תענית ערב שבת חוקת
תענית ערב שבת חוקת היא תענית צדיקים לזכר שרפת התלמוד בפריז שיש נוהגים להתענות ביום שישי שלפני השבת שבה קוראים בתורה את פרשת חוקת.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שרפת התלמוד
ביום שישי, ערב שבת חוקת, ה'ב' (ו' בתמוז) או ה'ד' (ט' בתמוז)[1], כתוצאה ממשפט פריז שבו הפסידו היהודים, הובאו ספרי תלמוד רבים אל Place de Grève (כיום כיכר העירייה של פריז) ונשרפו, יש המציינים את מספר הספרים בעשרים קרונות ויש המציינים מספר של עשרים וארבע ויש המציינים 1,200 ספרים.
קביעת התענית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לזכר מאורע זה הונהגה תענית בכמה מקומות. התענית לא נקבעה כחובה ולא הונהגה לכלל הציבור, אלא כתענית ליחידים בלבד. המקורות הראשונים המזכירים תענית זו הם בכתבי ראשוני איטליה בני אותו דור, רבי צדקיה בן אברהם ורבי יחיאל בן יקותיאל.[2] את דבריהם הביא רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר בספרו מגן אברהם[3] ובעקבותיו המנהג נזכר בערוך השולחן ובמשנה ברורה.[4]
באופן חריג, התענית לא נקבעה בתאריך שבו אירעה השרפה, אלא נקבעה לפי היום בשבוע שבו נשרפו הספרים. בהסבר בחירה זו, נאמר כי חכמי אותו הדור שאלו בחלום על מה הגיע העונש של שרפת הספרים והשיבו להם בחלום את תרגום אונקלוס על הפסוק הראשון שבפרשת חוקת "ודא גזירת אורייתא" כלומר שיום ו' של פרשת חוקת מועד לפורענות. ולכן קבעו יום זה כיום תענית צדיקים. כך מתאר את התרחשויות בעל שיבולי הלקט[5]:
ועל זה שאנו עסוקין בהלכות תענית ובעניין שרפת התורה כתבנו זה, לזכר על מה שאירע בימינו על רוב עונותינו אשר גרמו לנו, ונשרפה תורת אלוקינו בשנת חמשת אלפים וד' שנים לבריאת העולם, ביום שישי פרשת וזאת חקת התורה, כעשרים וארבעה קרונות מלאים ספרי תלמוד והלכות והגדות נשרפו בצרפת, כאשר שמענו למשמע אוזן וגם מן הרבנים שהיו שם שמענו שעשו שאילת חלום לדעת אם גזירה היא מאת הבורא, והשיבו להם 'ודא גזירת אורייתא', ופירושו ביום ו' זאת חוקת התורה היא הגזירה, ומאותו היום ואילך קבעוהו היחידים עליהם להתענות בו בכל שנה ושנה, ביום שישי של פרשת זאת חוקת התורה.
מנהגים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי חיים פלאג'י ציין שבאיזמיר יש שנהגו לא לצאת לשוק או לעיר אחרת:[6]
ובעירנו אזמיר יע"א, נהירנא מכד הוינא טליא, דהיו כמה אנשים סוחרים דהיו נזהרים שלא לצאת אפילו לשוק לעסקיהם בערב שבת חוקת. ומה שהיה להם לעשות בערב שבת, היו עושים ומתקנים מיום חמישי. והן עוד היום רבים נזהרים שלא לילך מעיר לכפר ביום הזה.
סיבות נוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב"מגן אברהם", ובעקבותיו ב"משנה ברורה", הובאה התענית בשם ספר תניא רבתי[7], והם הוסיפו טעם נוסף לתענית ביום זה, שבו נחרבו שתי קהילות גדולות בשנת ת"ח במהלך גזרות ת"ח ות"ט.[8]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב ראובן מלך שווארץ, גזירת אורייתא, חמ"ד תש"פ, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נוסח שונה מוסר רבי יום טוב ליפמן הלר בספרו מגילת איבה, לפיו גזרה המלכות שביום ה' בתמוז ישרפו את הספרים, חכמי הדור ערכו שאלת חלום ונענו ”זאת חוקת התורה כתרגומו”, ופתרו החכמים שהוא כתרגומו ”דא גזירת אורייתא” - "דא" בגימטריה חמשה.
- ^ שבלי הלקט, סדר תענית, שבולת רסג; ספר תניא רבתי, עניין ארבעה צומות, לפני סימן נט.
- ^ מגן אברהם, אורח חיים, סימן תק"פ, סעיף קטן ט'.
- ^ ראו משנה ברורה, סימן תק"פ, סעיף קטן ט"ז; הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן תק"פ, סעיף ד'.
- ^ סדר תענית סימן רסג
- ^ בספרו 'מועד לכל חי' סימן ט, אות ד
- ^ סימן נח
- ^ משנה ברורה, סימן תק"פ, סעיף קטן ט"ז.