תרזה גואל
 | |
| לידה |
17 ביולי 1901 מנהטן, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
18 בדצמבר 1985 (בגיל 84) מנהטן, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
ארכאולוגיה |
| מקום לימודים | מכללת רדקליף, אוניברסיטת סירקיוז, מכללת ניונהאם לנשים בקיימברידג', אוניברסיטת ניו יורק |
| מוסדות | בית הספר האמריקאי לחקר המזרח, המכון הארכאולוגי הגרמני (אנ') |
| תרומות עיקריות | |
| חקר מקדש הקבורה של אנטיוכוס הראשון תאוס, מלך קומגנה בפסגת הר נמרוט, טורקיה | |
  | |
תרזה בת-שבע גואל (Theresa Bathsheba Goell; 17 ביולי 1901, ניו יורק, ארצות הברית – 18 בדצמבר 1985, ניו יורק) הייתה ארכאולוגית אמריקאית שנודעה בחפירותיה בהר נמרוט בדרום-מזרח טורקיה.
קורות חייה ופועלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכשרתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תרזה גואל נולדה בניו יורק למשפחה יהודית שהיגרה מרוסיה. בתחילת שנות העשרים למדה פילוסופיה לתואר ראשון באוניברסיטת סירקיוז ובמכללת רדקליף, שבה השתייכה לאחוות פי בטא קפא. ב-1926 עברה עם בעלהּ ובנהּ הפעוט לאנגליה, שם למדה אדריכלות וארכאולוגיה במכללת ניונהאם לנשים בקיימברידג' (אנ') ופיתחה עניין בארכאולוגיה של המזרח הקרוב. ב-1933, אחרי גירושיה, עלתה לארץ ישראל, עבדה בבית הספר האמריקאי לחקר המזרח כאדריכלית וכשרטטת והשתתפה בחפירות שנוהלו על ידי ויליאם אולברייט בתל אל-פול וכן בחפירות בג'רש שנערכו באותן שנים בשיתוף משלחת אוניברסיטת ייל.[1] ב-1935 חזרה לארצות הברית והחלה בלימודי המשך בארכאולוגיה קלאסית (אנ') באוניברסיטאות ניו יורק וקולומביה. בשנים אלה התפרנסה מעיצוב חלונות ראווה בבתי מסחר בניו יורק ובניו ג'רזי. בתקופת מלחמת העולם השנייה, שקטעה את לימודיה, עבדה כשרטטת בשירות חיל הים האמריקאי.
הר נמרוט
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1946 הוזמנה על ידי הארכאולוגית האמריקנית הטי גולדמן לקחת חלק בחפירות בטרסוס בחבל קיליקיה ההיסטורית, בדרום טורקיה. גואל השתתפה בחפירות שם עד 1953 ועקב מחלתה של גולדמן פיקחה עליהן וגם כתבה את הדוחות. בקיץ 1947 ביקרה לראשונה במרומי הר נמרוט. חשיפת מקדש הקבורה הקומגני (Hierothesion) בראש ההר ואיתור קברו של אנטיוכוס הראשון תאוס, מלך קומגנה, יהיו למפעל חייה. מאז הסקרים הראשוניים בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19 לא נערך מחקר במקום. עוד בתקופת לימודיה במכון לאמנות של אוניברסיטת ניו יורק (אנ'), כשעסקה ביחסים בין פסלי מצבות הקבורה בתדמור (אנ') לפיסול הרומי במזרח, הציע המנחה שלה, הארכאולוג והיסטוריון האמנות קרל להמן (אנ'), לחקור את פסלי הר נמרוט. ב-1951 חזרה להר והחלה בארגון משלחת חפירות. במיזם זה חבר אליה הארכאולוג הגרמני פרידריך דורנר (אנ'). הוא עזר על ידה בחקר הכתובות שנמצאו בראש ההר, וגואל סייעה לו במיומנותה כאדריכלית בחפירותיו בארסמיאה (אנ') שלמרגלות הר נמרוט.[2] החפירות לעונותיהן נמשכו שנים אחדות, וחלק מהדוחות פורסמו במשותף. המיזם נתמך, בין היתר, במענקים של בית הספר האמריקאי לחקר המזרח, ארגון נשיונל ג'אוגרפיק וקרן בולינגן (Bollingen Foundation). בעונות החפירות של 1963 ו-1964 השתמשה גואל בסריקות גיאופיזיקליות (אנ') לאיתור קברו של אנטיוכוס הראשון תאוס ברוגם המכתיר את ההר, והייתה בין הראשונים שהשתמשו בשיטות אלה בחפירות ארכאולוגיות.
בניסיונה להבין את אמונותיו של אנטיוכוס הראשון תאוס ולהכיר את עולם האלים שלו, שבו שולבו מסורות דתיות ומיתולוגיות ממערב וממזרח, מיוון ומאיראן, החלה גואל ב-1964 בחקר אתרהּ של סמוסטה (Samosata) בירת הממלכה הקומגנית,[3] שגם בה הקים מקדשים בהם נחשפו כתובות ותבליטים הזורים אור על הפולחנים שטיפח. גואל המשיכה בכך בשלוש השנים הבאות, בצד עבודתה בהר נמרוט, בשל החשש להצפת אתר סמוסטה בעקבות הקמת סכר אתאטורק. פעילות זו עיכבה את הפרסום המדעי המסכם של החפירות בהר נמרוט, ולכך תרמה גם התרופפות בריאותו של דורנר, שותפהּ למחקר. רק ב-1996, כעשור לאחר מותה של גואל, פורסמו תוצאות של מחקריה בהר נמרוט.[4]
בערוב ימיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1973 ביקרה גואל בפעם האחרונה בהר נמרוט. את זמנהּ לאחר מכן הקדישה להשלמת מחקריה. ב-1976 סבלה משיתוק כתוצאה מגידול בעמוד השדרה. הודות לניתוח חזרה לעבודתה והכינה חיבור על חפירותיה בסמוסטה עבור ארגון נשיונל ג'אוגרפיק, שבתרומותיו קיימה את החפירות, וכן תכננה משלחות חדשות להר נמרוט. את הדו"ח המסכם על החפירות בהר נמרוט לא הצליחה לסיים בשל שבץ שבו לקתה ב-1983. קברו של אנטיוכוס הראשון תאוס לא נמצא עד היום.
תרזה גואל נפטרה בניו יורק ב-18 בדצמבר 1985 אחרי מחלה ממושכת.[5] עזבונה, שעיקרו מסמכי מחקריה וציוריה, נמסר לאוניברסיטת הרוורד.[6] ב-2005 הופק סרט תיעודי על חייה – "מלכת ההר" (Queen of the Mountain).[7]
תרזה גואל חלתה בנעוריה בטרשת האוזן שהותירה אותה כבדת שמיעה. היא נעזרה במכשירים ופיתחה מיומנות בקריאת שפתיים. לא אחת היא נזכרת למופת בהתגברותה על נכותה, כמו גם מופת להעצמת נשים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Donald H. Sanders and David W. J. Gill, "Theresa B. Goell (1914–1985)", in: Getzel M. Cohen, Martha Sharp Joukowsky (eds.), Breaking Ground: Pioneering Women Archaeologists, Ann Arbor: University of Michigan Press, 2004, pp. 482–524
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "תרזה גואל" באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- על תרזה גואל בארכיב מכללת רדקליף (באנגלית)
סרטון תיעודי קצר על עבודתה של תרזה גואל בהר נמרוט
הרצאה על אודות תרזה גואל בשפת הסימנים ותרגום בכתוביות (באנגלית)
- Joan Cook, "Theresa Goell, 84: Archeologist Known for Work in Turkey", The New York Times, 21 December 1985
- Eva S. Moseley, "Goell, Theresa Bathsheba", American National Biography, Vol. 9, New York, Oxford: Oxford University Press, 1999
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בהספד לאחר מותה, שפורסם בניו יורק טיימס, וכן בכְתבים למיניהם שהעתיקו מתוכו, צוין שהייתה "ציונית נלהבת" וכן שלקחה חלק בעיצוב בניינים בתל אביב, בירושלים ובחיפה, אך לא נמצאו לכך סימוכין ממשיים
- ^ בארסמיאה נמצא מקדש קברו של מיתרדטס הראשון קליניקוס (אנ'), אביו של אנטיוכוס הראשון תאוס
- ^ סמסט (אנ') שעל גדות הפרת בנפת אדיאמן, דרום-מזרח טורקיה
- ^ Donald H. Sanders (ed.), Nemrud Daği: The hierothesion of Antiochus I of Commagene. Results of the American excavations dir. by Theresa B. Goell, Eisenbrauns, Winona Lake, Indiana, 1996, ISBN 1-57506-015-9
- ^ לא נמצאו סימוכין לסיפור לפיו קרמיט גואל, אחיה, מילא את בקשתה לפזר את אפרהּ על הר נמרוט
- ^ חלקם אצורים בספריית שלזינגר להיסטוריה של נשים באמריקה (אנ') שבמכון רדקליף ללימודים מתקדמים (אנ') וחלקם במוזיאון השמי של אוניברסיטת הרווארד
- ^ Queen of the Mountain