תיאו מאינץ
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| תיאו מאינץ, 1955 | |
| לידה |
1924 הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
13 ביוני 2007 (בגיל 83 בערך) |
| מדינה |
 ישראל |
| מקום קבורה |
בית העלמין ירקון |
  | |
תיאו (תיאודור) מאינץ (1924 – 13 ביוני 2007) היה תזונאי ופעיל ציבור הן בתחומי חינוך לבריאות ותזונה נכונה והן בתחום זכויות ההומוסקסואלים, ממייסדי אגודת הלהט"ב בישראל.
תחילת דרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]תיאו מאינץ נולד בשנת 1924 בגרמניה. בשנת 1936 נמלטה משפחתו מגרמניה הנאצית להולנד עקב יהדותם, ובשנת 1940, בגיל 15, עלה לארץ ישראל. בנערותו גר ולמד ברמת גן. סיים את לימודי התואר הראשון במדעי התזונה, עבד כשף בבתי מלון בתל אביב. במשך כ-40 שנה עבד בקופת חולים כללית כמפקח על מטבחים וכדיאטן, ועסק רבות בהוראת מבוגרים ובחינוך לבריאות. הוא כתב רשימות רבות בעיתונות בנושאי חינוך לתזונה והיה אחד מחלוצי חינוך הציבור לתזונה בריאה.
פעילות ציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1956 החל בפעילותו למען ציבור הלהט"ב, יחד עם בן דודו יעקב פזי, לימים חבר הוועד המייסד של אגודת הלהט"ב. ציבור ההומוסקסואלים בישראל היה מיעוט דחוי ומופלה, שחי בסתר. באותם ימים די היה באזכור נטייתו המינית השונה של אדם על מנת שיופלה בקבלה לעבודה ולשירות בצה"ל. למרות הקשיים ארגן תיאו מאינץ מפגשים קבועים ופעילויות לציבור הלהט"ב.
בשנת 1974 השתתף בפאה נוכרית ובפנים מוצללות בתוכנית הטלוויזיה של פרופסור ירמיהו יובל "השעה השלישית" לענייני חברה, שדנה אז בנושא ההומוסקסואליות והיחס אליה בישראל.
בשנת 1975 היה שותף לייסוד אגודת הלהט"ב, ששמה החוקי נקרא "האגודה לשמירת זכויות הפרט", עקב סירוב רשם העמותות לכינוי עמותה בשם המתאר פעילות שנחשבה כבלתי חוקית באותו זמן. בשנת 1976 התארח עם אחרים בתוכנית הטלוויזיה "השעה השלישית". פעילות זו הייתה ראשונה מסוגה במדינת ישראל באותם זמנים, ולוותה בחששות רבים מנידוי ואף אלימות כלפי המשתתפים בתוכנית. אבי אנגל, פעיל ציבורי נוסף, הצטלם בחשיפה מלאה. כל שאר החברים חבשו פאות, קולם עוּות, וצילמו את צלליתם בלבד. תיאו מאינץ היה היחיד שהסכים שקולו לא יעוות. הראיון סבב באופן כללי על חיי הקהילה ההומוסקסואלית, על מידת השכיחות של התופעה ומקומות המפגש המקובלים.
תוכנית הטלוויזיה שינתה את חייו הציבוריים של מאינץ, שזוהה במקום עבודתו ויצא למעשה מהארון. מאותו רגע ניתן לומר, שמאינץ "לא השאיר ולו אצבע אחת בארון", דבר נדיר בתקופה זו. מאינץ נבחר פעמיים לכהן כחבר בוועד אגודת הלהט"ב, נמנה עם מפעילי "יין נושן" (קבוצה להומואים מבוגרים), וכן היה פעיל בקו הלבן ובהפעלת הערבים הפתוחים באגודה בשנים 1989–1994.
תיאו מאינץ לא חשש להתראיין בשמו ועם תמונות בכלי התקשורת בישראל, כולל ראיונות שהעניק לעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"העולם הזה" בשנות השמונים והתשעים. בנוסף לקח מאינץ תחת חסותו את קבוצת הו"ד (הומוסקסואלים דתיים). כמו כן, נהג להתנדב בבית אגודת הלהט"ב באופן קבוע, וטיפח את ספריית האגודה. כמו כן היה אחד מהפעילים בוועד למלחמה באיידס.
בשנת 2000 פתח אילן שיינפלד את "קפה תיאו", בית קפה וחנות ספרים שנקרא על שמו של מאינץ. בית הקפה נסגר בשנת 2002.
תיאו מאינץ, שחי בתל אביב החל מתקופת המנדט הבריטי, היה מקור לסיפורים על הקהילה ההומו-לסבית בימי המנדט הבריטי ובתקופה שאחרי קום המדינה. נפטר ב-13 ביוני 2007, בגיל 83.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל אישים | ||
|
פורטל להט"ב | ||
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרסים למצטיינים בענף המשק בקופת-חולים, דבר, 20 בפברואר 1967
- מילגות ופרסים הוענקו לשישה מעובדי בקופת-חולים, דבר, 1 במרץ 1967