועדה לתוכניות לימודים בכתב-תנועה EW – משרד החינוך, התרבות והספורט, הפיקוח על המחול.
  • 2000 - 2005 חברה בוועדת המקצוע העליונה להוראת מחול מטעם משרד החינוך והתרבות.
  • 2000 - 2007 ראש בית הספר לאומנויות המחול במכללת סמינר הקיבוצים.
  • 2003 - 2010 חברה בוועדה למחול בקרן למצוינות בתרבות מיסודה של רחל מראני.
  • 2008 חברה בקרן ע"ש נועה אשכול.

יצירותיה המוקדמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

1963 - 1967 חיבור והדרכת מופעים ברחבי הארץ של להקת חברות הנוער של התנועה הקיבוצית, בשילוב מקהלת חברות הנוער של התנועה.

1963 - 1972 – עריכה מוזיקלית, חיבור והדרכה למחזות בתנועה המבוססים על אגדות ילדים, המועצה אזורית יואב:

יצירותיה העיקריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבסיס לעבודתה החיבורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי החוקרת ומבקרת המחול רות אשל, הבסיס לעבודתה החיבורית של ספיר הוא בדרך כלל סדרות ספרתיות הנתמכות במבנה הגאומטרי של כתב התנועה אשכול-וכמן מחד, ומאידך, מוכלות על אפשרויות התנועה והקואורדינציה של גוף האדם הרוקד. כמו הסולמות המוזיקליים הנותנים את המסגרת הצלילית לאירוע האקוסטי, כאן מארגנת הסדרה הספרתית הכתב תנועתית את המוטיבים התנועתיים של הריקוד לפי מסלולי תנועה נבחרים, כמויות תנועה בגדלים שונים, אברי גוף מתאימים, ואורכי זמן במקצבים מגוונים. יחד עם האפשרויות הרבות שכתב התנועה מזמן, נשארים החיבורים, אותם מכנה אשל בשם 'סוויטות', נאמנים לסדרה הספרתית, בונים בעזרתה וריאציות רבות פנים, ונותנים ביטוי פיזי-תיאורי לנושא של אותה סוויטת המחול.[5]

חלק מהריקודים שחיברה ספיר תורגמו לכתב תנועה לאבאן על ידי ד”ר הנר דריווס, חבר קבוצת ‘ריקודנטו’. הם בוצעו בגרמניה כחלק מתוכנית הלימודים בבית הספר ‘Folkwang School‘ של פינה באוש באסן בו הוא מלמד.

יצירות המחול שחוברו בכתב תנועה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שש אסופות מחול עיקריות חוברו על ידי ספיר במשך השנים, וכולן יצאו לאור כספרים בכתב תנועה אשכול-וכמן.

  • מחברות חנוכה[6] (12 ריקודים בנושא חג החנוכה בהם שישה לביצוע ע”י מבוגרים ושש וריאציות לביצוע ע”י ילדים).
  • ציפורים[7] (9 ריקודים)
  • נופים[8][9] (12 ריקודים)
  • מועדים למחול[10] (19 ריקודים).
  • בעקבות ציירים[11] (13 ריקודים)
  • מראות ים[12] (12 ריקודים)

הריקודים משמשים תשתית לרפרטואר של קבוצת ריקודנטו אשר ליוותה את יצירתם (החל מהאסופה ציפורים), והעלתה אותם בהופעות החל משנת 1987, על במות ומסגרות שונות בישראל ובעולם (אנגליה, הולנד, אוסטריה, רומניה).[5]

מחברות חנוכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסופת הריקודים הראשונה של ספיר שחוברה בכתב תנועה אשכול-וכמן, מחברות חנוכה,[6] פורסמה בשנת 1987 עם מבוא מאת נועה אשכול. כל אחד מריקודי האסופה מבוסס על אחד מסמלי חג החנוכה, כלומר מוטיב חוץ-תנועתי, הבא לביטוי בכמה רכיבים תנועתיים המהווים בסיס לריקוד. לריקודים גם מטרה לימודית, ולכן לכל אחד מהם שתי גרסאות: האחת פשוטה וקלה יותר והשנייה בדרגת מורכבות גבוהה. הריקודים באסופה: סביבון, חנוכייה, כד, נר, מכבי, אור ואש.

לצד יצירה זו נוסף מאוחר יותר ריקוד נוסף, אש קטנה, ופורסם לצד מחקר השוואתי בספר רישומי אש – מחקר השוואתי בין הריקודים "אור ואש" ו"אש קטנה" (וריאציה) הכולל וריאציות לימודיות (2014).[13]

ציפורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסופה ציפורים[7] פורסמה בשנת 2005 יחד עם שרון רשף-ארמוני, והיא "מחזור של תשעה ריקודים (וריאציות) המבוססים כולם על הרצף הספרתי.[14] יש כאן סדרה מספרית המקבלת ביטוי במרכיבים תנועתיים שונים, לדוגמה משך הזמן של תנועה, כיווני ההתקדמות, גודל התנועה. במהלך החיפוש היצירתי עלה הדימוי לציפורים שונות, שגם נתן לאסופה את שמה, והוא מצידו השפיע על המשך פיתוח הריקודים באסופה וחידוד מאפייני הציפורים השונות.

לפי רות אשל, הסדרה הספרתית היא ביסודה מוזיקלית, ומשכיה הם המשכים השונים של ציוץ ציפורים. הציפורים המתוארות הן, בסדר הופעתן: תור, יען, דוכיפת, סנוניות, אנפה, שחפים, תנשמת, תור, פלמינגו, זרזירים. בכל ריקוד חומר ייחודי בתיאור התנועתי של הציפור, אך בחינה מדוקדקת חושפת את הסדרה הספרתית המוזיקלית בת חמישה המשפטים המלווה את ריקודי כל הציפורים במסלולי תנועתן הגופניים והמרחביים.[5]

נופים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסופה נופים[8] (2007) שפורסמה בשיתוף נירה על-דור, כוללת שנים עשר ריקודים, שהם וריאציות על נושא משותף.[15] שמות הריקודים: הלוך ושוב, עקבות, לאור ירח, משעולים, תהום, מדרונות, שקיעה, במישור, שלכת, זריחה, למרחק, זמר נודד.

רות אשל מקבלת את שם האסופה ואת שמות הריקודים כפשוטם ורואה בנופי הארץ את נושאי אסופת המחול: אוסף דימויים של תופעות טבע המתבססים על מוטיב החוזר על עצמו ומוטיב של הגדלה השזורים זה בזה כשרשרת 1,4,2,4,3,4,5,4,6,4,7,4,8,4. מבנה הסדרה הספרתית הזו מאפשר ריבוי כיוונים בכל קשת מסלולי המישורים הפוזיציות וההתקדמויות.[5]

לספר זה יש ספר המשך מחקרי בשם קולות של נופים[9] (2011) עם נירה על-דור. הספר מציג את המכנים המשותפים בין הריקודים ואת ההבדלים ביניהם, ומטרתו להציג בפני הקורא את ה"קולות" הנפרדים של כל ריקוד וריקוד; המושג "קולות" מושאל מן המוזיקה, ומציין את התפקידים של האיברים השונים או של קבוצות האיברים השונות.[16]

מועדים למחול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מועדים למחול: אסופת ריקודים במעגל השנה, הוכן ופורסם בשנת 2013 ביחד עם שלומית עופר.[17] ספר זה אוצר בתוכו אסופה של ריקודי חגים אשר חוברו על ידי תרצה ספיר בין השנים 1961 ו-2011, ולצידם מאמרים מאת מוקי צור אודות חילוניות עברית וחגים קיבוציים, ונעמי בהט-רצון על מחול בתנועה הקיבוצית. רוב הריקודים הללו בוצעו במסגרת טקסי חג בקיבוצים גת וכרמיה על ידי ילדי וחברי קהילות אלו. לימים היוו אותם הריקודים חומר לימודי בקהילות לומדים ורוקדים נוספות – סטודנטים במסלולים להוראת מחול ותיאטרון-מחול בבית הספר לאומנויות המחול שבמכללת סמינר הקיבוצים ובמסלול למחול שבמכללת אורות ישראל, תלמידיהם של סטודנטים אלה, ילדים ובני נוער. גם היום מורים ותלמידים אשר מלמדים במגוון מסגרות לימודיות ממשיכים לעשות שימוש בריקודים אלה לצורכי למידה, הוראה, מחקר, יצירה והפקה של טקסי חג בקהילותיהם.[18]

לריקודים שבספר זה יש כמה מכנים משותפים, הדומים לאלו של הספר מחברות חנוכה ושונים משאר אסופות הריקודים שפרסמו תרצה ספיר ותלמידותיה. לכל הריקודים מטרה לימודית, שורשיהם הנטועים בתרבות היהודית המתחדשת במסגרת הקהילה הקיבוצית, וההיבט האמנותי-אסתטי: בחלק גדול מן הריקודים עוצבו התנועות באופן אשר מבטא בצורה איקונית כמעט את הנאמר במילות השיר, עליו מבוסס הריקוד.

לכל אחד מן הריקודים הוּספה גרסה אחת או יותר של "כתיבה קלה" – סימול איורי בדרכים שונות המבטא באופן גרפי חלקים מִרכיבי התנועה או כתב התנועה המופיעים בריקוד. הבחירה באופן סימול זה נובעת מעקרונות האוריינות התנועתית,[19][20] הקושרת בין המשגה של תנועה, הפעולה התנועתית וייצוגה הגרפי האפשרי בדרכים מגוונות. צורת סימול זו נועדה להוות עזר לימודי לקריאת הריקודים, או לאפשר לאלה אשר אינם בקיאים בכתב התנועה אשכול-וכמן – ילדים או בוגרים – להתוודע אל חלק מהרכיבים שלפיהם נבנה הריקוד.[18] רות אשל מדגישה את העובדה כי בספר משולבים תווי המוזיקה עם תוויי כתב התנועה, וכל ריקוד מלבד היותו עיטור לתכני החג פותח הזדמנויות לימודיות בהיבט תנועתי - קואורדינטיבי וכתב תנועתי, ורישומו מלווה במילון ובהסברים המקרבים את הקורא הרוקד אל מבנהו ואל תוכני החג העכשוויים והמסורתיים.[5]

רות אשל מדגישה את העובדה כי בספר משולבים תווי המוזיקה עם תוויי כתב התנועה, וכל ריקוד מלבד היותו עיטור לתכני החג פותח הזדמנויות לימודיות בהיבט תנועתי - קואורדינטיבי וכתב תנועתי, ורישומו מלווה במילון ובהסברים המקרבים את הקורא הרוקד אל מבנהו ואל תוכני החג העכשוויים והמסורתיים.[5]

בעקבות ציירים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסופה בעקבות ציירים התפרסמה בשנת 2016 בשיתוף עם אורלי יעקב.[11] הסוויטה כוללת שלושה עשר ריקודים שהם וריאציות על נושא תנועתי אחד, המופיע כמשפט בסיסי של שמונה תנועות בגֵו. "כל ציור מתכתב עם תמונה של צייר אחר ויוצר זרימה בין הצורות הציוריות המופיעות בתמונה לבין התפתחות המוטיבים המופיעים בריקוד. המוטיבים נותנים לתמונה פירוש פיזי, מרחבי וחזותי, ומנהלים דיאלוג בין המדיום הדו־ממדי של התמונה, לבין המדיום התלת־ממדי, המחולי".[21] הריקודים בעקבות הציירים הם: ריקוד החתונה – פיטר ברויגל (1566); שלוש הרקדניות – פבלו פיקאסו (1925); לדה והברבור – לאונרדו דה וינצ'י (1506-8); הג'ירף הבוער – סלבדור דאלי (1937); פרח שמשון, שטיח קיר – נועה אשכול (1973-4~); ליל כוכבים – וינסנט ואן גוך (1889); הצעקה – אדוורד מונק (1893); איב – אוגוסט רודן (1881); מפגש – מאוריץ קורנליס אשר (1944); השיער הגולש – אנרי מאטיס (1952); פארק ליד לו – פאול קליי (1938); קומפוזיציה 8 – וסילי קנדינסקי (1923); חוגות ודרכים, ציור בתמונה – ג'ון הריז (2015).

רות אשל מתארת כדוגמה את ריקוד "הצעקה", לפי תמונתו של אדוורד מונק. הריקוד משתף תנועות גו וגפיים עם תנועות של פתיחה וסגירת הפה כאיבר שווה זכויות בתוך החומר הריקודי, ומאז בוצע כמה פעמים באירועי יום השואה במקומות שונים בארץ. סדרה ספרתית הנבנית בהדרגה לאורך הריקוד משתפת בזה אחר זה את כל אברי קבוצות האיברים: הידיים, הרגליים והגו. המגלים את יכולתם התנועתית עם התרחבות הסדרה. ובו בזמן מקיימים דיאלוג עם תמונת הצייר שלאורה נבנו צורותיו של הריקוד.[5]

מראות ים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסופה מראות ים היא סוויטת הריקודים הראשונה שחיברה תרצה ספיר, אולם היא המשיכה לעבוד על חיבור ושכלול הריקודים במשך למעלה מ-30 שנה, עד יום מותה. שנה לאחר מותה יצאה האסופה לאור (2019),[12] על ידי אורלי יעקב עימה עבדה ספיר על הספר בשנים האחרונות לחייה. בנוסח האחרון של היצירה אותו הותירה אחריה ספיר נכללו שנים עשר ריקודים: משברים, גאות ושפל, מצולות, מערבולות, מחרוזת צדפים, עשבי ים, מפרשית, קונכיות, גלים, אדווה, כוכבי ים, משחקי חוף.

במבוא לפרסום הספר כותבות המחברות כי ריקודי האסופה הם וריאציות על מספר נושאים תנועתיים, ומציגות את תבניות התנועה המקוריות (הנושאים), את האופן בו הן משתלבות זו בזו, ואת הווריאציות השונות היוצרות את נופי הים אותם ניתן לראות בתנועות.[22]

על ביצוע נוסח מוקדם של היצירה, שכללה אז (2009) רק חלק מהריקודים שבנוסח הסופי, כתבה רות אשל: "כל ריקוד בנוי על סולם תנועות מוגדר, כצייר שבוחר את בסיס הצבעים לעבודתו, או כמלחין שבחר את הסולם ליצירתו. אלא שספיר איננה מבקשת ליצור ואריאציות על המשפטים הבסיסיים ואיננה מוהלת את התנועות. היא שומרת על המשפטים הבסיסיים במקורם ומעצימה את הניואנסים של השינוי והגיוון המעודנים באמצעות שינויי כיוונים מזעריים ושרטוט אותם קווי המשפט תנועתיים באמצעות מספר גדול או קטן של רקדניות המבצעות את אותם החומרים. הקטעים קצרים, מיניאטוריים, תמציתיים, עם מינון נכון של אורכי הזמן המוקדש לכל ריקוד כך שהמחרוזת הנוצרת היא לא רק של חומרים תנועתיים אלא גם של משחק של אורכי זמן".[23]

בשנת 2011 הועלה ביצוע נוסף של היצירה, שבשלב זה עדיין כללה רק עשרה ריקודים. רות אשל פרסמה עליה ביקורת מחול וציינה את דרך התייחסותה של ספיר לנושא, המאירה את האופן שבו היא מתרגמת את הנושא הקונקרטי לריקוד.[24] בניגוד לחיבוריה של נועה אשכול וחיבוריה המוקדמים של ספיר עצמה, שאין בהן תלבושות ותאורה מקצועיים, בביצוע משנת 2011 של “מראות ים” הרקדניות רוקדות בתלבושות של שכבות בגווני כחול ולא בבגד גוף. רות אשל תיארה כיצד התאורה המקצועית היפה של יעקב ברסי מעצבת את חלל הבמה, מפסלת את התנועה ותומכת בנושא של “מראות ים”.[5] במאמר הביקורת כתבה אשל כי התבוננות ביצירה מגלה כי "איברי הגוף פועלים ככלים, או קולות בתזמורת. לכל איבר יש המוטיב התנועתי וכל אחד מהם נע עצמאי באורכי משפטים שונים. המבנה הוא מעגלי, משפטי התנועה חוזרים על עצמם. ומאחר שהאורכים שלהם שונים, יחסי המפגשים בין איבר אחד לאחר משתנים כל פעם. ונוצרים צירופים קואורדינטיביים הדורשים מן המבצע יכולת תנועתית פוליפונית. במילים אחרות, זה חיבור שנע בשכבות, והעומק והעניין נוצרים דרך מעקב אחר המפגשים המשתנים. זה דורש התבוננות מרוכזת, שכמו תרה אחר מוצא ועוד מוצא במבוך. לעיתים הדבר דומה לשימוש באקורדים של המוזיקאי סטיב רייך".[24]

שיטת ספיר לשיפור יכולות למידה ותפקוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוך כדי עבודתה האמנותית והמחקרית של תרצה ספיר במסגרת כתב תנועה אשכול-וכמן, היא פיתחה את "שיטת ספיר". זוהי שיטה לשיפור יכולות למידה ותפקוד, למתקשים לקיים את הנדרש במסגרות למידה פורמליות או מסגרות חיי יומיום מקובלות, עקב ליקויי למידה או ירידה ביכולות הקוגניטיביות, תוך שימוש באפשרויות שכתב תנועה אשכול וכמן מכיל.[25][26][27] אפשרויות אלו מובילות אל תפקוד אורייני שלם וברור, תוך היזון חוזר פעיל ומגוון בין “האוריינות החזותית” לבין ”האוריינות התנועתית”. דרכי העבודה זורמות הלוך וחזור מן הכתוב על הדף, אותו יש לקרוא – להבין את הוראות התנועה הצפונות בו – ומן ההבנה לפעול ולבצע בגוף. הביצוע התנועתי נותן באופן מוחשי ביטוי להבנת הנקרא. או לחלופין בהיפוך, מן הגוף המבצע – שיש להבין ולנתח את מהלכי פעולותיו התנועתיות – אל הסימול הנכתב בדף המיועד לכך. ניתן לתמצת זאת כך: לקרוא – להבין – להתנועע / להתנועע – להבין – לכתוב.

בשני קצות הדרך של התהליך ניצבים ערכים בעלי תוקף בשפה המדוברת – קריאה וכתיבה. הבנתם דורשת יכולות של “אוריינות חזותית” ו”תנועתית” ומבוטאת דרך תנועה. התנועה ממחישה את עיבוד הנתונים, קישורם זה לזה, יכולות רצף, זיכרון, זמן, חישה, קואורדינציה והתמצאות מרחבית. על-פי שיטת ספיר, המהלכים החזותיים הללו בין הדו-ממד הכתוב על הדף לתלת-ממד של הגוף המתנועע הופכים ליחידה קוגניטיבית אחת של חשיבה. יחידה זו נותנת פירוש יעיל, בעל משוב ברור לתוכן המסומל בשתי שפות חזותיות אלה, הנושקות זו לזו וחובקות תוכן אחד.[26]

מותה הפתאומי של ספיר קטע את עבודתה על ספר זה בשיתוף לילך שליט, אשר מכינה אותו לפרסום.[26]

רשימת פרסומיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערה: הפרסומים הם ברובם דו-לשוניים, בעברית באנגלית. הם מובאים כאן לפי כותרתם באחת מהשפות או בשתיהן.

  • תרצה ספיר, מחברות חנוכה. אוניברסיטת תל אביב, 1987. פורסם רק נוסח באנגלית: Tirza Sapir, Hanukkah notebook, Tel Aviv University, 1987.
  • Tirza Sapir and Sharon Reshef-Armony, ed. Noa Eshkol, Birds – 9 Dances by Tirza Sapir, The Movement Notation Society, Israel, 2006. המהדורה היא דו-לשונית, אנגלית-עברית, אך אין לספר כותרת בעברית.
  • תרצה ספיר ונירה על–דור, נופים, בהוצאת האגודה לכתב תנועה, חולון, 2007.
    • Tirza Sapir and Nira Al-Dor, Moving landscape – 12 Dances by Tirza Sapir. Israel: The Movement Notation Society, Holon, 2007
  • ג‘ון הריז ותרצה ספיר, אודות הזמן בכתב תנועה אשכול–וכמן, הוצאת מישב, תל אביב, 2010.
  • תרצה ספיר ונירה על–דור, קולות של נופים – מחקר השוואתי של 12 ריקודים מתוך האסופה נופים, הוצאת המרכז לחקר כתבי תנועה ושפות מחול במכללת סמינר הקיבוצים ומכון מופ“ת, תל אביב, 2011.
    • Tirza Sapir and Nira Al-Dor, The Voices of Moving landscape, Tel Aviv, the Mofet Institute and the Research Center for Dance and Movement Notation at the Kibbutzim College, 2011
  • שלומית עופר ותרצה ספיר, מועדים למחול: אסופת ריקודים במעגל השנה, הוצאת מכון מופ“ת והמרכז לחקר כתבי תנועה ושפות מחול במכללת סמינר הקיבוצים, תל אביב, 2013.
    • Shlomit Ofer and Tirza Sapir, Festive Dances: Collection of dances within the yearly cycle, Tel Aviv, the Mofet Institute and the Research Center for Dance and Movement Notation at the Kibbutzim College, 2013
  • נירה על–דור ותרצה ספיר, רישומי אש – מחקר השוואתי בין הריקודים ‘אור ואש‘ ו‘אש קטנה‘ (וריאציה) הכולל וריאציות לימודיות, הוצאת המרכז לחקר כתבי תנועה ושפות מחול במכללת סמינר הקיבוצים ומכון מופ“ת, תל אביב, 2014.
    • Nira Al-Dor and Tirza Sapir, Dancing Fire, English translation: John Harries, Meishav, Tel Aviv, 2014.
  • ג‘ון הריז ותרצה ספיר, גוף ומרחב – ספר עיון עם דוגמאות לכתיבה ותנועה בנושאים התאורטיים של התפתחות התיווי של גוף ומרחב בכתב תנועה אשכול–וכמן, הוצאת המרכז לחקר כתב תנועה ומחול במכללת סמינר הקיבוצים, תל אביב, 2015.
  • אורלי יעקב ותרצה ספיר, בעקבות ציירים (סוויטה של שלושה עשר ריקודים, וריאציות לפי מוטיבים מתוך תמונות של ציירים), הוצאת המרכז לחקר כתב תנועה ומחול במכללת סמינר הקיבוצים, תל אביב, 2016.
    • Orly Yaakov and Tirza Sapir, In the Steps of Painters, Tel Aviv, the Mofet Institute and the Research Center for Dance and Movement Notation at the Kibbutzim College, 2016
  • אורלי יעקב ותרצה ספיר, מראות ים, הוצאת המרכז לחקר כתב תנועה ומחול במכללת סמינר הקיבוצים, תל אביב, 2019 (יצא לאור לאחר מותה של ספיר).
    • Orly Yaakov and Tirza Sapir, Seascapes, Tel Aviv, the Research Center for Dance and Movement Notation at the Kibbutzim College, 2019
  • תרצה ספיר, טיפות של שקט, שירים ורשימות 1960–1962, עריכה: מיכל סנונית, חדרים - בית הוצאה לאור, רמת גן, 2020 (יצא לאור לאחר מות המחברת).
  • תרצה ספיר ולילך שליט. שתי וערב – שיטת ספיר, תרגילי קואורדינציה ותנועה לשיפור יכולות קוגניטיביות, אצל הסובלים מלקויות למידה ומבעיות קשב וריכוז, המרכז לחקר כתב תנועה ומחול במכללת סמינר הקיבוצים, תל אביב, בהכנה.[28]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ קורות החיים של דן ספיר, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  2. ^ קורות החיים של יוסף ספיר, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  3. ^ קורות החיים של ניר ורנר, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  4. ^ אתר למנויים בלבד מיה אשרי, מתה תרצה ספיר, אשת חינוך בתחום המחול ומומחית לכתב תנועה, באתר הארץ, 20 במרץ 2018
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 רות אשל בתוך אתר תרצה ספיר
  6. ^ 1 2 Tirza Sapir, Hanukkah notebook, Tel Aviv University, 1987
  7. ^ 1 2 Tirza Sapir and Sharon Reshef-Armony, ed. Noa Eshkol, Birds – 9 Dances by Tirza Sapir, The Movement Notation Society, Israel, 2006
  8. ^ 1 2 Tirza Sapir and Nira Al-Dor, Moving landscape – 12 Dances by Tirza Sapir. Israel: The Movement Notation Society, Israel, 2007
  9. ^ 1 2 תרצה ספיר ונירה על–דור, קולות של נופים – מחקר השוואתי של 12 ריקודים מתוך האסופה נופים, הוצאת המרכז לחקר כתבי תנועה ושפות מחול במכללת סמינר הקיבוצים ומכון מופ“ת, תל אביב, 2011.
  10. ^ שלומית עופר ותרצה ספיר, מועדים למחול: אסופת ריקודים במעגל השנה, הוצאת מכון מופ“ת והמרכז לחקר כתבי תנועה ושפות מחול במכללת סמינר הקיבוצים, תל אביב, 2013.
  11. ^ 1 2 תרצה ספיר ואורלי יעקב, בעקבות ציירים (סוויטה של שלושה עשר ריקודים, וריאציות לפי מוטיבים מתוך תמונות של ציירים), הוצאת המרכז לחקר כתב תנועה ומחול במכללת סמינר הקיבוצים, תל אביב, 2016.
  12. ^ 1 2 תרצה ספיר ואורלי יעקב, מראות ים, הוצאת המרכז לחקר כתב תנועה ומחול במכללת סמינר הקיבוצים, תל אביב, 2019.
  13. ^ תרצה ספיר ונירה על–דור, רישומי אש – מחקר השוואתי בין הריקודים ‘אור ואש‘ ו‘אש קטנה‘ (וריאציה) הכולל וריאציות לימודיות, הוצאת המרכז לחקר כתבי תנועה ושפות מחול במכללת סמינר הקיבוצים ומכון מופ“ת, תל אביב, 2014.
  14. ^ Tirza Sapir and Sharon Reshef-Armony, ed. Noa Eshkol, Birds – 9 Dances by Tirza Sapir, The Movement Notation Society, Israel, 2006 page 2 (בעברית)
  15. ^ תרצה ספיר ונירה על–דור, קולות של נופים – מחקר השוואתי של 12 ריקודים מתוך האסופה נופים, הוצאת המרכז לחקר כתבי תנועה ושפות מחול במכללת סמינר הקיבוצים ומכון מופ“ת, תל אביב, 2011, עמוד v.
  16. ^ תרצה ספיר ונירה על–דור, קולות של נופים – מחקר השוואתי של 12 ריקודים מתוך האסופה נופים, הוצאת המרכז לחקר כתבי תנועה ושפות מחול במכללת סמינר הקיבוצים ומכון מופ“ת, תל אביב, 2011, עמוד v, והערה 3 שם.
  17. ^ שלומית עופר ותרצה ספיר, מועדים למחול: אסופת ריקודים במעגל השנה, הוצאת מכון מופ“ת והמרכז לחקר כתבי תנועה ושפות מחול, מכללת סמינר הקיבוצים, 2013.
  18. ^ 1 2 שלומית עופר, מועדים למחול: אסופה של ריקודי חגים מאת תרצה ספיר, בתוך שלומית עופר ותרצה ספיר, מועדים למחול: אסופת ריקודים במעגל השנה, הוצאת מכון מופ“ת והמרכז לחקר כתבי תנועה ושפות מחול, מכללת סמינר הקיבוצים, 2013, עמ' ו'-ט' (נוסח אנגלי: עמודים 9–13).
  19. ^ שלומית עופר, אוריינות תנועתית: פיתוח המושג ויישומו בתוכניות לימודים. עבודת גמר לקבלת תואר "מוסמך בחינוך", אוניברסיטת חיפה, 2001.
  20. ^ שלומית עופר, אוריינות תנועתית, מחול עכשיו, גיליון 19, עמודים 44–49.
  21. ^ תרצה ספיר ואורלי יעקב, בעקבות ציירים (סוויטה של שלושה עשר ריקודים, וריאציות לפי מוטיבים מתוך תמונות של ציירים), הוצאת המרכז לחקר כתב תנועה ומחול במכללת סמינר הקיבוצים, תל אביב, 2016, עמוד 1.
  22. ^ תרצה ספיר ואורלי יעקב, מראות ים, הוצאת המרכז לחקר כתב תנועה ומחול במכללת סמינר הקיבוצים, תל אביב, 2019, עמוד ח'.
  23. ^ רות אשל, ביקורת מחול בעיתון הארץ, 29.1.2009.
  24. ^ 1 2 רות אשל, “צלילה עמוקה”, מאמר ביקורת מחול בעיתון הארץ, 4.1.2011.
  25. ^ Lilach Shalit, Visual representations of coordinative exercises based on Eshkol-Wachman Movement Notation – the Sapir Method. Paper presented at the 45th annual meeting of the International Visual Literacy Association, Limasol, Cyprus, 2013
  26. ^ 1 2 3 אתר תרצה ספיר, טאב שיטת ספיר
  27. ^ תרצה ספיר ולילך שליט. שתי וערב – שיטת ספיר, תרגילי קואורדינציה ותנועה לשיפור יכולות קוגניטיביות, אצל הסובלים מלקויות למידה ומבעיות קשב וריכוז, המרכז לחקר כתב תנועה ומחול במכללת סמינר הקיבוצים, תל אביב, בהכנה.
  28. ^ אתר תרצה ספיר, טאב פרסומים.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תרצה_ספיר&oldid=40587560"