תותח סער
תותח סער הוא תותח או הוביצר המורכב על שלדה או מרכב ממונע, שנועד לשימוש במהלך הקרב, לסיוע חיל רגלים או לתקיפת יעדים מבוצרים. המונח הוא תרגום המינוח הגרמני "Sturmgeschütz", שהוטבע עבור מכשירים מסוג זה שיוצרו לראשונה בידי גרמניה הנאצית בשנת שנות השלושים של המאה ה-20.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצורך בתותחי-סער עלה כבר במלחמת העולם הראשונה, כאשר במהלך הסתערויות חיל רגלים התגלה שלא הייתה לו יכולת לתקוף ביצורים. התותחים של אותם ימים היו מיושנים וכבדים ולא הצליחו להדביק את הקצב בו התקדמו חיילי הרגלים.
ב-1935 הציע הגנרל הגרמני אריך פון מאנשטיין ללודוויג בק ליצור "חיל תותחנים מסתער" על מנת לסייע לחיל הרגלים. ב-15 ביוני 1936 הוטל על דיימלר בנץ AG להכין רק"ם בעל תותח 75 מ"מ קצר קנה. הרכב יוצר ונעשה בו שימוש בשלדה של פאנצר סימן 3. שמו של התותח נקרא "שטוג 3" (קיצור ל-Sturmgeschütz, תותח סער). לא היה ידוע בתחילה לאיזה חיל בוורמאכט יסופח כלי הרכב החדש. התברר כי לחיל השריון, שהוא החיל הטבעי לקבל רכב זה, היו קשיים תקציביים לקבל גדודי שטוגים ולכן השטוג הופנה לחיל התותחנים.
השטוגים שירתו בגדודים, שם קיימו את התפקיד הנועד להם כ"חיל תותחנים מסתער". מאוחר יותר הושם דגש על לחימה נגד שריון שהגרמנים נתקלו בה והשטוג שימש גם כמשחית טנקים. שטוג סימן 4 (StuG IV) נכנס לייצור בסוף 1943 תחילת 1944. ההבדל בינו לבין השטוג סימן 3 הוא השימוש בשילדת פאנצר סימן 4 במקום פאנצר סימן 3.
דגמים בולטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין הבולטים שבתותחי הסער ניתן למנות את:
- השטוג סימן 3 וסימן 4 ששימשו את הוורמאכט במלחמת העולם השנייה, הן כתותחי סער והן כמשחיתי טנקים
- ה-SU-76, SU-122 ו-SU-152 ששימשו את הצבא האדום במלחמת העולם השנייה
- ה-ISU-152 ששימש את הצבא האדום במלחמת העולם השנייה ולאחריה, ואף בצבאות נוספים כמו צבא מצרים במהלך מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים
