תיאטרו קולון
 | |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית אופרה  |
| על שם |
כריסטופר קולומבוס |
| כתובת |
San Nicolás, Buenos Aires |
| מיקום |
בואנוס איירס |
| מדינה |
ארגנטינה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1908 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1908 |
| אדריכל |
Luca Pierotti |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות אקלקטית |
| קואורדינטות | 34°36′04″S 58°22′59″W / 34.601083333333°S 58.383083333333°W |
|
teatrocolon | |
 | |
  | |
.jpg)
תיאטרו קולון (בספרדית: Teatro Colón; מילולית: "תיאטרון קולומבוס") הוא בית האופרה הראשי של בואנוס איירס, ארגנטינה ונחשב לאחד מחמשת בתי האופרה הטובים בעולם. תיאטרו קולון נפתח ב-25 במאי 1908 בהפקת אאידה של ורדי. התיאטרון היה סגור לצורך שיפוצים מאוקטובר 2006 עד מאי 2010. עונת 2010 נפתחה ב-24 במאי.[1][2]
עיקרי דברים
[עריכת קוד מקור | עריכה]התיאטרון הנוכחי, השני הנושא שם זה, נפתח ב-25 במאי 1908 אחרי עשרים שנות בנייה[2] ונחנך בהצגת "אאידה" עם הלהקה האיטלקית, בניצוחו של לואיג'י מצ'ינלי ובהשתתפות הטנור אמדאו באסי, הסופרן לוצ'יה צ'סטאני (בתפקיד אאידה). ההפקה השנייה הייתה "המלט" עם הבריטון הגדול טיטה רופו.[3] בעונת הפתיחה הוצגו שבע-עשרה אופרות עם כוכבים מפורסמים כמו רופו, פיודור שאליאפין (כ"מפיסטופלה" של בויטו), אנטוניו פאולי כאותלו, והצגת הבכורה העולמית של "אורורה" מאת המלחין הארגנטינאי הקטור פאניצה.
אולם התיאטרון בנוי בצורת פרסה, מכיל 2,487 מושבים (קצת יותר מבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן בלונדון, לשם השוואה), מקומות עמידה לאלף צופים ובמה ברוחב 20 מטר, בגובה 15 מטר ובעומק 20 מטר.[4] בתחום האקוסטיקה נחשב בית האופרה הזה לאחד מחמשת הטובים בעולם.[5]
לפני הקמת תיאטרו קולון הנוכחי, התקיימו הצגות אופרה בתיאטראות אחדים, שתיאטרו קולון הראשון וה"תיאטרו אופרה" היו החשובים שבהם. הלהקה הראשית שהופיעה בתיאטרו אופרה עברה לתיאטרו קולון בשנת 1908. עם זאת, להקות חשובות הופיעו גם ב"תיאטרו פוליטאמה" וה"תיאטרו קוליסאו", שנפתח ב-1907.
במשך שנים רבות הייתה ארגנטינה מדינה משגשגת ומצליחה כלכלית, ותיאטרו קולון היה מוקד משיכה לזמרים ולהקות אופרה מן השורה הראשונה, שאף המשיכו לעיתים מבואנוס איירס אל ערים אחרות, מונטווידאו, ריו דה ז'ניירו וסאו פאולו.
תיאטרו קולון הראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]באמצע שנות ה-50 של המאה ה-19, עם שגשוג הפקות אופרה של להקות נודדות, התברר הצורך בתיאטרון חדש. רק בשנת 1854 בלבד בוצעו 53 אופרות שונות בעיר, בניית תיאטרו קולון הראשון, שהוקם בכיכר מאיו, התחילה ב-1856 והתיאטרון נפתח ב-27 באפריל 1857 בלה טרוויאטה של ורדי, רק ארבע שנים אחרי הצגת הבכורה שלה באיטליה. בהפקה כיכבו סופיה ורה לוריני בתפקיד ויולטה ואנריקו טמברליק כאלפרדו. אדריכל התיאטרון היה קרלוס אנריקה פלגריני, אביו של נשיא ארגנטינה העתידי קרלוס פלגריני, והבניין נחל הצלחה בשלושים השנים הבאות, עם 2,500 מושבים ובתוספת יציע נפרד, שנשמר לנשים בלבד.
תיאטרו קולון הנוכחי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבן הפינה של התיאטרון הנוכחי הונחה ב-1889 בניהול האדריכל פרנצ'סקו טמבוריני ותלמידו ויטוריו מיאנו. התיאטרון שתכננו היה בסגנון איטלקי ותאם במידותיו ובאווירת הנועם שהשרה את המקובל באירופה. ואולם, הבנייה התעכבה בגלל קשיים כספיים, ויכוחים בשאלת המיקום, מות טמבוריני ב-1891, רצח מיאנו ב-1904 ומותו של אנג'לו פרארי, איש עסקים איטלקי שמימן את התיאטרון החדש. הבניין הושלם לבסוף ב-1908 בפיקוחו של האדריכל הבלגי ג'וליו דורמל, שהכניס אי-אילו שינויים במבנה והטביע את חותמו בסגנון הצרפתי של העיטורים. התבליטים והפסלים בחזית הבניין הם פרי יצירתו של הפסל לואיג'י טרינקר.
במשך השנים התארחו בתיאטרו קולון מלחינים, מנצחים וזמרים מן הגדולים בעולם המוזיקה, בהם איגור סטרווינסקי וריכרד שטראוס, ארטורו טוסקניני ותומאס ביצ'ם, מריה קאלאס, אנריקו קארוזו ורנאטה טבאלדי, אם למנות רק מעטים.
לפני מלחמת העולם השנייה ובעיקר במהלכה, פיתחו המנצחים אריך קלייבר, פליקס ויינגרטנר, פריץ בוש ואוטו קלמפרר את "העונה הגרמנית" עם זמרים כמו לאוריץ מלכיור, לוטה להמן, קירסטן פלגסטד ואחרים. העונה הגרמנית של תיאטרו קולון התחרתה בשנים ההן עם העונה של המטרופוליטן אופרה בניו יורק.
כוכבי בלט - אנה פבלובה, ואצלב ניז'ינסקי, רודולף נורייב, מרגוט פונטיין ועוד - הופיעו בקולון לצד רקדנים ארגנטינאים ונגנים קלאסיים, אם ארתור רובינשטיין ויבגני קיסין ואם ארגנטינאים כמו דניאל בארנבוים ומרתה ארחריץ'. בעשורים האחרונים של המאה ה-20 גם כוכבי מוזיקה פופולרית הופיעו בתיאטרו קולון, בהם אסטור פיאצולה ומרסדס סוסה, בין השאר.
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
צד מערבי -
החדר הזהוב (Salón dorado) -
אולם הקונצרטים והבמה -
ציורי תקרה אלגוריים של ראול סולדי
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של תיאטרו קולון (בספרדית)
- History of opera in Buenos Aires
- Description of a visit to Buenos Aires' Premier [Opera House
- Description of a visit to the Teatro Colon at the end of October 2006, just before its closure for refurbishment until 25 May 2008
- Panoramic virtual tour of inside the theatre in 2004
- Architectural History of the Teatro Colon
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ IHT.com (הקישור אינו פעיל, 14.11.2010)
- ^ 1 2 Historia del Edificio del Teatro Colón, באתר Plan de Obras Teatro Colon
- ^ http://www.operas-colon.com.ar/index1.htm
- ^ Official site (הקישור אינו פעיל, 14.11.2010)
- ^ Marshall Long, What Is So Special About Shoebox Halls? Envelopment, Envelopment, Envelopment, באתר Marshall Long Acoustics