תנועת ארבעה במאי

תנועת ארבעה במאי (五四运动) הייתה תנועת מחאה ברפובליקה הסינית בראשית המאה ה-20. התנועה ביקרה את מדיניות הממשלה והתרפסותה-כביכול בפני המערב. היא דגלה בנתק מהסממנים הייחודים לתרבות סין: המערכת השלטונית הקונפוציאנית הסגורה, הגדרת המעמדות החברתיים, תסביך העליונות כלפי הזרים וחוסר האמון כלפיהם, ובמקום זאת דגלה באימוץ ערכים מערביים חדשים: שוויון וזכויות אדם, והקמת מדינה חדשה על בסיס עקרונות הדמוקרטיה המערבית. לתנועה הייתה השפעה מכרעת על הקמת המפלגה הקומוניסטית הסינית כשנתיים לאחר הקמת התנועה.

רקע

לסין, כמו לעמים אחרים באסיה ובמזרח התיכון, היו ציפיות גדולות מוועידת פריז בעקבות הכרזות הנשיא האמריקאי וילסון על "הזכות להגדרה עצמית" שלרוב התבדו. משלחת מצרית לשיחות נעצרה בדרך, והשליח הווייאטנמי, אלמוני בשם הו צ'י מין, סורב בכניסה. האכזבה מהמעצמות המערביות הביאה לגל התעניינות מחודשת ברעיונות המרקסיזם, ובעיקר במדינה הקומוניסטית הצעירה הגובלת בצפונה של סין – ברית המועצות.

האכזבה מהמעצמות המערביות, שסירבו להחזיר שטחים לסין למרות שעמדה לצד מדינות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה, עוררה גל אינטלקטואלי שהוביל להתעניינות במרקסיזם והיווה תשתית להקמת המפלגה הקומוניסטית הסינית שנתיים לאחר מכן. תנועת ארבעה במאי סימנה נקודת מפנה בהתפתחות הלאומיות הסינית, השיח האנטי-אימפריאליסטי, הפמיניזם המקומי, וקידום ערכי הדמוקרטיה והמדע. האירוע נחשב לציון דרך בהתפתחות סין המודרנית, ומשפיע על יחסי סין והמערב ועל תפיסתה העצמית כמדינה פוסט-קולוניאלית.

מחאת הסטודנטים

תנועת ארבעה במאי התפתחה מתוך מחאת הסטודנטים בבייג'ינג ב-4 במאי 1919 נגד החלטות ועידת השלום בפריז, שהעבירו את מחוז שאנדונג הסיני מגרמניה ליפן. המחאה, בה השתתפו למעלה מ-3,000 סטודנטים, הייתה חלק מתנועת "התרבות החדשה", שקראה למודרניזציה ולהתרחקות מהקונפוציאניזם. סטודנטים מאוניברסיטת בייג'ינג וממוסדות לימוד אחרים בעיר, צעדו לעבר "שער השלום השמיימי" שבכיכר טיין-אן-מן, וערכו שם הפגנה סוערת בדרישה מממשלתם לדחות את הסכמות הוועידה. זהו רגע מכונן בהיסטוריה של תנועות סטודנטים ושל תסיסה אינטלקטואלית בסין.

אחד ממובילי ההפגנה היה לי דה-ג'או, אינטלקטואל מוביל וספרן באוניברסיטת בייג'ינג, ליימים אחד ממייסדי המפלגה הקומוניסטית הסינית. ברחוב "תנועת ארבעה במאי" במרכז בייג'ינג עומד עד היום בניין הספרייה הישן ממנו עבדו לי דה-ג'או ועוזר צעיר ומבטיח שלו – מאו דזה-דונג. הדמוקרטיה הפכה לקריאה שחוזרת בהפגנות ההמוניות הבאות (כמו בהפגנות בכיכר טיין-אן-מן בשנת 1989.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תנועת ארבעה במאי בוויקישיתוף

תנועת ארבעה במאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סין, היסטוריה, תנועת ארבעה במאי, 1919, דף שער בספרייה הלאומית