תרז סיטה-בלה
 | |
| לידה |
1933 קמרון  |
|---|---|
| פטירה |
27 בפברואר 2006 (בגיל 73 בערך) יאונדה, קמרון |
| מדינה |
קמרון |
| מקום קבורה | בית העלמין מבוליה, יאונדה |
| ידועה בשל | במאית הקולנוע הראשונה של קמרון ושל אפריקה שמדרום לסהרה |
| מקצוע |
עיתונאית במאית קולנוע |
  | |
תרז סיטה-בלה (בצרפתית: Thérèse Sita-Bella; 1933-27 בפברואר 2006), הייתה במאית קולנוע קמרונית, האישה הראשונה שהייתה ליוצרת סרטים באפריקה ובקמרון.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תרז בלה מבידה נולדה לשבט הבטי בדרום הקמרוני, והתחנכה בידי מיסיונרים קתולים. בשנות ה-1950, לאחר קבלת תואר ראשון ממוסד בעיר יאונדה, היא נסעה לפריז על מנת להמשיך את לימודיה. היה זה בצרפת שפיתחה עניין בעיתונאות ובקולנוע.
ב-1955, סיטה-בלה, כפי שנודעה, התחילה את הקריירה שלה בתור עיתונאית, האישה הראשונה לעסוק במקצוע זה בקמרון.[1] היא כתבה על התנועה לעצמאות ואחר קום קמרון העצמאית, על דרכה של המדינה הצעירה.[2] מאוחר יותר, בשנת 1963, סיטה-בלה הייתה לאישה הראשונה לייצר סרטים בקמרון ובכל אפריקה (שמדרום לסהרה). בין 1964–1965, סיטה-בלה עבדה בצרפת בעיתון הצרפתי La Vie Africane, שהיא הייתה מייסדת שופתה שלו. כשחזרה לקמרון ב-1967, היא הצטרפה למשרד המידע של ממשלת קמרון, והייתה לסגנית שר המידע.[3]
בין הישגיה האחרים של סיטה-בלה: היא הייתה לטייסת הראשונה בקמרון, מחברת ספרים, גיטריסטית ודוגמנית.[1] אך בערוב ימיה, לא קיבלה סיטה-בלה יחס של נכס לאומי, אלא ההפך - היא חייתה בעוני מרוד, ואפילו נזרקה מדירתה הקטנה כאשר חלתה בסרטן, ונאלצה לגור במוסד לקשישים בניהול נזירות קתוליות. היא לא הייתה דמות ידועה בארצה בתקופה זו, עד שהתקשורת סיקרה את מותה, והייתה הכרה ציבורית במעמדה כסמל לאומי.[2] היסטוריונים מציינים שגישה זו, במיוחד כלפי נשים חלוציות בתחום, אינה נדירה, ורבות מהנשים הראשונות בקולנוע פחות זכורות ועבודתן פחות נלמדת מאשר עמיתיהן הגברים.[4] בעת מותה, עבדה על ספר, שמעולם לא ראה אור.[5]
Tam Tam à Paris
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1963, ביימה סיטה-בלה את הסרט התיעודי Tam Tam à Paris, אשר עוקב אחר האנסמבל הקמרוני הלאומי במהלך סיבוב הופעות בפריז.[6] הסרט נחשב לסרט הראשון מאת אישה מאפריקה שמדרום לסהרה.[7] ב-1969, Tam Tam à Paris השתתף בפסטיבל "שבוע של קולנוע אפריקאי" הראשון, הפסטיבל אשר מאוחר יותר נודע בתור FESPACO.[8]
סיטה-בלה נחשבה לפורצת דרך, ואחת מקומץ נשים שעבדו בתעשיית הקולנוע אשר הייתה כמעט כולה בשליטת גברים. היא התייחסה למקומן של נשים בתעשייה זו בשנות ה-1970:
"צלמת קולנוע בשנת 1970? בתקופה זו היינו מעטות מאוד. היו כמה נשים מהודו המערבית, אישה אחת מסנגל בשם סאפי פיי, ואני. כאילו זה ברור, קולנוע הוא לא עסק לנשים".[9]
מותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-27 בפברואר 2006, סיטה-בלה נפטרה בבית חולים ביאונדה מסרטן המעי הגס.[10] סיטה-בלה נקברה בבית העלמין מבוליה שביאונדה.
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]אולם סיטה בלה לקולנוע במרכז התרבות של קמרון נקרא על שמה.[11]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- DeLancey, Mark W., and Mark Dike DeLancey (2000): Historical Dictionary of the Republic of Cameroon (3rd ed.). Lanham, Maryland: The Scarecrow Press.
- Pallister, Janis L. (1997). French-Speaking Women Film Directors: A Guide. Fairleigh Dickinson University Press.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- In Film In Cameroon: ThéRèSe Sita-Bella, Florence Ayisi, Oswalde Lewat and Josephine Ndagnou, Olivier Jean Tchouaffé
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 The sad and lonely final days of Sita Bella, Africa’s first woman filmmaker, Mildred Europa Taylor, Face2face Africa, August 05, 2018
- ^ 1 2 Sita Bella: The Final Journey of a Renaissance Woman, Dibussi Tande, Scribbles, March 19, 2006
- ^ Pouya, André Marie (בספטמבר 1989). "Interview with Thérèse Sita-Bella". Amina (בצרפתית). 233: 44.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Recovering Lost African Film Classics, Africa In Motion 2007
- ^ Sita Bella : Journaliste et touche à tout, Journal du Cameroun, Mar 9, 2017
- ^ Tchouaffé, Olivier Jean (2012). "Women in Film in Cameroon: Thérèse Sita-Bella, Florence Ayisi, Oswalde Lewat and Josephine Ndagnou". Journal of African Cinemas. 4 (2): 191–206. doi:10.1386/jac.4.2.191_1.
- ^ "Recovering Lost African Film Classics". africa-in-motion.org.uk. אורכב מ-המקור ב-17 באוקטובר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ellerson, Beti (Fall 2016). "African Women and the Documentary: Storytelling, Visualizing History, from the Personal to the Political". Black Camera. 8 (1): 223–239.
- ^ Tande, Dibussi. "Sita Bella: The Final Journey of a Renaissance Woman". dibussi.com.
- ^ "Cameroon's first woman journalist dies". nation.com.pk. אורכב מ-המקור ב-17 במרץ 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Anchunda, Benly. "Cameroon Cultural Centre gets face lift". crtv.cm. אורכב מ-המקור ב-2016-11-25. נבדק ב-2018-11-12.