לדלג לתוכן

תקשורת פיתוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תקשורת פיתוחאנגלית: Development Communication) היא תחום מחקר ופרקטיקה הממוקד בשימוש בתקשורת ככלי לקידום תהליכי פיתוח חברתיים, כלכליים ופוליטיים, מתוך מטרה לשפר את איכות החיים, לצמצם פערים חברתיים ולעודד שינויים ברי קיימא בקהילות שונות. התחום נשען על העברת מידע ושינוי עמדות באמצעות מגוון ערוצי תקשורת, כגון אמצעי תקשורת המונים, מדיה דיגיטלית ותקשורת בין-אישית, ומשמש כלי משמעותי עבור ממשלות, ארגונים בינלאומיים וארגוני חברה אזרחית בקידום מטרות פיתוח כמו בריאות, חינוך והעצמת נשים. עם זאת, קיים אתגר משמעותי בהתאמת אסטרטגיות התקשורת לצרכים הייחודיים של מדינות מתפתחות, שכן יש מחסור בידע על הדרכים היעילות לשימוש בתקשורת לשינוי דפוסי חשיבה ועמדות באוכלוסיות אלו.[1]

היסטוריה והתפתחות התחום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטורית, תחום תקשורת הפיתוח התפתח בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 במקביל לגל העצמאות של מדינות רבות באפריקה, באסיה ובאמריקה הלטינית. בספרו "Saving the World: A Brief History of Communication for Development and Social Change", אמיל מקנאני מסביר כי מטרת התחום הייתה לעזור למדינות אלו להתמודד עם אתגרי הפיתוח הכלכליים והחברתיים באמצעות תקשורת, בעיקר בהעברת מידע חיוני ובחינוך הציבור.[2] באותן שנים נעשה שימוש בגישה הליניארית (ראו להלן), שהתמקדה בהעברת מסרים באופן חד-כיווני, ממקור סמכותי לקהל היעד. ואולם, אך עם הזמן הוחלפה גישה זו בגישות משתפות יותר, שהתמקדו במעורבות קהילתית.

תיאוריות ומודלים מרכזיים בתקשורת פיתוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת תחום תקשורת הפיתוח התפתחו מספר גישות תאורטיות מרכזיות:

הגישה הליניארית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתמקדת בהעברת מסרים באופן חד-כיווני, ממקורות סמכותיים לקהלי יעד. בגישה זו, התקשורת נתפסת ככלי להעברת מידע בצורה ישירה וברורה, ואין בה דגש על אינטראקציה או על שיתוף פעולה מצד הקהל. מודל זה היה דומיננטי בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, והתבסס בעיקר על מחקרים סוציולוגיים שהתמקדו באוכלוסיות חקלאיות ובתהליכי אימוץ של דפוסים חדשים. יתרונה של גישה זו הוא בפשטות ובבהירות שבהן ניתן להפיץ מידע במהירות, אך חסרונה טמון בכך שהיא אינה מעודדת מעורבות פעילה של הקהל בתהליכים של קבלת החלטות.[3]

הגישה ההשתתפותית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישה זו מדגישה את החשיבות של מעורבות הקהילה בתהליכי התקשורת והפיתוח. בגישה זו, התקשורת נתפסת ככלי להעצמת הקהילה ולבניית דיאלוג בין המשדרים לבין הקהל, במטרה להבין את צורכי הקהילה המקומית ולהתחשב בהם. הגישה ההשתתפותית מתמקדת בשיתוף פעולה ובהשתתפות פעילה של חברי הקהילה, תוך מיקוד בהבנת המוטיבציות והציפיות שלהם.[4]

תאוריית הדיפוזיה של החידושים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריית הדיפוזיה של החידושים, שפיתח אוורט רוג'רס, מתמקדת בשאלה כיצד רעיונות וחידושים מתפשטים בתוך חברה. תיאוריה זו מדגישה את חשיבות ההבנה של תהליכי אימוץ של חידושים בתוך חברה, ובוחנת כיצד ניתן לזרז את התהליכים האלו באמצעות תקשורת. רוג'רס מתאר את התהליך כמורכב מחמישה שלבים: מודעות, עניין, הערכה, ניסוי ואימוץ. התיאוריה מסבירה כיצד רעיונות חדשים מתקבלים בחברה, וכיצד הם עוברים משלב הרעיון הראשוני לשלב האימוץ הנרחב. התיאוריות והגישות הללו מציעות מסגרות שונות להבנה של תהליכי התקשורת ושל האופנים שבהם הם משפיעים על פיתוח חברתי וכלכלי.[דרוש מקור]

השילוב של גישות ליניאריות והשתתפותיות מאפשר להבין את מורכבות התהליכים והאתגרים בתחום תקשורת הפיתוח.[דרוש מקור]

יישומים פרקטיים ודוגמאות מהעולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריאות הציבור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקשורת פיתוח משמשת להפצת מידע בנושאי בריאות, כולל קמפיינים למניעת מחלות, חינוך לבריאות והגברת מודעות ציבורית לנושאים שונים. לדוגמה, פרויקטים למניעת איידס ו-HIV באפריקה התבססו על שימוש בתקשורת המונים להגברת המודעות ולחינוך הציבור.[1][5] בנוסף, נעשה שימוש בתקשורת לקידום בריאות הציבור בנושאים כמו חיסונים, מניעת מחלות זיהומיות ועידוד התנהגויות בריאותיות כגון שטיפת ידיים ושמירה על תזונה נכונה.

תקשורת פיתוח משמשת לקידום ההשכלה והנגשת החינוך למגוון אוכלוסיות. לדוגמה, פרויקטים לחינוך מרחוק בהודו ובברזיל עושים שימוש בטכנולוגיות תקשורת כדי לספק חינוך לאזורים מרוחקים, ומאפשרים לתלמידים באזורים כפריים גישה לחומרי לימוד ולמורים באמצעות רדיו, טלוויזיה ואינטרנט.[2]

העצמת נשים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקשורת לפיתוח משמשת כלי להעלאת מודעות לשוויון מגדרי ולהעצמת נשים, במיוחד במדינות מתפתחות. לדוגמה, יוניסף הובילה קמפיינים לקידום השכלה לנערות, תוך שימוש בתקשורת להגברת מודעות ולעידוד חינוך בקרב נשים.[4] בנוסף לכך קמפיינים אלה מקיפים נושאים כמו זכויות נשים, מניעת אלימות מגדרית וקידום בריאות נשים.

בתחום הסביבה, תקשורת לפיתוח נועדה להעלאת מודעות לנושאים סביבתיים ולקידום קיימות. לדוגמה, קמפיינים בדרום אמריקה ובמרכזה ערכו שימוש בתקשורת על מנת לחנך את הציבור לשמירה על הסביבה, והפחתת זיהום וניהול בר קיימא של משאבים .[3]

תפקיד תקשורת הפיתוח במדינות מתפתחות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקשורת פיתוח ממלאת תפקיד חשוב במדינות מתפתחות, משום שהיא מסייעת בהפצת מידע חיוני, בקידום בריאות הציבור ובהעצמת קבוצות אוכלוסייה מוחלשות. תחום זה מאפשר גם הגברת השתתפות אזרחית בתהליכי פיתוח פוליטיים וחברתיים, ומעודד דיאלוג בין ממשלות לבין קהילות מקומיות.[2]

אתגרים וביקורות בתחום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף היתרונות הרבים של תקשורת פיתוח, התחום מתמודד עם מספר אתגרים וביקורות:

פערים דיגיטליים: חוסר הנגישות לטכנולוגיות תקשורת מודרניות באזורים מסוימים מהווה אתגר מרכזי. הפער הדיגיטלי יוצר חוסר שוויון בנגישות למידע, דבר שמקשה על קידום פרויקטים של פיתוח.[4]

חוסר אמון במידע: אתגר נוסף, האופייני למדינות בהן קיימת בעיית שקיפות או שחיתות, הוא חוסר אמון במידע המועבר ממקורות ממשלתיים וממוסדות בינלאומיים.[1]

קונפליקטים תרבותיים: אתגר נוסף בתחום תקשורת הפיתוח הוא התאמת תוכני התקשורת לתרבויות ולקהלים שונים. נדרשת התאמה לצרכים התרבותיים והחברתיים של הקהלים, וההצלחה בכך משתנה בהתאם למשתנים מגוונים. בספרו "Media, communication and development: three approaches", מניוזו מדגיש כי שימוש נכון באמצעי תקשורת מקומיים ובפורמטים מוכרים יכול לסייע בהעברת מסרים בצורה מיטבית, ולתרום לאפקטיביות של התקשורת בתהליכי הפיתוח.[3]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 Mehta, S. R., Communication and development: Concepts and methods, Sociological Bulletin Volume 36, Issue 1, 1987, עמ' 1-19
  2. ^ 1 2 3 EMILE G. McANANY, Saving the World: A Brief History of Communication for Development and Social Change, University of Illinois Press, 2012
  3. ^ 1 2 3 Linje Manyozo, Media, communication and development: three approaches, India: SAGE Publications, 2012
  4. ^ 1 2 3 Servaes, Jan, and Patchanee Malikhao, Development communication approaches in an international perspective, Communication for Development and Social Change, 2008
  5. ^ HIV and AIDS, www.who.int (באנגלית)