תרחיש ייחוס לרעידת אדמה

תרחיש ייחוס לרעידת אדמה הוא כלי תכנון לקביעת תגובות החירום המתאימות, ובניית מערכות באזורים החשופים לסכנת רעידת אדמה הרסנית. התרחיש משתמש ביסודות של מחקרי סיכונים סייסמיים, ובדרך כלל מציב רעידת אדמה מוגדרת על העתק פעיל ספציפי שנמצא בקרבת אזור עתיר אוכלוסייה. התרחיש מניח מיקום וגודל אפשרי לרעידת אדמה אפשרית באזור.

עקרון בסיס

אחת הדרכים המקובלות בעולם המערבי ליצירת בסיס לתכנון מערכתי להתמודדות עם תוצאות רעידת אדמה (להלן רע"א – לרבות בלשון רבים), היא הכנת תרחישים לתוצאות הצפויות מרעידות אדמה שקיימת הסתברות מסוימת להתרחשותן. על התרחישים להתבסס על ידע מדעי והנדסי רב-תחומי. תרחיש המבוסס על ידע כזה, יכול וצריך לשמש את גורמי הרשות המבצעת ברמות השונות, להכנת תוכניות להתמודדות עם תוצאות רע"א צפויה, ולתרגול הכוחות שאמורים להתמודד עם תוצאות אלה.

יישום העיקרון

הנוהל המקובל במדינות המערב הוא בחירה במספר קטן של תרחישים לרעידות אדמה צפויות בכל מדינה (למעט במדינות מערב ארצות הברית), ולתרחישים אלה מכַוְונים את התכנון ברמות השונות ואת אמון הכוחות. במערב ארצות הברית קיימים תרחישים מהסוג הזה לכמעט כל שבר פעיל במדינות קליפורניה אורגון ו-וושינגטון. למשל, במדינת קליפורניה קיימים בסך הכל יותר מ-200 תרחישים עבור יותר מ-200 העתקים פעילים. דוגמה מפורטת ניתן לראות בתרחיש לרעידת אדמה הצפויה להתרחש באזור מפרץ סן פרנסיסקו. התרחיש מפרט את מספר מבני המגורים שייפגעו, והיקף האוכלוסייה שתזדקק לאמצעי דיור חליפיים זמניים וכיוצא בזה. זאת על סמך מה שידוע מרעידת אדמה דומה שהתרחשה בעבר. "רעידת אדמה דומה" - משמעותה רעידת אדמה בעלת אותה מגניטודה שהתרחשה בעבר ועל אותו מישור העתק, וקיים מיפוי איזוסייסמי וידע על התפרושת המרחבית של העוצמות הסייסמיות. גם בישראל קיים תרחיש ייחוס לאומי, אם כי מתבסס על עקרונות אחרים.

הרעידה שמקובל להכין לה תרחיש היא רעידת האדמה שההסתברות להתרחשותה לפחות פעם אחת ב־50 שנה היא 10%. דהיינו, רעידת אדמה שזמן המחזור הוודאי שלה הוא 475 שנה. כך גם בישראל, ותקן 413 לבנייה עמידה לרעידת אדמה מכתיב בחוק את החובה לתכנן את עמידות המבנה, כך שיעמוד בתאוצות קרקע שיתרחשו באתר ברעידת אדמה כזו. מגניטודת הרעידה הזו משתנה מאזור לאזור בהתאם לרמה הסייסמית של כל אזור. למשל, הרמה הסייסמית בקליפורניה היא בערך פי 10 מהרמה הסייסמית בישראל.

הטבלה מתארת את ההתפלגות היחסית של הנזק במבנים על פי איכותם, ביישובים שצפויה בהם עוצמה סייסמית נתונה. זו מסומנת בספרות רומיות, ואיכויות הבנייה מסווגות על פי רמת תאוצות הקרקע שמבנים אלה באיכות A, B ו-C אמורים לשרוד אותם ללא נזק מבני. הטבלה היא על פי סולם MSK 64 ולהמחשה בלבד.

עובדה זו משפיעה גם על קושי בתחום אחר של הכנת התרחישים. בקליפורניה ובמרכז אירופה התרחשו במהלך המאה ה־20 ועד היום מספיק רעידות אדמה שנחקרו לעומק, כדי להכין תרחיש על בסיס אחת מהן שעונה על הקריטריון של רעידת אדמה שההסתברות להתרחשותה לפחות פעם אחת ב־50 שנה היא 10%. בישראל הייתה בסך הכול רעידת אדמה אחת כזו מאז תחילת המאה ה־20, וקשה להכין תרחיש מתאים שיענה על הדרישות לגבי כל אזור ואזור בארץ. הרציונל שעומד מאחורי השיטה להכנת תרחיש על בסיס מה שידוע שהתרחש ברעידת אדמה דומה בעבר הוא: שמדובר ברעידת אדמה בעלת אותה מגניטודה ואותו מוקד או מישור העתק, וקרום כדור הארץ הוא אותו קרום, אזי, אותה כמות של אנרגיה שהשתחררה מאותו מקום בעומק הקרום, תביא לתפרושת מרחבית דומה של תאוצות הקרקע. מכיוון שיש מתאם בין תאוצת הקרקע המקסימלית באתר לעוצמה הסייסמית, ניתן להעריך מה תהיה העוצמה הסייסמית בכל יישוב או שכונה של עיר גדולה, ואז, על פי מטריצות פגיעוּת מקובלות, ניתן להעריך את ההתפלגות היחסית של הנזקים במבנים, על פי איכות המבנים ודרגות הנזק בכל אתר, וזאת על פי העוצמה הסייסמית החזויה בו. להמחשה, ראו מטריצת פגיעות משמאל.

ראו גם

• סכנה וסיכון סייסמיים