תחום המושב של קאלה
| |||
 | |||
| היסטוריה | |||
|---|---|---|---|
| תאריכי הקמה |
1346  | ||
| תאריכי פירוק |
1558 | ||
| ישות קודמת |
 רוזנות בולון | ||
| ישות יורשת |
 ממלכת צרפת | ||
  | |||
.svg)
תחום המושב של קאלה היה טריטוריה בצפון צרפת שנשלטה על ידי מלכי אנגליה במשך יותר ממאתיים שנה מ-1347 עד 1558. [1] האזור, שנכבש בעקבות קרב קרסי ב-1346 והמצור שלאחריו על קאלה, אושר בחוזה ברטיני ב-1360. הוא הפך למרכז כלכלי חשוב עבור אנגליה בסחר הטקסטיל של אירופה שמרכזו בפלנדריה.
תחום המושב, שהיה היסטורית חלק מפלנדריה, סיפק לאנגליה גם מוצב אסטרטגי קבוע, בר הגנה, שממנו היא תוכל לתכנן ולהפעיל פעולה צבאית ביבשת. מיקומו על תעלת למאנש פירושו שניתן היה לתחזק אותו, להציב בו חיל מצב ולספק אותו לאורך המרחק הקצר דרך הים. השטח היה דו-לשוני עם אנגלית ופלמית שדוברו בדרך כלל.[2] [3] [4] הוא יוצג דמוקרטית בפרלמנט של אנגליה על ידי מחוז הבחירה קאלה.
בתקופת שלטונה של מרי הראשונה, נכבש תחום המושב מחדש במפתיע על ידי הצרפתים בעקבות מצור ב-1558 במהלך המסעות נגד ההולנדים ורוזנות פלנדריה. לאחר מכן, סחר הטקסטיל האנגלי נטש את קאלה ועבר לארצות השפלה ההבסבורגיות.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קשה לתחום את האזור האמיתי של תחום המושב של קאלה מכיוון שהגבולות השתנו כל הזמן ולעיתים כללו ביצות ודרכי מים לא מוגדרים. על פני אותם אדמות ביצות, השטח חולק באופן גס בגבעות נמוכות במערב ובאזורי החוף התחתונים במזרח.[5] תחום המושב הקיף בערך את האדמה שבין Gravelines ו-Wissant, שהייתה כ20 מילים רבועים (52 קילומטרים רבועים).[6][5] לאורך ההיסטוריה שלה, הצרפתים השתלטו מחדש ללא הרף על חלקים קטנים מהשטח, במיוחד אדמות בדרום מערב.[5]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קאלה היה שלל מלחמה שנלקח בקרב קרסי של 1346 על ידי אדוארד השלישי, מלך אנגליה לאחר מצור ארוך. לכידתה העניקה לאנגליה לא רק מעוז מפתח בסחר הטקסטיל העולמי שמרכזו בפלנדריה, אלא סיפקה מאחז צבאי אסטרטגי, בר הגנה לאנגליה להתארגן מחדש במלחמות עתידיות ביבשת; ניתן היה לחזק את מעמדה של העיר על תעלת למאנש לאורך המרחק הקצר דרך הים. הריבונות האנגלית אושרה במסגרת הסכם ברטיני, שנחתם ב-8 במאי 1360, כאשר אדוארד ויתר על כס המלכות של צרפת בתמורה לאדמות משמעותיות, כלומר אקוויטניה והשטח סביב קאלה.[7] עד 1453, בתום מלחמת מאה השנים, היה תחום המושב החלק האחרון של צרפת היבשתית בידי אנגליה. הוא שימש בהצלחה כבסיס של משלחות אנגליות; למשל בשנת 1492, ממנו השיק הנרי השביעי את המצור על בולון.
הנסיעה הקצרה על פני מצר דובר העניקה חיל מצב נוח ואספקה דרך הים. עם זאת, היעדר הגנות פנים-יבשתיות טבעיות חייב הקמה ותחזוקה של ביצורים צבאיים, בעלות מסוימת. אף על פי כן, גורם קריטי ביציבות השלטון האנגלי שם לאורך מאות השנים היה היריבות של צרפת ובורגונדי, ששניהם חשקו בעמדה האסטרטגית של העיר; כל אחד השאיר את זה לאנגלים במקום לוותר זה לזה. בסופו של דבר, האסטרטגיות הפוליטיות השתנו עם חלוקת השטח הבורגונדי בארצות השפלה בין צרפת וספרד, וכאשר הנרי השמיני סבל מכשלונות במצור על בולון (1544–1546), נפתחה הגישה לקאלה דרומה. ואז בשנת 1550 הכתר, במשבר של ירושה מלכותית, נסוג מבולון.[5]
תחום המושב של קאלה נשאר חלק מאנגליה עד שאיבדה אותו במפתיע מרי הראשונה לצרפת ב-1558. לאחר הכנות חשאיות, 30,000 חיילים צרפתים, בראשות פרנסואה, דוכס גיז, השתלטו על העיר, שנכנעה במהירות במסגרת הסכם קאטו-קמברזי (1559). באנגליה, הוטלה האשמה על המלכה, מה שבישר נגדה נחישות פרוטסטנטית. אף על פי שהפסד תחום המושב של קאלה היה מכה קלה יותר לכלכלה האנגלית ממה שחששו, נסיגת הכוח האנגלי הייתה כתם קבוע לשלטונה. ואכן, הכרוניקן רפאל הולינסהד מתעד שכמה חודשים לאחר מכן, מרי הנסערת, שוכבת על מיטת דווי, הסבירה באופן גרפי למשפחתה את רגשותיה: "כשאמות ואפתח, תמצאו את 'קאלה' שוכב בליבי". [8] לאחר מכן, שוק הצמר האנגלי השתנה וסחר הטקסטיל האנגלי עבר לארצות השפלה ההבסבורגיות.[9]
במהלך הממשל האנגלי, שמרו האורגים של תחום המושב על תפוקתם, שהתעשייה הייתה סימן מובהק של התרבות הפלמית.[2] במקביל, תחום המושב הופיע כחלק בלתי נפרד מאנגליה בבחירת חבריה לפרלמנט, וכאזרחים אנגלים החיוור שלח וקיבל אנשים אל ומחלקים שונים של האיים הבריטיים.
פרשנויות אמנותיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקשיים שעברו במהלך המצור הממושך של 1346–1347 הם הנושא של הפסל הנוקב של אוגוסט רודן משנת 1889, "שועי העיר קאלה".[10]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Rose, Susan (2008). Calais: An English Town in France, 1347–1558. pp. 107, 156.
- ^ 1 2 Dumitrescu, Theodor (2007). The early Tudor court and international musical relations. England: Ashgate Publishing Limited. p. 53. ISBN 978-0-7546-5542-8.
- ^ Rose, Susan (2008). Calais: An English Town in France, 1347–1558. pp. passim.
- ^ Sandeman, George Amelius Crawshay (באוקטובר 2009). Calais under English Rule. pp. 48, 61, 81. ISBN 9781115448154.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 Sandeman, George Amelius Crawshay (באוקטובר 2009). Calais under English Rule. p. 114. ISBN 9781115448154.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Darian-Smith, Eve (1999). Bridging divides: the Channel Tunnel and English legal identity in the new Europe. University of California Press. p. 77. ISBN 0-520-21610-5.
- ^ Fisher, H.A.L. (1936). A History of Europe. Great Britain: Edward Arnold & Co. p. 322.
- ^ Bentley, James (1991). The Gateway to France. London: Viking. p. 10. ISBN 0670832065. נבדק ב-26 בספטמבר 2016.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Hunt, Jocelyn (1999). The Renaissance. New York: Routledge. p. 97. ISBN 0-203-98177-4.
- ^ Linduff, David G. Wilkins, Bernard Schultz, Katheryn M. (1994). Art past, art present (2nd ed.). Englewood Cliffs, N.J.: Prentice Hall. pp. 454. ISBN 0-13-062084-X.