תרגום בכתוביות

פליקס החתול – כתוביות לכל דיבור וצליל, ממוקמות ליד מקור הקול

כותרות בגוף הסרט, מהסגנון האופייני לכתוביות צרובות

כותרות בגוף הסרט, מהסגנון האופייני לכתוביות סמויות לחירשים וכבדי שמיעה

"חלון אחורי" להוספת כתוביות סמויות לסרט קולנוע

פנס קסם להקרנת תרגום לצד הסרט. במוזיאון "מזרע הקטנה" במזרע

Aegisub – תוכנה ביתית ליצירת כתוביות

תרגום בכתוביות (או תרגום בכותרות) הוא שיטה להצגת טקסט תרגום בסרטי קולנוע, בתוכניות טלוויזיה או בקטעי וידאו, וכן שיטה להפיכתו של קטע אור-קולי כזה לנגיש לחירשים וכבדי שמיעה. בשיטה זו מופיעות בשולי המסך כתוביות מתחלפות שבהן התמליל הנאמר בפסקול, או תרגומו לשפה אחרת, לעיתים בתוספת תיאורים כתובים לצלילים שונים הנשמעים בפסקול. לעיתים נדירות כוללות הכתוביות גם הערות שנועדו לסייע לצופים להבין פרטים מסוימים בסרט, בהנחה שהפער התרבותי אינו מאפשר הבנה מלאה של הטקסט.

תרגום בכתוביות יכול לשמש גם במופעים חיים, כגון באופרה, כאשר לצד המופע מציבים מסך שעליו מוקרנות הכתוביות. בשנת 2010 חוקק בארצות הברית חוק פדרלי בשם Communications and Video Accessibility Act of 2010, שמחייב כתוביות נגישות לחירשים וכבדי שמיעה במשדרי וידאו.

סוגי הכתוביות

• בגוף הסרט או לצד הסרט:
  • "תרגום בגוף הסרט" – כותרות תרגום המוקרנות על תמונת הסרט עצמו, על פי רוב בשולי התמונה.
  • "תרגום לצד הסרט" – בתקופת הראינוע ועד שנות ה-50 הוקרן התרגום על ידי פנס קסם, שבו היה סרט נפרד שהוקרן על המסך כפס צר, לצד ההקרנה של הסרט הראשי. התוצאה הייתה שהתרגום נראה על רצועה אנכית עם כיתוב התרגום בכתב יד, שנעה כלפי מעלה לצד הסרט המוקרן. הנעת הסרט בפנס הקסם נעשתה על ידי ידית ולגלגול סרט התרגום במקביל לעלילה היה אחראי אדם שהיה זה תפקידו היחיד. כשהופיע הסרט המדבר נדרש אדם זה גם להבנה בשפת הסרט על מנת שיקדם את הסרט בקצב הנכון. תרגום כזה אינו מקובל עוד בקולנוע.
• כתוביות צרובות או סמויות:
  • "כתוביות צרובות" (Subtitles) – כותרות תרגום שכל צופי הסרט רואים, בלי קשר להעדפותיהם האישיות. בשידור טלוויזיה בישראל, בקולנוע ובקלטות וידאו הכתוביות הן חלק בלתי נפרד מהתמונה, ולכן הן בשפה (או בשתי שפות) שנקבעה בעת השידור או בעת יצירת הקלטת.
  • "כתוביות סמויות" (Closed Captions) – כותרות תרגום שכל צופה יכול לבחור אם לראות אותן או לא. על פי רוב קיימת גם בחירה בין סגנונות שונים של כותרות, אם כי הבחירה די מצומצמת. אפשר לבחור בכותרות תרגום למספר שפות קטן או לכותרות בשפת המקור המכילות גם תיאורי צלילים עבור חירשים וכבדי שמיעה. על פי החוק בארצות הברית, כל מכשירי הטלוויזיה וה-DVD שיוצרו אחרי 2003 חייבים מנגנון המאפשר כתוביות סמויות. דיסקים רבים של DVD מכילים כתוביות סמויות ובארצות הברית קיימים גם שידורי טלוויזיה שמכילים כתוביות סמויות. כתוביות סמויות ניתן לצרף לשידור טלוויזיה גם באמצעות הטלטקסט.

היה ניסיון לפתח מכשור טכנולוגיה מסייעת שיאפשר מניפולציות שונות בכתוביות סמויות, כגון שינוי גודלן וצבעיהן, אך מכשור זה נדיר ביותר. ישנן גם הצעות טכנולוגיות שונות לכתוביות סמויות בקולנוע. גם מכשור זה נדיר.

• תרגום סימולטני או מוכן מראש:
  • תרגום סימולטני בכותרות נעשה עבור שידור חי – אל השידור מוספות כותרות שמקלידה קלדנית או קלדנית-מתרגמת מיד במקום. כותרות כאלה מכילות שגיאות רבות אך לעיתים הן הכרחיות.
  • על פי רוב מכינים את הכותרות מראש והן עוברות הגהה ועריכה.

יתרונות

• תרגום לכתוביות זול ומהיר יחסית לשיטות תרגום אחרות, ועם זאת הוא נוח לצופה, ואינו פוגם באופן משמעותי בחוויית הצפייה. תרגום לכתוביות הוא השיטה הנפוצה לתרגום סרטים ותוכניות טלוויזיה בישראל, בארצות ערב, בסקנדינביה, בהולנד ובארצות אחרות שבהן מספר הצופים הפוטנציאלי אינו מצדיק שיטות תרגום יקרות יותר כגון דיבוב.
• שיטת התרגום לכתוביות נפוצה בארצות שיש בהן מסורת רב-לשונית, כך שצופים רבים מעוניינים לשמוע את הפסקול בשפת המקור, ומשתמשים בתרגום רק ככלי-עזר.
• הצופה יכול להאזין לפסקול המקורי תוך התעלמות מהכתוביות, או שימוש בהן מדי פעם רק כאמצעי-עזר.
• אפשר לתרגם לשתי שפות בעת ובעונה אחת, כלומר להציג בכל כתובית תרגום לשתי שפות, אם כי הדבר פוגם באיכות התרגום לכל אחת מהשפות, עקב הצורך לקצר את התרגום בכל אחת מהשפות (ראו להלן).
• שיטת התרגום לכתוביות נוחה לחירשים וכבדי שמיעה, כיוון שהיא מאפשרת להם לקרוא את הטקסט מעל-גבי המסך וכך להתגבר על הקושי לשמוע את הפסקול. תמלול הפסקול המקורי על-גבי המסך באמצעות כתוביות מתחלפות, הוא שיטה נפוצה לסיוע לכבדי שמיעה, גם כשאין צורך בתרגום. בכתוביות שנועדו במיוחד לחירשים, מצוינים גם צלילים לא מילוליים שחיוניים להבנת תוכן התשדיר (כמו דפיקה בדלת, צלילי מוזיקת ג'אז, קול מים זורמים).
• אף לאנשים שאינם חירשים, כתוביות מאפשרות להמשיך לצפות באופן רציף בתוכניות טלוויזיה, גם כאשר ישנם רעשי רקע רמים (למשל, כאשר רעשי הרקע הם קבועים כתוצאה ממגורים בסביבה עירונית צפופה ורועשת, או כאשר מקור הרעש הוא ארעי מתוך בית המגורים עצמו כמו בעת שאיבת אבק, שימוש במעבד מזון וכו')

מגבלות

• מסיבות טכניות, התרגום לכתוביות אינו תרגום נאמן למקור, אלא תפקידו להעביר את המשמעות העיקרית של הטקסט. המגבלות הטכניות מחייבות את המתרגם להשמיט פרטים קטנים או דקויות במקרה שהן אינן חיוניות להבנת רוח הטקסט.
• אורך הכתוביות – מספר האותיות והסימנים שאפשר להציג בכתובית אחת מוגבל בדרך כלל ל-60 סימנים בערך כשמדובר בתרגום לשפה אחת, ול-30 סימנים בערך כשמדובר בתרגום לשתי שפות. כתובית מלאה תופסת שתי שורות על-גבי המסך. במקרה שהתרגום הוא לשתי שפות, מופיעה כל שפה בשורה נפרדת, ולפיכך אפשר להשתמש בכל שפה רק במחצית מהסימנים. הארכת הכתובית מעבר ל-60 סימנים תגרום להתפרסותה על-פני שלוש שורות ולהסתרת חלק גדול מדי מהמסך, או לחלופין להקטנת האותיות באופן שיהיה קשה לראותן מרחוק או על-גבי מסך קטן.
• מהירות הקריאה – קצב הקריאה של רוב האנשים נמוך במידה ניכרת מקצב הדיבור שהם יכולים לשמוע ולהבין. כיוון שבתרגום לכתוביות מתורגם טקסט מדובר לטקסט כתוב באופן סימולטני, הכתוביות מתחלפות בקצב מהיר יותר מקצב הקריאה הממוצע. לפיכך אין מנוס מהשמטת פרטים מסוימים בתהליך התרגום, כדי שהצופים יספיקו לקרוא כל כתובית במלואה לפני שהיא מתחלפת בכתובית אחרת. כמו כן, יש להימנע משימוש במילים נדירות, בצורות נטייה נדירות, או בשיטות איות לא-מקובלות, כדי שלא לגרום לצופה להאט את מהירות הקריאה. למשל, בתרגום לעברית משתמשים בכתיב מלא גם כשמדובר בציטוטים מהתנ"ך או מקטעי שירה, כי השימוש בכתיב חסר מאט את מהירות הקריאה.
• קושי בהצגת סימנים מסוימים על המסך – סימנים גרפיים קטנים או מורכבים עלולים להופיע בצורה לא-ברורה על המסך. בעברית הדבר נוגע בעיקר לשימוש בניקוד. קשה לקרוא טקסט עברי מנוקד כשהוא מופיע בכתוביות.
• פער בין השפה המדוברת לשפה הכתובה – בתרבויות רבות קיים פער משמעותי בין השפה המדוברת לשפה הכתובה, כך שביטויים מסוימים הנשמעים טבעיים בדיבור חופשי אינם מקובלים בכתיבה. התופעה הזאת משמעותית במיוחד בתרבויות שבהן נהוגה דיגלוסיה (למשל בתרבות הערבית). כיוון שהתרגום לכתוביות מתרגם לעיתים קרובות טקסט בדיבור חופשי לטקסט כתוב, יש קושי להציג תרגום אותנטי של הטקסט המקורי.
• שיטת התרגום לכתוביות אינה מתאימה לילדים שעדיין אינם יודעים לקרוא, או שקצב הקריאה שלהם עדיין איטי, והיא אינה נוחה לאנשים הסובלים ממוגבלויות שונות, כגון לקויות ראייה המקשות על קריאה מרחוק, או דיסלקסיה.

הכשרת המתרגמים

תרגום לכתוביות דורש מהמתרגם מיומנות וניסיון שאינם נדרשים לסוגים אחרים של תרגום. לפיכך המתרגמים לכתוביות נדרשים לעבור הכשרה מיוחדת. רוב המתרגמים המנוסים מתחומים אחרים של ענף התרגום זקוקים להכשרה קצרה יחסית כדי לתרגם לכתוביות, ולפיכך קל יחסית לגייס עובדים לתחום הזה. תוכניות טלוויזיה וסרטי קולנוע כוללים לעיתים קרובות טקסטים ממגוון גדול של תחומים ונושאים, והדיבור בהם הוא במשלבים שונים של השפה. לפיכך מתרגם לכתוביות זקוק לידע כללי רחב ולהיכרות טובה עם שפת המקור. בנוסף נדרשת תשומת לב מיוחדת למגבלות הטכניות הקשורות בשילוב הכתוביות בסרט. אם תרגום הוא טוב אך הוא אינו מביא בחשבון את מספר הסימנים שאפשר להציג בכתובית אחת או את קצב הקריאה הממוצע של הצופה, תועלתו נמוכה.

תהליך התרגום

1. תמלול הפסקול המקורי – תהליך זה לא נעשה בדרך כלל על ידי המתרגם, אלא בידי דובר ילידי של שפת המקור שמאזין לסרט וכותב מעין תסריט שבו נכתב הטקסט תוך ציון הדמות הדוברת. לעיתים קרובות כולל התמלול הערות שונות שנועדו לסייע למתרגם. למשל, ציון מינה של הדמות הדוברת, עצמים שהיא מצביעה עליהם וכיוצא באלה.
2. חלוקת התמליל לכתוביות ("ספּוֹטינג") – בשלב זה צופה אדם מיומן בסרט ובתמליל לסירוגין, ומסמן על גבי התמליל את הנקודות שבהן יש להחליף את הכתוביות על-גבי המסך. הנקודה שבה מתחלפת כתובית היא בדרך-כלל השתהות כלשהי ברצף הדיבור, מעבר בין צילומים ("שוֹטים") וכיוצא באלה. בנקודות אלה הצופה מצפה ממילא לשינוי כלשהו על המסך, ולפיכך נוח לו יותר לראות את חילופי הכתוביות. עם זאת, אם יש יותר מדי טקסט לתרגום בין הנקודות האלה בסרט, אין מנוס מהחלפת הכתובית תוך כדי רצף הדיבור. שלב זה נעשה לפעמים על ידי המתרגם עצמו, ולפעמים על ידי אדם מיומן אחר. הוא אינו מחייב את ידיעת שפת התרגום, אם כי ידיעתה מועילה, כיוון שאז אפשר להעריך טוב יותר את מספר המילים שאפשר להכניס לכל כתובית (מספר האותיות הממוצע למילה משתנה משפה לשפה).
3. צפיית המתרגם בסרט – אם המתרגם לא ביצע את שלב חלוקת התמליל לכתוביות, הוא מקבל את התמליל המחולק ויושב לצפות בסרט. המתרגם רושם לעצמו הערות על גבי התמליל תוך כדי הצפייה. רישום ההערות חשוב במיוחד במקרים שבהם אין למתרגם אפשרות לצפות בסרט תוך כדי התרגום. במקרים מסוימים יש מגבלות על הפצת סרטים וקטעי וידאו מחשש להפרת זכויות יוצרים, ולפיכך מרשים למתרגם לצפות בסרט פעם אחת באולפן מיוחד. במצב כזה המתרגם חייב לרשום בעת הצפייה כל פרט בסרט שעשוי לסייע לו בתרגום. בעברית יש חשיבות מיוחדת לרישום המין של כל דמות, שכן בעברית יש הבחנה ענפה בין זכר לנקבה, כך שנשים וגברים מדברים באופן שונה ("אני הולך" לעומת "אני הולכת"). הבחנה כזאת אינה קיימת בחלק גדול מהשפות ולפיכך לא תמיד באה לידי ביטוי בתמליל.
4. התרגום – בתהליך התרגום יש לשמור על החלוקה לכתוביות, כך שכל כתובית מהווה יחידת תרגום בפני עצמה, אולם יש לשמור על הרצף בין הכתוביות, שכן הצופה יקרא אותן בזו אחר זו. בדרך-כלל המתרגם לכתוביות שואף להעביר את משמעות הדברים, גם אם הדבר כרוך בשינוי משמעותי באופן שבו הדברים מנוסחים בשפת המקור. למשל, המתרגם יעדיף לנסח את התרגום בלשון תמציתית יותר מהניסוח בשפת המקור, אם הדבר נחוץ לשם עמידה במגבלות הטכניות. מידות הנזכרות בשפת המקור לפי השיטה הבריטית יופיעו בדרך-כלל בתרגום לפי השיטה המטרית כדי להקל על הצופים.
5. שילוב הכתוביות בסרט ("אינסרטינג" או "הבאה לשידור") – שלב זה דורש מיומנות טכנית גבוהה מחד והיכרות טובה הן עם שפת המקור והן עם שפת התרגום. לפיכך, המתרגם לא תמיד יכול לבצע את השלב הזה בעצמו. במקרה כזה מעבירים את התרגום לאיש מקצוע המכונה בז'רגון המקצועי "אינסרטנט", "מְאַנְסֵרְט" או "מביא לשידור". בשלב זה יש לסמן את התמונה ("פְריים") בסרט שבה כל כתובית מופיעה, ואת הנקודה שבה היא נעלמת ומתחלפת בכתובית אחרת. לשם כך משתמשים בקוד הזמן (time code – "טַיים קוד") של הסרט. קוד זמן הוא שיטה לסימון כל תמונה בסרט ביחידות זמן. בשיטה זו יש לכל תמונה סימן ייחודי. תוכנת מחשב מציגה את הסרט ואת הכתוביות לפי סדרן. ה"מביא לשידור" מסמן באמצעות לחיצת כפתור את הנקודות שבהן הכתובית צריכה להופיע ולהיעלם. התוכנה רושמת עבור הכתובית את קוד הזמן של התמונות הרלוונטיות ועוברת לכתובית הבאה בתור. חלק מהתוכנות יודעות להתריע אם הטווח שנרשם לכתובית מסוימת קצר מדי, כך שרוב הצופים לא יספיקו לקרוא אותה. לעיתים קרובות צריך ה"מביא לשידור" לתקן את הניסוח של התרגום במקרה שהכתוביות אינן משתלבות היטב בסרט, ולפיכך חשוב שיהיו לו כישורים של מתרגם, או לחלופין שהעבודה תיעשה בצוותא עם המתרגם, אם למתרגם עצמו אין יכולת לבצע את השלב הזה בעצמו.
   כיום יש תוכנות עזר שונות לתרגום כתוביות אשר מייתרות את הצורך לבצע "אינסרטינג" ידנית אחרי התרגום, מאחר שהמתרגם מבצע את עבודתו ישירות בתיאום עם קוד הזמן של הסרט.
6. בדיקת איכות – כאשר המתרגם עצמו מבצע את ה"אינסרטינג", חברות אחדות נוהגות לבצע בדיקת איכות באמצעות אדם נוסף שעובר על הסרט עם התרגום שהוכנס על ידי המתרגם, מאתר טעויות ומתקנן.

ראו גם

• נגישות מידע ותקשורת
• דיבוב

קישורים חיצוניים

• הודעת הרשות השנייה על כתוביות סמויות בשידורי הטלוויזיה