תיאטרון מנואל
.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
אולם תיאטרון, בית אופרה, בית קולנוע  |
| על שם |
אנטוניו מנואל דה ויליינה |
| כתובת |
115 Old Theatre Street, 115 Triq it-Teatru l-Antik |
| מיקום |
ולטה |
| מדינה |
מלטה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1732 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1732 |
| קואורדינטות | 35°53′59″N 14°30′46″E / 35.899827°N 14.512821°E |
|
www | |
|
(למפת מלטה רגילה) | |
  | |
תיאטרון מנואל (מלטית Teatru Manoel; אנגלית Manoel Theatre) הוא תיאטרון השוכן ברח' התיאטרון הישן (Triq it-Teatru l-Antik) בוולטה, בירת מלטה. המבנה משמש את התיאטרון הלאומי של מלטה ואת התזמורת הפילהרמונית הלאומית (Malta Philharmonic Orchestra; Orkestra Filarmonika Nazzjonali). הוא מופעל על ידי ועדה ייעודית (Committee of Teatru Manoel), ומועלים בו מופעים מכל סוגי אמנות הבמה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאות ה-17 וה-18, עת שלטונם של ההוספיטלרים במלטה היה מבוסס, תרבות הפנאי שהייתה שמורה בדרך כלל לאבירים בלבד, הלכה והתפתחה, והחלה מושכת גם את פשוטי העם. מופעי אמנות שונים נערכו עד אז באכסניות המסדר. ב-1731 הורה הגראנד מאסטר אנטוניו מנואל דה ויליינה (António Manoel de Vilhena) על הקמת מבנה התיאטרון הקרוי כיום על שמו, ואף הקצה את המשאבים הדרושים מהונו האישי. המבנה הוקם בתוך עשרה חודשים בעלות של 2,184 סקודי[1]. על חזית המבנה קבע דה ויליינה את הכיתוב "ad honestam populi oblectationem" ("למען בידור אמיתי להמונים"), וזה קבוע במקום עד היום. התיאטרון נחנך ב-19 בינואר 1732 עת הועלתה בו הטרגדיה האיטלקית מרופה, והאבירים עצמם שמשו כשחקנים. בשנים שלאחר מכן הוצגו באולם מופעי אופרה, דרמה ואופרה בופה, וכן נערכו בו נשפים ונשפי מסכות.
עם כיבוש מלטה בידי נפוליאון ב-1798, מונה המלחין המקומי ניקולו איסואר (Nicolò Isouard, 1775-1818) למנהל התיאטרון. הוא נשא בתפקיד משך שנתיים בלבד, ועזב את האי עם הצרפתים, כאשר מלטה נכבשה בידי הבריטים. תקופתו הייתה תקופת שפל בתולדות התיאטרון, שכן העם היה טרוד במאבקו נגד הצרפתים, וזה הגיע עד סיפה של מלחמת אזרחים. הבריטים שינו של שמו של המוסד ל"תיאטרון המלכותי" (Royal Theatre), הגדילו את המבנה וערכו בו מספר שינויים. בתקופה זו הועלו בתיאטרון בעיקר מופעי אופרה ואופרטה, רובם מאת מלחינים איטלקים. ב-1861 נמכר בניין התיאטרון, ובשנת 1866, כאשר נחנך בעיר בית האופרה המלכותי החדש והגדול יותר, עבר מוקד העשייה אליו. מבנה התיאטרון התדרדר והיה לבית תמחוי. עם זאת, בית האופרה עלה באש בשנת 1873 והתיאטרון שב לתפקד כאולם מופעים למשך ארבע שנים, עד שבית האופרה שופץ ונחנך מחדש. במאה ה-20 שב התיאטרון להציג מופעי אופרה, הצגות ומחזמר, אך הלך והתמקד בסרטי קולנוע בסוף שנות ה-20 בשל דרישת הקהל.
במהלך מלחמת העולם השנייה שימש המבנה כבית מחסה לעקורי ההפצצות האוויריות של מדינות הציר. למרות שהמבנה עצמו לא נפגע במלחמה באופן משמעותי, נדרש לו שיפוץ שערך עשור שנים, שבמהלכו שוחזרה גם התקרה המצופה בזהב. ב-1957 נמסר המבנה לשלטונות ונחנך מחדש ב-1960.
המבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סגנונו החיצוני של המבנה הוא מנייריסטי ובמרכזו חצר פנימית מקורה, שגגה ניתן להסרה. חללי הפנים של המבנה מעוצבים בסגנון הרוקוקו. אולם התיאטרון הוא אודיטוריום בצורת אליפסה שסביבו שלוש שורות של תאי צפייה, ובסך הכל 623 מושבים. עוד שוכנים במבנה מוזיאון קטן המוקדש לתולדותיו, מסעדה, קפיטריה וחנות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של תיאטרון מנואל (באנגלית)- אתר התזמורת הפילהרמונית הלאומית של מלטה
