תיאטרון זירו
סמליל תיאטרון זירו | |
פעילות | תיאטרון |
---|---|
שפה רשמית | רוסית, עברית |
מדינה | ישראל |
מקום פעילות | קריית אונו |
מייסדים | אולג רודובילסקי, מרינה בלווצב |
תקופת הפעילות | מאי 2003 – הווה (כ־21 שנים) |
תיאטרון זירו הוא תיאטרון שוליים ישראלי, המציג לרוב ברוסית ולעיתים גם בעברית. התיאטרון פועל מאז שנת 2003 בקריית אונו, ומופיע על במות בכל רחבי הארץ. התיאטרון הציג גם בפסטיבלים שונים ברחבי העולם וזכה בפרסים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמת התיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]את התיאטרון הקימו בני הזוג אולג רודובילסקי ומרינה בלווצב, שני שחקנים שעלו עם בנם מטשקנט (אוזבקיסטן) באמצע שנות התשעים, לאחר שהשלימו שם את לימודיהם בחוג לתיאטרון באקדמיה הממשלתית לתיאטרון. במשך כמה שנים הופיעו השניים במסגרות אחרות (בין היתר בתיאטרון העברי של גדי צדקה), בתיאטרון הערבי-עברי ביפו ובתיאטרון הרחוב "ארמא"), אך בשנת 2002 החליטו לצאת לדרך חדשה ולהקים תיאטרון משלהם משתי סיבות עיקריות:
- הרצון לפעול במרחב תיאטרלי עצמאי בלי שיכפו עליהם תכנים, בלי לחשוב על מסר או להיכנע לתכתיבי השוק, כך שיוכלו לבטא בעבודתם את עולמם היצירתי.[1]
- ההבנה שיש בישראל עולים רבים שזקוקים לתיאטרון איכותי עם רפרטואר קלאסי בשפה הרוסית, ותיאטרון גשר, שבתחילת דרכו הציג רק ברוסית, החל להופיע יותר ויותר בעברית.[2]
ההצגה הראשונה שהעלו השניים הייתה "אישה בחולות", המבוססת על נובלה של הסופר והמחזאי היפני קובו אבה (אנ'). הבחירה במחזה של במאי יפני, לא מוכר בישראל, נראית תמוהה במבט ראשון, אבל הם ידעו שיש בארץ קהל שמכיר את הספר. המחזאי היפני היה קומוניסט ולכן גם היה היוצר הזר הראשון שחדר את החומה התרבותית ברוסיה. כמעט כל הרומנים שלו תורגמו לרוסית. הקורא הרוסי מכיר אותו היטב, והוא נחשב "קפקא היפני".[1]
לאחר כמה חודשי חזרות שערכו רודובילסקי ובלווצב במקלט ציבורי בעיר מגוריהם, קריית אונו, עלתה הצגת הבכורה של התיאטרון בבית ציוני אמריקה בתל אביב ב-12 במאי 2003. תאריך זה נחשב כמועד הקמתו של תיאטרון זירו.
פעילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]רודובילסקי ובלווצב המשיכו לפעול במקלט הציבורי, ששימש עד אז את תנועת בית"ר. המקום ניתן להם ביוזמתו של איש הנדל"ן והפעיל החברתי רפי גרגס, שבין היתר סייע בקליטת עולים חדשים בקריית אונו. אחד החללים במקלט, שזכה לכינוי "ART מרתף", שימש את התיאטרון לקיום חזרות להצגות השונות. החלל האחר שימש כמחסן תפאורות, תלבושות ואביזרי במה.
במשך שנים רבות פעל התיאטרון במתכונת של תיאטרון נודד – לא היה לו אולם משל עצמו, וההצגות התקיימו באולמות שהושכרו בכל רחבי הארץ. הדבר חִייב ניוד מתמיד של הציוד ממקום למקום, מגבלה שהובאה בחשבון בתכנון ההפקות השונות. רק בשנת 2019 הוחלט להתאים את החלל ב"ART מרתף" כך שישמש גם כ"אולם" הופעות, וכיום מתקיימות שם הצגות בפני קהל מצומצם – כשלושים איש. גודלו של האולם חייב לא פעם לבצע התאמות בהצגות, המועלות בדרך כלל באולמות גדולים יותר.
במהלך השנים הצליח התיאטרון לגבש צוות שחקנים ועובדי במה שאפשרו לו להעלות עשרות הצגות, ובהן מחזות של ולדימיר נבוקוב, יצחק בשביס זינגר, אנטון צ'כוב, שלום עליכם, זאב ז'בוטינסקי, אנדריי מקסימוב, ז'אן אנוי, אדוארד אלבי, אלבר קאמי ועוד רבים אחרים.
כל ההצגות שעלו בתיאטרון הן פרי עבודה משותפת של אולג רודובילסקי ומרינה בלווצב. הם היו הבמאים, מעצבי התפאורה, השחקנים, וחלק מההצגות שהועלו אף מבוססות על מחזות מקוריים שהם כתבו.
מרבית הצגות התיאטרון הועלו בשפה הרוסית, ורק מיעוטן הוצגו גם בעברית. הפעם הראשונה שהתיאטרון העלה הצגה בעברית הייתה ב-2006: אחרי שנתיים שבהן הופיעו השחקנים עם "אישה בחולות" ברוסית, הם העלו את ההצגה בעברית בתיאטרון הערבי-עברי ביפו בתרגומו של רועי חן. גם ההצגה "ציפורי", המבוססת על יצירתו של עגנון, הועלתה תחילה ברוסית ובהמשך (בשנת 2024) גם בעברית. ההצגה "שעת הזאב", העוסקת בחייו, אהבתו ויצירתו של זאב ז'בוטינסקי הועלתה רק בעברית.
לצד ההפקות לקהל הבוגר, מפיק התיאטרון גם הצגות לילדים המועלות אף הן על במות בכל הארץ. רוב ההצגות הן קלאסיקה רוסית, שהורים שהכירו אותן לפני שעלו ארצה מביאים אליהן את ילדיהם. לצִדן מועלות גם הצגות מהרפרטואר הבינלאומי. רוב ההצגות לילדים מתקיימות בשפה הרוסית, ורק אחת מהן, "תיאטרוניק", מחזה שכתב אולג רודובילסקי ועוסק בתולדות התיאטרון ובמהותו, מוצגת בעברית.
בשנת 2008 נפתח בתיאטרון סטודיו למשחק בשם "אני מאמין", אך לא מדובר בחוג או בקורס המעניק תעודה. המשתתפים בסטודיו הם בעלי מקצועות שונים ומגוונים בטווח גילים רחב, והעיסוק בתיאטרון הוא בעבורם תחביב המצדיק השקעת שעות רבות בלימוד, תרגול ועבודה. אנשי הסטודיו מציגים הצגות משלהם לקהל הרחב, וכמה מחברי הסטודיו אף משולבים בהפקות של הלהקה המקצועית.
החל מ-2012 נהפך התיאטרון לחלק מהעמותה "מעגל תרבות", עמותה שמטרותיה הן: "קידום התרבות בישראל למען שיפור החברה והגשמת הפרט; עידוד עיסוק באמנות ובתרבות כאמצעי להבנה בין חלקי החברה הישראלית, להשתלבות העולים בחברה ישראלית ולשיפור מעמדם ורווחתם של העוסקים באמנות ובתרבות; קידום מצוינות בתרבות ובאמנות; פיתוח דרכים חדשות לביטוי אמנותי; הפקת פרויקטים אמנותיים; וארגון אירועים קהילתיים ואמנותיים בהשתתפות אנשי תרבות ואמנות".[3]
בראשית דרכו קיבל התיאטרון תמיכה מהמרכז לאמנים עולים במשרד העלייה והקליטה. התמיכה התקבלה לכל פרויקט בנפרד, לאחר שהוצג ונבחן, אך בעקבות מגפת הקורונה, שבמהלכה לא היו הופעות, פסקה תמיכה זו.[4] מאז שנת 2023 התיאטרון מוגדר כ"קבוצת תיאטרון", דבר שמזכה אותו בתמיכה שנתית צנועה, אך קבועה, ממינהל התרבות.
קהל היעד העיקרי של התיאטרון הם העולים ממדינות חבר העמים וילדיהם דוברי הרוסית. גל העלייה מרוסיה ומאוקראינה מאז החלה המלחמה באוקראינה, בפברואר 2022, הביא לתיאטרון קהל חדש.
התיאטרון השתתף במהלך השנים בעשרות פסטיבלים שנערכו בארצות שונות, ובהן: קנדה, גרמניה, דנמרק, רוסיה, הונגריה, בולגריה, ליטא, אוקראינה, בלארוס, מולדובה ואוזבקיסטן.[5] בפסטיבלים אלה העלה התיאטרון מגוון רחב של מחזות וייצג בכבוד את התרבות הישראלית.
הצגות שהועלו (רשימה חלקית)
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצגות למבוגרים
- "אישה בחולות", מאת קובו אבה, (2003). המחזה הועלה גם בעברית.
- "חלום אמריקאי", מבוסס על המחזה המפורסם שהוצג בברודוויי בשם "באותו מועד, בשנה הבאה" (אנ'), מאת ברנרד סלייד (אנ'), (2005)
- "ההגנה של לוז'ין", מאת ולדימיר נבוקוב. גרסת במה של אולג רודובילסקי ומרינה בלווצב, (2006)
- "החייט המכושף", סיפורו של טירוף אחד על פי שלום עליכם, גרסת הבמה מרינה בלווצב, (2010)
- "ניסויי אהבה עליזים", המחזה נכתב על פי שלושה מסיפוריו א"פ צ'כוב "בן זוג", "חוקר" ו"אויבים", (2014)
- "אביב נצחי", פנטזיה על חייהם, אהבתם ויצירתם של אוגוסט רודן וקאמי קלודל, מחזה מקורי של אולג רודובילסקי ומרינה בלווצב, (2015)
- "שעת הזאב", זיכרונות חייו, אהבתו ויצירתו של ולדימיר (זאב) ז'בוטינסקי, מחזה מקורי של אולג רודובילסקי (2017) המחזה הועלה רק בעברית.
- "טייבל'ה והשד שלה", מאת יצחק בשביס זינגר, (2018)
- "לא מפחד מווירג'יניה וולף", עיבוד של המחזה "מי מפחד מווירג'יניה וולף?", מאת אדוארד אלבי, (2018)
- "הרומנטיקנים האחרונים", מבוסס על המחזה "זיכרונות" מאת ג'ון מרל (אנ') (2019)
- "רועה צאן", מאת אנדריי מקסימוב, (2021)
- "הפנטזיות של פריאטייב", מאת אלה סוקולוב, (2022)
- "קליגולה", מאת אלבר קאמי, (2022)
- "ציפורי", מחזה מקורי של אולג רודובילסקי המבוסס על יצירות של ש"י עגנון, (2023). המחזה הועלה גם בעברית.
הצגות לילדים
- "פיטר פן".
- "בילבי".
- "פו הדוב".
- "מוגלי".
- "תיאטרוניק", מחזה מקורי של אולג רודובילסקי. המחזה מועלה גם בעברית.
הצגות של הסטודיו למשחק
- "התזמורת" מאת ז'אן אנוי.
- "בית ברנרדה אלבה" מאת פדריקו גארסיה לורקה.
- "ארץ הדרקונים" המבוסס על כמה מחזות קצרים מאת טנסי ויליאמס.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס "כוכב התיאטרון" כתיאטרון הטוב ביותר בשפה הרוסית מחוץ לרוסיה, הוענק לתיאטרון זירו בשנת 2018. את הפרס מעניק הירחון לתיאטרון "תיאטראל" היוצא לאור במוסקבה.[6]
- פרס השחקן הטוב ביותר
- פרס הבימוי הטוב ביותר
- 2012 –בפסטיבל LUDI באוראל, (רוסיה).
- פרס המבקרים
- 2011 – בפסטיבל "מפגשי תיאטרון סלאבי", בבריאנסק (רוסיה).
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "תיאטרון ZERO – 20", חוברת דו-לשונית (עברית-רוסית) המסכמת את עשרים השנים הראשונות של פעילות התיאטרון, יצא בהוצאת Beit Nelly Media, תל אביב 2023.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ריאיון עם אולג רודובילסקי באתר הבמה, 14 במרס 2006.
- אירה טולצ'ין, המרכז לאמנים העולים נסגר, האמנים נותרו ללא תקציב, באתר זמן ישראל, 15 בנובמבר 2021
- עופרה עופר אורן, "ציפורי" בתיאטרון זירו: יצירת מופת, בבלוג "סופרת ספרים", 4 באפריל 2024
- בין אזעקה לזעקה: הסיפור המפתיע של תיאטרון השוליים של קריית אונו, כתבה של איתן אלחדז באונו-ניוז, 9 בספטמבר 2024.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 ריאיון עם אולג רודובילסקי באתר הבמה, 14 במרס 2006
- ^ אירה טולצ'ין, המרכז לאמנים העולים נסגר, האמנים נותרו ללא תקציב, באתר זמן ישראל, 15 בנובמבר 2021
- ^ עמותת "מעגל תרבות" באתר גיידסטאר
- ^ אירה טולצ'ין, המרכז לאמנים העולים נסגר, האמנים נותרו ללא תקציב, באתר זמן ישראל, 15 בנובמבר 2021
- ^ חוברת לציון עשרים שנות התיאטרון.
- ^ אתר האינטרנט של הירחון "תיאטראל"