לדלג לתוכן

תרבות המערב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף תרבות מערבית)
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
בזיליקת סנטה מריה דה רוטונדה, השוכנת בבניין הפנתאון ברומא. המזיגה בין התרבות היוונית-רומית הקלאסית לדת הנוצרית היא תשתית תרבות המערב.

תרבות המערב (גם הציוויליזציה המערבית או הציוויליזציה האירופית) היא שמה הנפוץ של הציוויליזציה שהתפתחה באירופה, בארצות שהווייתן עוצבה על ידי מורשת האימפריה הרומית המערבית והנצרות הלטינית.[1] כיבושן ויישובן של אמריקה ואוקיאניה בידי אירופאים הפיצו את תרבות המערב ליבשות אלו, והיא משפיעה במידת מה על רוב האנושות, עקב הדומיננטיות של המדינות הנושאות אותה. היא כוללת שילוב ייחודי של נורמות חברתיות, ערכי מוסר, מנהגים מסורתיים, אמונות דתיות, מערכות פוליטיות, וכן מוצרים וטכנולוגיות מסוימות.

לתרבות המערב שני מקורות קדומים עיקריים:

סקירה היסטורית קצרה של תולדות התרבות המערבית ותהליכי התפתחותה תתחיל ביוון הקדומה, ולאחריה ברומא העתיקה, גל ההתנצרות שעבר על אירופה במהלך ימי הביניים, תנועות הרפורמה והמודרניזציה שהחלו בתקופת הרנסאנס ועד לתהליך הקולוניאליזציה שגרם להפצתן של מסורות אירופיות ברחבי העולם החל מהמאה ה-16 ועד המאה ה-20.

המחשבה המערבית התפתחה על גבי מצע מורכב של פילוסופיות, תנועות ותפיסות עולם שונות ולעיתים מנוגדות. מיסטיקה ורציונליזם, הומניזם ופשיזם, סוציאליזם וקפיטליזם, חילוניות ורליגיוזיות. בהקשר העולמי, התרבות האירופית צמחה עם דחף חזק לאמץ, להסתגל ובסופו של דבר להשפיע על העולם.

השפעת יוון העתיקה על תרבות המערב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוון תרמה רבות לתרבות המערב ורבים מחשיבים אותה לתחילתה. החקר וההגות שהתפתחו ביוון עזרו לפיתוחן של תאוריות על המבנה האידיאלי של החברה, המשטר, החוקים והמחקר ובכך יצרו חברה חדה ותרבות חדשה: תרבות המערב.

אדריכלות הבית הלבן מחקה במכוון מקדשים יווניים

בין התרומות של תרבות יוון העתיקה לתרבות המערב ניתן למנות את:

  • עקרונות חירות המחשבה וחופש הביטוי
  • המחקר הפילוסופי והמתמטי ככלי להבנת הטבע
  • השאיפה לשלמות ולהצטיינות
  • תחרותיות
  • הספורט
  • התיאטרון
  • אמנות יוון העתיקה: פיסול, שירה, מיתולוגיה יוונית, אדריכלות
  • התפתחותה של המתמטיקה היוונית - שיטת הספירה הראשונה בה השתמשו היוונים מבוססת על בסיס עשרוני. הסמל של כל מספר היה האות הראשונה של אותו מספר ביוונית, אלא אם כן המספר היה מורכב מיותר מיחידת בסיס אחת (יחידות הבסיס היו המספרים בין 1 ל-9). כך למשל, המספר 5 (ביוונית: Πέντε) סומן באות פאי. שיטה זו נקראה השיטה האטית, על שם האזור ממנו השיטה התפתחה - אטיקה. עם זאת, התרומה העיקרית של יוון העתיקה לחשיבה המתמטית הייתה הלוגיקה והפיכת המתמטיקה למערכת פורמלית בה כל טענה דורשת הוכחה מדוקדקת ותקפה לוגית המסתמכת על האקסיומות ומשפטים שהוכחו קודם לכן. הדוגמה הבולטת ביותר לכך הוא הספר "היסודות" של אוקלידס.
  • התפתחות החשיבה המדעית - כך התפתח הידע האנושי דרך מציאת פתרונות לבעיות יום יום, על ידי הבחנות, מאיסוף תצפיות (כמו בלוחות השנה של כוהנים) ומיצירת שיטות. אולם אלה היו תרבויות עבדים, בהן העבדים עבדו והאדונים חשבו. מתח זה יצר מעמד עליון, אשר עסק במדע שלא לצורכי פתרון בעיות היום-יום, אלא מתוך שאיפות אינטלקטואליות. עובדה זו ניכרת בעיקר ביוון העתיקה, מקום שם הגיעה התפתחות המחשבה הקלאסית לשיאה. ביוון, התבונה נחשבה לתכונה הנאצלה ביותר באדם. אנשים כאריסטו (322–384 לפני הספירה), אשר למעשה ערכו הבחנות וניסויים מדויקים, כמחקריו על הטבע או מחקרו "חלקי החיות", מעוררים את התפעלות חוקרי המדע הניסויי בני זמננו. עקב זאת, אפשר לומר כי אריסטו במחקריו הביולוגיים היה חוקר ניסויי היוצא מן הפרט אל הכלל; אך בתאוריות שלו, על התבל ומקומו של האדם בה, פעל, כמורו אפלטון, על דרך ההיקש (בניגוד לשיטה המדעית האמפירית).

השפעת הנצרות על תרבות המערב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד פיתוח המדעים והאומנויות בתרבות המערבית הגיעו בעיקר מיוון ורומא העתיקה, מקור הפן המוסרי והדתי של המערב הוא בנצרות המערבית-לטינית והסתעפויותיה. תרבות המערב יונקת עמוקות מן הנצרות, גם לאחר החילון רבתי שהתחולל עם הרפורמציה והנאורות. הרעיונות הנוצריים אודות כך שכל האומות צריכות לחלוק דת אחת, ושכל בני האדם שווים בתוך הכנסייה, התגלגלו לאוניברסליות ולהומניזם; הסלידה הנוצרית מן העולם הזה וראיית הפרישות ממנו כאידיאל, שנגזרה ממנה לגיטימציה לשלטונות ולסדרים הקיימים, אפשרו את ההפרדה בין החילוני והדתי (קטגוריות שאינן קיימות בתרבויות אחרות); והכפירה הפרוטסטנטית בסמכות הממסד הדתי היא אחת המקורות החשובים לסובייקטיביות ולאינדיבידואליזם.

הביבליה (הברית החדשה עם הברית הישנה) ויתר הקאנון הנוצרי, כולל סיפורי הקדושים וספרות המוסר, עיצבו את התודעה המערבית.[2] הנצרות עצמה היוותה במשך כ-1,500 שנים את הגורם המניע בהיסטוריה של המערב: הפצתה בקרב עובדי האלילים גיבשה את הממלכות האירופאיות; הרצון להגן על ארץ הקודש מפני המוסלמים הביא למסעות הצלב; מחלוקות על פרשנותה עוררו מלחמות דת פנימיות לאינספור; והשאיפה להביאה לכל עמי תבל היה אחת המוטיבציות מאחורי עידן התגליות והקולוניאליזם.

תרבות המערב בימי הביניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תפקידה של הכנסייה הקתולית בתרבות המערבית

בימי הביניים תרבות המערב הייתה באירופה בלבד, ובעיקר במערבה ומרכזה. תרבות המערב הייתה נוצרית דתית ותרמה רבות לפיתוח הפאודליזם, ובהמשך גם לשלטון האבסולוטי.

תרבות המערב בעת החדשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת העת החדשה ייצוגה של תרבות המערב בעולם היה הקולוניאליזם והאימפריאליזם של מעצמות אירופה באסיה, אפריקה ואמריקה אשר התחילו עם עידן התגליות. בנוסף לקודם, עידן האורות הביא לחילון החברה המערבית, להקטנת שיעור האנלפבתים והעלאת רמת השכלתה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תרבות המערב בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הולדת תרבות המערב - YouTube, באתר www.youtube.com
  2. ^ Riches, John (2000). The Bible: A Very Short Introduction. Oxford: Oxford University Press. p. ch. 1. ISBN 978-0192853431.