לדלג לתוכן

תיירות בקוריאה הצפונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ביקורת דרכונים בכניסה לקוריאה הצפונית בנמל התעופה הבינלאומי סונאן

ענף התיירות בקוריאה הצפונית מנוהל תחת פיקוח הדוק מצד המשטר הצפון-קוריאני. לפי הערכות, מספר התיירים ממדינות המערב המבקרים במדינה מדי שנה עומד על בין 4,000 ל-6,000, כאשר במהלך שנת 2016, ביקרו במדינה כ-30 אלף מטיילים ממדינות שונות בעולם, רובם המוחלט מסין העממית.[1][2]

ענף התיירות במדינה מאורגן ומתופעל באמצעות מספר מצומצם של לשכות תיירות, כולן בבעלות המדינה.[3]

בהתאם להוראות המשטר, תיירים המבקשים לבקר בקוריאה הצפונית נדרשים לעשות זאת במסגרת טיול מאורגן, דרך לשכת תיירות רשמית, ובליווי מלווה רשמי צפון-קוריאני. נכון לשנת 2018, לא קיימת אפשרות לתיירים מערביים לבקר בקוריאה הצפונית באופן עצמאי.[4]

בדומה למרבית מדינות העולם, החל משנת 2016 גם תיירים המחזיקים בדרכון ישראלי רשאים להיכנס לקוריאה הצפונית לצורך ביקור, בכפוף לקבלת ויזת כניסה דרך חברת ״תרבותו״, אשר קיבלה זיכיון בלעדי בישראל להנפקת ויזות תייר רשמיות לקוריאה הצפונית.[5][6][7] בקשה לוויזה יש להגיש מספר חודשים מראש, כאשר הוויזות עצמן מונפקות על ידי שגרירות קוריאה הצפונית בסין העממית (לא ניתן לפנות בבקשה לוויזה באופן עצמאי).[8]

הגבלות ואזהרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלל האינטראקציות בין תיירים זרים ותושבי קוריאה הצפונית מוגבלות ומנוטרות בקפידה על ידי המשטר הצפון-קוריאני;[9] עם זאת, לפי תמונות שפורסמו ברשת האינטרנט, ועדויות מתיירים ואנשי עסקים שביקרו בקוריאה הצפונית, נדמה כי מגבלות אלו הותרו מעט החל משנת 2011.[10] החל מינואר 2013, זרים יכולים לקנות כרטיסי SIM בנמל התעופה הבינלאומי סונאן שבפיונגיאנג, מה שמאפשר קיום שיחות בינלאומיות מתוך המדינה.[11]

הביקור בקוריאה הצפונית דורש מהמבקרים להפגין רמה גבוהה של שליטה עצמית. כל מקרה של הפגנת חוסר כבוד כלפי המנהיג העליון של קוריאה הצפונית, האומה הצפון-קוריאנית או סמליה הרשמיים של קוריאה הצפונית, נתפס מצד הרשויות הצפון-קוריאניות כהתנהגות פוגענית, כאשר לא קיימת סובלנות כלשהי כלפי התנהגויות כאלו. כל התנהגות חריגה הנתפסת כפוגענית יכולה להוביל למאסר מיידי ולפרקי זמן ממושכים, כפי שקרה לא אחת בעבר.[12]

טיולים מאורגנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם להוראות המשטר, תיירים המבקשים לבקר בקוריאה הצפונית נדרשים לעשות זאת במסגרת טיול מאורגן, דרך לשכת תיירות רשמית, ובליווי מלווה רשמי צפון-קוריאני. נכון לשנת 2018, לא קיימת אפשרות לתיירים מערביים לבקר בקוריאה הצפונית באופן עצמאי.

במהלך יוני 2011 ניתן לראשונה היתר רשמי לאזרחים סינים לחצות את הגבול הדרומי לתחומי מחוז לאו בצפון קוריאה הצפונית, היכן שהם רשאים להסתובב בצורה חופשית. צעד חלוצי וחסר תקדים זה עבור המשטר הצפון-קוריאני נדמה כצעד ראשון לקראת פיתוח תיירותי מורחב באזור זה.

החל מחודש דצמבר 2013, קוריאה הצפונית החלה להציע מסלולי טיול לתיירים הכוללים ספורט חורף. כך לדוגמה, מתחם סקי סמוך לעיר וונסן נפתח בתחילת שנת 2014.[13] כמו כן, בעוד שלאורך ההיסטוריה, התיירים בקוריאה הצפונית הוגבלו לביקור בבירה פיונגיאנג ובסביבותיה, החל משנת 2014 מספר סיורים החלו לכלול גם חלקים אחרים של המדינה, כגון העיר צ'ונגג'ין שבצפון-מזרח המדינה.[14]

תייר מצטלם עם מקומיות

תיירים יכולים להגיע לפיונגיאנג במטוס באמצעות טיסות סדירות מבייג'ינג, שן-יאנג, שאנגחאי וולדיווסטוק, ובאמצעות רכבת מבייג'ינג, דאנדונג ומוסקבה.[15]

תיירות ממדינות המערב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבור תיירים ממדינות המערב המבקשים לטייל במדינה, פועלות מספר סוכנויות נסיעות המשווקות טיולים מאורגנים לקוריאה הצפונית. עם זאת, היקף התיירות המערבית לקוריאה הצפונית ירד משמעותית החל מהמחצית הראשונה של שנת 2017 בעקבות אירוע חריג ומתוקשר, במהלכו סטודנט אמריקני בן 21 בשם אוטו וורמבייר, אשר השתתף בטיול מאורגן של 5 ימים במדינה, נעצר בשדה התעופה סונאן זמן קצר לפני תום הטיול, לכאורה באשמת הסרה של כרזת תעמולה מקיר בחדר המלון בו התאכסן. וורמבייר הורשע ב"ביצוע פעולות איבה נגד המדינה (נטען שגנב לכאורה פוסטר תעמולה מקומה מוגבלת של המלון שלו), ונידון ל-15 שנות עבודת פרך. וורמבייר החל לרצות את עונשו במרץ 2016, וכחודשיים לאחר מכן נכנס לתרדמת. בהמשך הוא שוחרר ממאסרו ב-13 ביוני 2017, לאחר כמעט 18 חודשים בקוריאה הצפונית, "מסיבות הומניטריות", וזמן קצר לאחר מכן נפטר, ב-19 ביוני 2017.[16][17]

בעקבות האירוע, אשר זכה לתהודה תקשורתית רחבה ולביקורות נוקבות כנגד המשטר הצפון-קוריאני, הודיעה סוכנות הנסיעות הסינית שהטיסה את וורמבייר מבייג'ינג לקוריאה הצפונית שהיא לא תאפשר לאזרחים אמריקנים להצטרף לנסיעות העתידיות שלה לקוריאה הצפונית. בנוסף הודיעו שלוש חברות נסיעות מערביות (בהן חברת "קוריו טורס" וחברת Lupine Travel) שהן שוקלות האם להמשיך לאפשר לאמריקנים לטוס לקוריאה הצפונית.[18]

ב-1 בפברואר 2017, ממשלת ארצות הברית פרסמה באופן רשמי אזהרת מסע לקוריאה הצפונית ביחס לאזרחיה.[19][20]

פארק המים מאנסו

החל מ-1 בספטמבר 2017, מחלקת המדינה של ארצות הברית אוסרת על נסיעה לקוריאה הצפונית תוך שימוש בדרכונים אמריקאים (למעט מקרים חריגים בהם מתקבל אישור מיוחד), בטענה כי אזרחי ארצות הברית סובלים מיחס מחמיר במיוחד מצד הרשויות הצפון-קוריאניות, דבר אשר מעמיד את אזרחי ארצות הברית בסכנה מוגברת במהלך ביקור במדינה. מחלקת המדינה ציינה גם כי התקבלו דיווחים על מקרים בהם נעצרו אזרחי ארצות הברית אשר ביקרו במדינה, ללא הגשת כתב אישום ומבלי לאפשר להם לעזוב את המדינה.[21]

תיירות מקוריאה הדרומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יחסי קוריאה הדרומית-קוריאה הצפונית

בשנת 2002, האזור הסובב את הר קומגאנג, הסמוך לגבול עם קוריאה הדרומית, הוגדר על ידי המשטר הצפון-קוריאני כיעד תיירותי מיוחד. בעקבות זאת, סיורים מאורגנים מטעם חברות פרטיות הביאו אלפי תיירים דרום-קוריאנים לאזור מדי שנה.[22] בסוף שנת 2008 עם זאת, ובעקבות מקרה של ירי על תיירים דרום-קוריאנים ששהו באזור, כלל הסיורים המאורגנים לאזור הושעו.[23] במהלך חודש מאי 2010, לאחר שהסיורים לאזור לא חודשו, ממשלת קוריאה הצפונית הודיעה באופן חד צדדי כי היא מלאימה את כלל נכסי הנדל"ן באזור השייכים לקוריאה הדרומית.[24]

בחודש יולי 2005, החברה הדרום-קוריאנית יונדאי הגיעה להסכם עם ממשלת קוריאה הצפונית בדבר פתיחת אזורים חדשים לתיירות מאורגנת על בסיס יומי מקוריאה הדרומית, לרבות הר פאקטו וחבל קסונג, כאשר העלות לכל משתתף בסיור יומי שכזה היא 180 דולר.[25]

עם זאת, במהלך חודש דצמבר 2008, הסיורים לחבל קסונג הופסקו בעקבות סכסוך פוליטי בין ממשלת קוריאה הצפונית לקוריאה הדרומית, שנבע מהשימוש הדרום-קוריאני בבלוני תעמולה, שכללו מידע אודות המשטר הצפון-קוריאני, לרבות המנהיג העליון קים ג'ונג-און, ושוגרו מהדרום לאזור הצפוני. הסכסוך הסלים לאחר שממשלת קוריאה הדרומית סירבה לדרישת קוריאה הצפונית לעצור את השימוש בבלוני תעמולה אלו, ובתגובה, קוריאה הצפונית ביטלה את הסיורים מהדרום לחבל קסונג.[26]

היתר כניסה לקוריאה הצפונית

תיירות מסין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך חודש אפריל 2010, החלה תנועה של רכבות תיירים מהעיר דאדונג שבסין העממית לביקור בקוריאה הצפונית, באמצעות גשר הידידות הסינו-קוריאני, לטיולים מאורגנים שנמשכו ארבעה ימים.[27][28] כמו כן, קו הרכבת בייג׳ינג - פיונגיאנג משמש אף הוא לתנועת תיירים מסין לקוריאה הצפונית.

החל מחודש יוני 2011, ניתנה לראשונה לאזרחים סיניים האפשרות לבקר בקוריאה הצפונית בטיול עצמאי, ללא צורך בטיול מאורגן ובקבלת אישור מראש.[29]

החל מחודש ינואר 2013, תיירים מסין רשאים להביא עימם טלפונים ניידים לתוך קוריאה הצפונית, אף שלצורך שימוש בהם, עליהם לרכוש כרטיס SIM צפון-קוריאני.[30] בעבר, כלל התיירים הזרים לקוריאה הצפונית נדרשו להפקיד את הטלפונים הניידים שלהם בגבול (או בנמל התעופה), טרם הכניסה למדינה.

בין השנים 2010–2011, מספר התיירים הסינים שהגיעו לביקור בקוריאה הצפונית נחתך בכ-70%. לפי סוכנות נסיעות סינית, הגורם לכך היה הגבלות צפון-קוריאניות על מכסת התיירים שרשאים להיכנס למדינה, כמו גם חוסר עניין גובר מצד אזרחים סינים בטיול שכזה.[31]

אף שבהתאם לחוק, הימורים אסורים על תושבי קוריאה הצפונית,[32] פועלים במדינה מספר בתי קזינו עבור תיירים סינים, במסגרת תיירות הימורים מאורגנת בהיקף רחב.[33]

בשנת 2016, ממשלת קוריאה הצפונית פרסמה היתר כללי לתיירים מסין העממית לבקר בקוריאה הצפונית לפרק זמן של עד שישה חודשים. באותה שנה פורסם, כי במהלך המחצית הראשונה של שנת 2016 חצו את הגבול בין סין לקוריאה הצפונית כ-580,000 תיירים.

תיירות מישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה למרבית מדינות העולם, החל משנת 2016 גם תיירים המחזיקים בדרכון ישראלי רשאים להיכנס לקוריאה הצפונית לצורך ביקור,[34] בכפוף לקבלת ויזת כניסה דרך חברת ״תרבותו״, אשר קיבלה זיכיון בלעדי בישראל להנפקת ויזות תייר רשמיות לקוריאה הצפונית.[35][36][37] הטיול המאורגן הראשון מישראל לקוריאה הצפונית יצא בחודש ספטמבר 2016.[38]

בקשה לוויזה יש להגיש מספר חודשים מראש, באמצעות סוכנות תיירות המחזיקה בהיתר מיוחד מטעם ממשלת קוריאה הצפונית (לא ניתן לפנות בבקשה לוויזה באופן עצמאי).[39][40]

במהלך חודש פברואר 2017 משרד החוץ המליץ לאזרחים ישראלים שלא לנסוע לקוריאה הצפונית. בהודעה נכתב כי "לאור העובדה שלמדינת ישראל אין יחסים דיפלומטיים עם צפון קוריאה, הנמצאת תחת משטר סנקציות בינ"ל מקיף ביותר, במידה וייקלע אזרח ישראלי לכל סוג של מצוקה בעת שהותו שם, נציגי ישראל לא יוכלו לסייע או לתת כל מענה״.[41][42][43] בתגובה להודעה מטעם חברת ״תרבותו״, נמסר כי הודעת משרד החוץ אינה מהווה אזהרת מסע, כי אם המלצה בלבד.[44]

לאחר תקופה בה הושהו הטיולים היוצאים מישראל, בעקבות המתיחות בחצי האי הקוריאני, הטיולים חודשו במחצית השנייה של שנת 2018 בעקבות פסגת ארצות הברית-קוריאה הצפונית בסינגפור.[45]

ויזה לקוריאה הצפונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לחוקי קוריאה הצפונית, עקרונית כל אדם רשאי לקיים ביקור תיירותי בקוריאה הצפונית; למעט עיתונאים ותושבי קוריאה הדרומית, אשר נדרשים להיתר מיוחד.[46] בעוד שביקורים עצמאיים של עיתונאים בקוריאה הצפונית אינם מותרים, ממשלת קוריאה הצפונית נוהגת לקיים אחת לזמן מה סיורים מאורגנים עבור עיתונאים מ״מדינות ידידותיות״, תחת פיקוח הדוק מטעם נציגי הממשל.

סוכני נסיעות המחזיקים בהיתר מיוחד מטעם השלטון הצפון-קוריאני עשויים לסייע למבקרים פוטנציאליים בפישוט התהליך הביורוקרטי הנדרש לשם ביקור במדינה. ויזת תייר לקוריאה הצפונית מגולמת בדרך כלל בצורה של היתר כניסה בצבע כחול (בתמונה משמאל), אשר מחליף את השימוש בדרכון, ומוצג ונחתם במעמד הכניסה למדינה. התייר נדרש למסור מסמך זה עם יציאתו מהמדינה. המבקרים במדינה אינם מורשים לקיים ביקור עצמאי במדינה ללא ליווי צמוד מצד מדריכים צפון-קוריאנים.

לפני שנת 2010,[47] הכניסה לקוריאה הצפונית נאסרה על תיירים בעלי דרכון אמריקאי, למעט במקרים חריגים ובתיאום זמן רב מראש.[48][49]

עד לחודש פברואר 2017, התיירים היחידים שהורשו לבקר בקוריאה הצפונית ללא צורך בקבלת ויזה מראש היו אזרחי סינגפור ומלזיה. החל מפברואר 2017, היחידים שיכולים לעשות כן הם אזרחי סינגפור, לאחר שההיתר הכללי בוטל עבור אזרחי מלזיה (זאת לאחר פרשה במסגרת נרצח מבקר המשטר ואחיו הבכור של קים ג'ונג-און, קים ג'ונג-נאם[50].)

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תיירות בקוריאה הצפונית בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ יהודה שרוני, ‏בקרוב: טיולים מאורגנים לישראלים בצפון קוריאה, באתר מעריב אונליין, 13 בפברואר 2017
  2. ^ אתר למנויים בלבד גילי מלניצקי, החופשה הבאה שלכם: צפון קוריאה, באתר TheMarker‏, 13 בפברואר 2017
  3. ^ Borowiec, Steven. "Despite warnings, more Western tourists are traveling to North Korea". latimes.com.
  4. ^ שירי הדר, צפון קוריאה: טיול בעולם אחר, באתר ynet, 24 ביוני 2016
  5. ^ תומר הדר, צפון קוריאה נפתחת לתייר הישראלי, באתר כלכליסט, 12 בפברואר 2017
  6. ^ לי אברמוביץ', ‏לטייל עם קים ג'ונג און ב-3,800 דולר, באתר ‏מאקו‏, 11 במרץ 2016
  7. ^ מיכל רז-חיימוביץ', ‏צפון קוריאה רוצה את התייר הישראלי: קבוצות יקבלו אשרת תייר, באתר גלובס, 12 בפברואר 2017
  8. ^ טיול מאורגן לצפון קוריאה וחבל מנצ'וריה בסין - שאלות ותשובות, באתר תרבותו: טיולי תרבות לחו״ל
  9. ^ Compare: McGeown, Kate (2003-09-17). "On holiday in North Korea". BBC News. נבדק ב-2008-01-04. [...] compulsory guides [...] accompany all foreign tourists [...].
  10. ^ "Travel Highlights - The Global Odyssey". The Global Odyssey. אורכב מ-המקור ב-2018-11-29. נבדק ב-11 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "3G Internet and SIM Card in North Korea: Prices, Nuts and Bolts - North Korea (DPRK) Tours and Travel". Uri Tours Inc. נבדק ב-11 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Reseinformation Nordkorea (travel information North Korea". נבדק ב-2016-03-22.
  13. ^ גם הדיקטטור צריך לבלות: קים ג'ונג-און יצא לסקי, באתר וואלה, 31 בדצמבר 2013
  14. ^ "Pioneering North Korea Group Tour | Book North Korea Tours". www.regent-holidays.co.uk. אורכב מ-המקור ב-2016-06-24. נבדק ב-2016-06-09.
  15. ^ http://www.naenara.com.kp/en/tourism/inout.php?2
  16. ^ Ramzy, Austin (2016-01-22). "North Korea Says It's Holding U.S. Student for 'Hostile Act'". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2017-06-16.
  17. ^ "Otto Warmbier has severe brain injury and is unresponsive, doctors say". The Guardian. 15 ביוני 2017. נבדק ב-16 ביוני 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Maeve Shearlaw. "Tour firm used by Otto Warmbier stops taking US citizens to North Korea". The Guardian. נבדק ב-20 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Country Information: North Korea (Democratic People's Republic of Korea)". U.S. Department of State - Bureau of Consular Affairs. נבדק ב-15 בינואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "North Korea Travel Warning". The United States Department of State. אורכב מ-המקור ב-2016-03-22. נבדק ב-2016-03-22.
  21. ^ "החדשות - תיעוד מיוחד: טיול בצפון קוריאה ביום של הפצצה | רשת 13". רשת 13. אורכב מ-המקור ב-2018-10-13. נבדק ב-2018-10-13.
  22. ^ "Tourism boost to North in works". Joongang Ilbo. 2008-02-06. נבדק ב-2008-09-16.
  23. ^ "S Korea hopes DPRK to begin dialogue over S Korean tourist shot dead". chinaview.cn. אורכב מ-המקור ב-6 בנובמבר 2009. נבדק ב-2009-07-12. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "The Chosun Ilbo (English Edition): Daily News from Korea – N.Korea Seizes S.Korean Property in Mt. Kumgang". נבדק ב-11 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Onishi, Norimitsu (2008-01-04). "Eager South Koreans Tour a Semi-Open City in the North". The New York Times. נבדק ב-2008-01-04.
  26. ^ "Propaganda posted in helium balloons sparks border closure from N Korea". France24 Daily. 2008-11-24. נבדק ב-2009-03-22.
  27. ^ התיירים נוהרים מסין לצפון קוריאה: "רוצים להספיק כל עוד אפשר", באתר וואלה, 11 באוגוסט 2017
  28. ^ Mu, Xuequan (2010-04-25). "China's first tourist train to DPRK starts 4-day tour". Xinhua.
  29. ^ Nick Rowlands, Reuters.com "Chinese motorists tour North Korea" Published 15 June 2011. https://www.reuters.com/video/2011/06/15/chinese-motorists-tour-north-korea?videoId=215962520&videoChannel=1
  30. ^ "Foreigners Now Permitted To Carry Mobile Phones In North Korea". נבדק ב-11 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "Chinese Tourists to N.Korea Dwindling". The Chosunilbo. 2011-10-10. נבדק ב-2011-10-09.
  32. ^ "North Korea Opening (Gasp!) a Casino". New York Times. 31 ביולי 1999. נבדק ב-28 באוקטובר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ "An inside look at North Korea's luxury hotel industry". NKNews.org. 23 באוגוסט 2013. נבדק ב-28 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ לי אברמוביץ', ‏לטייל עם קים ג'ונג און ב-3,800 דולר, באתר ‏מאקו‏, 11 במרץ 2016
  35. ^ תומר הדר, צפון קוריאה נפתחת לתייר הישראלי, באתר כלכליסט, 12 בפברואר 2017
  36. ^ המדריך השלם לתייר בצפון קוריאה, באתר יאיר טיולים
  37. ^ "ישראלים - בצפון קוריאה ממתינים לכם - כיכר השבת". כיכר השבת. נבדק ב-2018-10-13.
  38. ^ עידית נרקיס כ"ץ, ‏אמיצים מספיק כדי לנסוע לטיול בצפון קוריאה?, באתר ‏מאקו‏, 15 במרץ 2016
  39. ^ טיול מאורגן לצפון קוריאה וחבל מנצ'וריה בסין - שאלות ותשובות, באתר תרבותו: טיולי תרבות לחו״ל
  40. ^ שירי הדר, צפון קוריאה: טיול בעולם אחר, באתר ynet, 24 ביוני 2016
  41. ^ צפון קוריאה - המלצה לאזרח הישראלי, באתר משרד החוץ, ‏6 ביולי 2017
  42. ^ אתר למנויים בלבד גילי מלניצקי, החופשה הבאה שלכם: צפון קוריאה, באתר TheMarker‏, 13 בפברואר 2017
  43. ^ "משרד החוץ: להימנע מנסיעה לצפון קוריאה". NRG. נבדק ב-2018-10-13.
  44. ^ "סוכנות הנסיעות הישראלית לצפון קוריאה: הטיולים יימשכו". NRG. נבדק ב-2018-10-13.
  45. ^ אתר למנויים בלבד איתמר אייכנר, הישראלים חוזרים לצפון־קוריאה, באתר "ידיעות אחרונות", 16 ביוני 2018
  46. ^ טיול מאורגן לצפון קוריאה וחבל מנצ'וריה בסין - שאלות ותשובות, באתר תרבותו: טיולי תרבות לחו״ל
  47. ^ Anderson, Chris (2010-01-15). "Visit anytime! North Korea lifts restrictions on U.S. tourists". CNNGo. אורכב מ-המקור ב-2010-01-18. נבדק ב-2010-01-21.
  48. ^ "US tourists can visit DPRK for mass games". People's Daily Online. 2005-09-23. נבדק ב-2008-09-16.
  49. ^ "Choson Exchange FAQ".
  50. ^ "North Korea bans Malaysians ..." 12 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תיירות_בקוריאה_הצפונית&oldid=40089201"