לדלג לתוכן

תמר הירשפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תמר הירשפלד
לידה 6 באוקטובר 1984 (בת 40)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בצלאל
תחום יצירה ווידאו ארט
פרסים והוקרה פרס משרד התרבות באמנות הווידאו לאמן צעיר
tamarhirschfeld.art
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תמר הירשפלד, נכבה, 2019, מוזיאון תל אביב
תמר הירשפלד, נכבה, 2019, מוזיאון תל אביב

תמר הירשפלד (נולדה ב-6 באוקטובר 1984 בירושלים) היא אמנית רב תחומית ישראלית. רוב עבודותיה נעשות בתחום הווידאו ארט. היא זכתה בפרס משרד התרבות באמנות הווידאו לאמן צעיר (2016).[1]

הירשפלד נולדה בירושלים, בכורה מבין שלוש בנות להורים ארכאולוגים. בילדותה בילתה רבות בחפירות הארכאולוגיות של אביה יזהר הירשפלד. ב-2003 החלה הירשפלד ללמוד אמנות לתואר ראשון באקדמיה לאמנות בצלאל. במהלך הלימודים נסעה לבוסטון שבארצות הברית במסגרת חילופי סטודנטים. ב-2008 סיימה את לימודיה בהצטיינות. את התואר השני הירשפלד התחילה בניס שבצרפת, אך עזבה אותו לפני תום הלימודים. ב-2011 החלה ללמוד בתוכנית לתואר שני בבצלאל, M.F.A אותו היא סיימה בהצטיינות ב-2013. בין השנים 2015 ל-2017 המשיכה הירשפלד עם לימודי האמנות, הפעם בתחום הטכנולוגיה בתוכנית לקולנוע וטכנולוגיות מתקדמות ב- Le Fresnoy שבעיר Tourcoing שבצרפת.

פעילותה האמנותית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודותיה של תמר הירשפלד הם עומס של דימויים וייצוגים צפופים הנפגשים יחדיו, על נייר, בווידאו או בחלל תצוגה. מדובר בעירוב של היסטוריה ועכשווי, דימויים מקומיים ודימויים מאזורים מרוחקים בצפיפות של גלובליזציה המקמטת את הזמן והמרחב. בריאיון לעיתון הארץ הירשפלד מעידה על עצמה: "הרי אני בכל מקרה מחזיקה את הדברים בראש, כמו מאגר של דימויים. הרעיון הוא לעשות אינטרפרטציה לדברים והחפצים שאני מוצאת".[2]

בעבודות המוקדמות שלה, היא עסקה בדימויים מצוירים אותם היא הוסיפה על מצעים שהיא מצאה. דימויים אלה היו בעיקר דברי מאכל ומאפה המבוצעים בצורה 'חושנית' אותם היא שילבה בסיטואציות 'לא צפויות'. בשנה השלישית ללימודיה בתואר הראשון, כאשר נסעה לבוסטון, היא עסקה ביצירת דימויים ואובייקטים של הדונאטס האמריקאים. היא יצרה פסלים של דונאטס שנראים אכילים – כמו הדבר עצמו. כמו כן, הציגה מספר תצלומים בהם דונאטס מושחל על איבר מינו של בן זוגה. כשחזרה לבצלאל הדפיסה את אותם דימויים והדביקה אותם על מצתים אותם מכרה בבצלאל בחמישה שקלים, עסק שלפי טענתה הביא לה רווחים של אלפי שקלים.[2] אחד מדימויי הדונאטס הודפס של כריכת הספר של ג'וליה פרמנטו "ספארי", שיצא לאור ב-2011.

ב-2012 הציגה הירשפלד את 'שוורצע', פרויקט הסיום שלה בתואר שני במתחם של בצלאל בתל אביב. התערוכה הייתה מיצב הכולל בתוכו שלל קטעי ווידאו מוצגים בתוך חלל עמוס בתפאורה חזותית ואקלקטית. התערוכה נעה סביב דמותה של "שוורצע" הלא היא הירשפלד צבועה כולה בשחור, מכף רגל ועד ראש, מבצעת פעולות שונות במיקומים שונים. בסרט ווידאו אחד רואים את דמותה של "שוורצע" מבצעת סקי באוסטריה, דמותה שחורה מכף רגל ועד ראש ורק נעלי הסקי והמגלשיים מבצבצות בצבע אחר, כל אלה על הרקע שלג לבן. שוורצע עולה ברכבל במעלה המסלול תוך כדי שהיא שרה שיר בגרמנית. דמותה השחורה של שוורצע גולשת במורד המדרון בעוד דגל ישראל קשור על צווארה כגלימה. בקטע ווידאו אחר דמותה של שוורצע נמצאת בחוף "עלמה ביץ'" בתל אביב ולצידה שני גברים ממוצא אפריקאי, היא מנופפת בדגל ארצות הברית בעוד הם מנופפים בדגלי ישראל. בקטע נוסף שוורצע נמצאת בכיכר הבימה בעת הפגנה ומניפה דגל פלסטין, במקטע אחר שורצע במדבר רוכבת על גמל המובל על ידי בדואי ולידם הולך חייל צה"ל במדים נושא על שכמו דגל ישראל, מדי פעם החייל מעניק את הדגל לשוורצע המנופפת אותו לגובה בעודה יושבת על הגמל. בווידאו אחר שוורצע נפגשת עם יובל נח הררי, עורה שחור והיא לבושה בשמלה פרחונית, היא מקשיבה להסבריו של הררי על הומו ספיאנס בחדר הנראה כאחורי הקלעים של מוזיאון, בין ארכיון ושרידי כדים. בסרט ווידאו האחרון, "סופה של שוורצע", היא מפתה במילקשייק בחור עם גוון עור כהה ונרצחת על ידיו.

התערוכה תוארה על ידי גליה יהב כ"מיצב טוטלי עמוס ומצחיק, מעין מדריך חזותי, קליפי וחומרי לספרו של ד"ר יובל נח הררי, "קיצור תולדות האנושות". הירשפלד בנתה מערה טרנס־היסטורית הכוללת דוגמאות מתומצתות וסאטיריות של כל התרבויות, המהפכות, הדתות, האסונות וכיוצא באלה רגעים היסטוריים גדולים, מוגשים בערבוביה. דרכם היא מגוללת את סיפורה של שוורצע, הלוא היא הירשפלד עצמה מצובעת בשחור כאשה קדמונית, מחן ונוס ההוטנטוטית העכשווית, הנקלעת כפורסט גאמפ בגרסת האשה השחורה לחזית ההיסטוריה. החלל הלימודי המגוחך, נוסח מופעים אור־קוליים או “מפגשים אותנטיים” על ילידים בקצה מסלול טיולים לכל המשפחה, כולל עץ זית, נרות כנסייה ופינת קפה (מגש נחושת ופינג'ן), ציורים עממיים וקמעות, “קדושים” בנוסח ישו, אלן גינסברג, היטלר ופרויד, אלביס פרסלי ובן-גוריון".[3]

ביאנקה ביבשת השחורה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שזכתה ב-2013 במלגה מטעם המרכז לאמנות עכשווית (CCA) נסעה הירשפלד למסע בטנזניה שבאפריקה שם חייתה לסירוגין בין שבטים מקומיים, ביניהם יצרה את "ביאנקה ביבשת השחורה" בה היא לקחה את העיסוק ב"שחור" למחוזות חדשים. עבודתה הוצגה במוזיאון פתח תקווה לאמנות בתערוכה "מחשב מסלול מחדש" במלוא עשר שנים למוזיאון. במרכז הסרט דמותה של ביאנקה, הירשפלד עצמה, פניה צבועות בלבן ועל ראשה פאה בלונדינית, על ידיה כפפות לבנות והיא לובשת שמלה פרחונית. הסרט הוא מעין יומן מסע, אך ללא נרטיב קוהרנטי, של מפגשיה עם בני שבט טנזני.[4][5]

תערוכות נבחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2007: "שיעורי בית", תל אביב, אוצר: אסף קוריאט.[6]
  • 2008: "התחלה", סדנאות האמנים, תל אביב. אוצר: רונן לייבמן.
  • 2008: "שווים ופחות שווים". מוזיאון על התפר. ירושלים. אוצרת: אלונה פריידברג.
  • 2008: "בלונד". "יד לבנים" רמת השרון. אוצרת: ענבר דרור.
  • 2010: "נמכר". 'לה נון מייסון'. צרפת. אוצר: הרל לוז.
  • 2011: "תפאורה". גלריה לה זונמה. ניס. צרפת. אוצר: תומאס גולסן.
  • 2012: "אנחת רווחה". מוזיאון אשדות יעקב. אוצרת: נטלי לוין.
  • 2012: "דג זהב".גלריה ST-ART. תל אביב. אוצר: תמיר ליכטנברג.
  • 2012: "לשבור ולתקן". גלריה נוזהה. יפו. אוצרת: הדס קיידר.
  • 2012: "קונגו". גלריית המדרשה. תל אביב. אוצר: בועז ארד.
  • 2013 : יריד "צבע טרי". חממת האמנים. תל אביב.
  • 2013: "שוורצע". תערוכת בוגרים בצלאל MFA. תל אביב.
  • 2013: "אמנים בחלל". גלריה "החדש והרע". חיפה. אוצרת: נטלי לוין.
  • 2013: "איקונופיליה". מכון נוטרדאם. ירושלים. אוצרים: ליה אביר וסמדר קרן.
  • 2013: "אתניקה". גלריה גבעון. תל אביב.
  • 2013: "כוכב עולה". מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. אוצרת: דליה לוין.
  • 2013: "הדרום האדום". גלריית דנה. קיבוץ יד מרדכי. אוצרת: רווית הררי.
  • 2014: "אמנות כדי לשרוד". AZA13. אוצר: יחזקאל לזרוב.
  • 2015: "אוריינט אקספרס". גלריה 'אמור'. פאריס, צרפת.
  • 2016: "פאנורמה 2016". לה פרנואה. טורקואן, צרפת.
  • 2017: "אמנות עכשווית בישראל". המכון לאמנות עכשווית. קייב, אוקראינה.
  • 2008: פרס בנק לאומי למצוינות
  • 2013: מענק הקרן לווידאו ארט וקולנוע אקספירמנטלי, CCA: המרכז לאמנות עכשווית.[7]
  • 2016: פרס משרד התרבות לאמן צעיר בקטגוריית פרס אמנות הווידאו.[1]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 הוכרזו הזוכים בפרסי משרד התרבות והספורט בתחום האמנות הפלסטית 2016, באתר gov.il, ‏15 בינואר 2017
  2. ^ 1 2 דניאל ראכוורגר, לא מותק של אף אחד, באתר הארץ, 22 ביוני 2012
  3. ^ אתר למנויים בלבד גליה יהב, בוגרי בצלאל מציגים: חזרה לרדי-מייד, באתר הארץ, 2 ביולי 2013
  4. ^ "ריאיון עם תמר הירשפלד, יוצרת עבודת הוידאו "ביאנקה ביבשת השחורה"". טיים אאוט. 2014-10-26. נבדק ב-2018-08-30.
  5. ^ אתר למנויים בלבד שני ליטמן, תמר הירשפלד מתפשטת לכל עבר, העיקר שתשימו לב אליה, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2014
  6. ^ תמר הירשפלד, באתר TheArtLab
  7. ^ הקרן לווידאו–ארט וקולנוע ניסיוני ישראלי, באתר CCA: המרכז לאמנות עכשווית