תמי בן תור
 | |
| לידה |
1975 (בת 50 בערך)  |
|---|---|
| מקום לימודים |
בית ספר לאמנות של אוניברסיטת קולומביה |
  | |
תמי בן תור (נולדה ב-1975) היא אמנית חזותית ישראלית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תמי בן תור נולדה ב-1975. סיימה את בית הספר לתיאטרון חזותי. לאחר מכן סיימה את לימודיה בתוכנית MFA של אוניברסיטת קולומביה בשנת 2006, היא חיה ועובדת בניו יורק ומציגה עם גלריית זאק פייר.[1]
עבודתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בן תור היא אחת ממספר אמניות בולטות הממציאות דמויות ומגלמות אותן בעצמן. עבודתה משלבת מיצג עם צילום ו/או וידאו. בקבוצת האמנים הזו נכללות קלוד קאהון, אלינור אנטין, מרתה וילסון וסינדי שרמן.[2] הנושאים שלה מסתמכים על ההתבוננות החברתית שלה בחיי היומיום ובתפקידי המגדר, אך נוברים בפרשנות מסובכת ושנויה יותר במחלוקת בנושאים הקשורים ליהדות ולישראל, ארץ מוצאה.
עבודתה של בן-תור שייכת לדור של אמנים המשתמשים באבסורד והומור כדי להגיב על רעיונות רציניים. ביסוד הקריקטורות המוזרות שלה ומלאכות ה-low-tech בכוונה, של איפור והגדרות מינימליות, עומד מיזוג של אשליה והצלפת שוט מטופשת-חכמה המגיעים למבטים בלתי צפויים לתוך מורכבות המצב האנושי.[3] יחד עם זאת, בן-תור מאמינה שהיא א-היסטורית בחשיבה שלה. כשנשאלה על תפקידו של הפמיניזם בעבודתה בכנס שנערך ב-2006 בדיוק על נושא זה, היא טענה שהיא "לא חושבת על פמיניזם בכלל". היא אמרה "זה בעייתי לשייך את עצמי לכל אידאולוגיה", והתייחסה לעמדות פמיניסטיות כ"חלשות".[4]
באוקטובר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, פרסמה בן-תור סרטון סאטירי שכותרתו "חמאס היקר..." בו היא מציירת קריקטורה של "איש אקדמיה ליברלי" שנמצא "על הגדר בנוגע לטבח התינוקות". קבוצות סטודנטים פרו-פלסטיניות במכללת האנטר שבה היא מלמדת מתחו ביקורת על הסרטון וקראו לפיטוריה. בן-תור, בהסכמה עם הנהלת האנטר, שלחה מכתב התנצלות המסביר את עמדתה במחלוקת.[5]
עיתונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בן תור זכתה לפרופיל ולביקורת על ידי מגוון ערוצי חדשות מרכזיים, כולל פורום האמנות,[6] הניו יורק טיימס,[7] והניו יורקר. במאמר אחד כזה קן ג'ונסון מהניו יורק טיימס מתאר את בן-תור כ"ג'ורג' אורוול של הווידאו ארט של היום".[8] המבקרת רוברטה סמית' השוותה את עבודתה ליצירות משנות הצורה של סינדי שרמן.
אוספים ופרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לתמי בן-טור יש עבודות באוספים ציבוריים רבים, כולל מוזיאון פרז לאמנות מיאמי, מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל ומוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית.
היא זכתה בפרסים רבים על עבודתה, כולל פרס הקרן למענקי אמנות עכשווית לאמנים (2008),[9] New York ו-Art Matters Foundation.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמי בן תור, באתר MusicBrainz (באנגלית)
תמי בן תור, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Tamy Ben-Tor | Zach Feuer". www.zachfeuer.com. נבדק ב-2022-07-22.
- ^ "Art & Culture | Art Trends". Observer (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-07-22.
- ^ Johnson, Ken (2012-04-19). "Tamy Ben-Tor: 'New Performance Work'". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-07-22.
- ^ Plant, Jeanine (4 באפריל 2007). "Breaking out of the art world's sexism". AlterNet.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Mattei, Shanti Escalante-De (2023-10-27). "Student Groups at Hunter Call for Firing of Israeli Performance Artist After 'Dear Hamas' Video". ARTnews.com (באנגלית). נבדק ב-2023-11-14.
- ^ "Rhonda Lieberman on feminism and its discontents". www.artforum.com (באנגלית אמריקאית). 12 בינואר 2006. נבדק ב-2022-07-22.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Johnson, Ken (2012-04-19). "Tamy Ben-Tor: 'New Performance Work'". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-07-22.
- ^ Johnson, Ken (19 באפריל 2012). "Tamy Ben-Tor: 'New Performance Work'". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Tamy Ben-Tor". www.foundationforcontemporaryarts.org. נבדק ב-2023-11-14.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "תמי בן תור".