תומר גניהר
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת. | |
 | |
| לידה |
1970 (בן 54 בערך) ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
  | |
תומר גניהר (נולד ב-1970) הוא צלם וסופר ישראלי. גניהר, אמן אוטודידקט, ידוע בסגנון הצילום הייחודי שלו, שימוש רק בסרט צבעוני ובאור טבעי. עבודתו, אשר מרבה ללכוד את הדינמיקה של תרבות הנוער הישראלית, הוצגה במוזיאונים ובגלריות שונות ברחבי העולם, כולל מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון האמנות של העיר הלסינקי ומטה האומות המאוחדות בניו יורק.
הצילום המוקדם של גניהר התמקד בסצנת תרבות הנגד הצעירה הישראלית, תיעוד מסיבות רייב ומועדוני לילה. גוף העבודות הזה מציג היבט אלטרנטיבי וקוסמופוליטי של החיים הישראליים, בניגוד לסכסוכים באזור.
בנוסף לצילומיו, פרסם גניהר ספר מאמרים נבחרים בשם חשמל באוויר (2001), אוסף סיפורים קצרים, ברוכים הבאים לטקסס (1996), ורומן, סדום-עיר (2015). כתביו חוקרים נושאים דומים לאלו בצילום שלו, ומתמקדים לעיתים קרובות ברוחניות מודרנית ובנושאים תרבותיים. גניהר עסק גם ביצירת סרטים, בכתיבה ובימוי של הנביא במנוסה (2008), סרט בדיוני באורך 54 דקות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תומר גניהר נולד וגדל בתל אביב.[1] גניהר, צלם אוטודידקט, גדל ועובד בישראל. תערוכת היחיד הראשונה שלו הוצגה בגלריה לצילום Limbus, תל אביב 1997, כאשר הוענק לו פרס מעון הנשיא הישראלי לאמנים צעירים. בשנת 2000 הפך לאמן הצעיר ביותר שהציג תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות.[2][3][4] מאז, יצירותיו הוצגו במוזיאונים ובגלריות כמו המוזיאון לאמנות העיר הלסינקי, מוזיאון GL STRAND בקופנהגן, מרכז לאמנויות עכשוויות (ניו אורלינס), פול רודג'רס/9W Gallery NY וה - המטה של האו"ם, ניו יורק.[5] הוא חי ועבד בעיר ניו יורק בארצות-הברית בין השנים 2000 ל-2008, כמו כן גם באיטליה[6] ובהודו, וכיום מיוצג על ידי גלריית שושנה וויין, לוס אנג'לס.[7][8] בנוסף גניהר השתתף בביתן הבינלאומי בביאנלה 52 של ונציה, בשנת 2007, באוצרות רוברט סטור (אקדמי לאמנות) עם סדרת התמונות שלו "מסיבת בית חולים".[9][10]
החל מתחילת עבודתו, הצילומים של גניהר התמקדו בעיקר בהמונים ובסצנת תרבות הנגד הצעירה הישראלית, ובפרט בתרבות מועדוני הלילה ומסיבות הטבע מרובות הימים ביערות הגליל ובים המלח. עבודה זו משקפת תרבות רוחנית וקוסמופוליטית מודרנית כחלופה למציאות של מיליטריזם, קונפליקטים ומתח דתי במזרח התיכון.[11][12] ה"ניו יורקר" כתב: "יש אלגנטיות לאקסטזה בתצלומיו של תומר גניהר של צופי המסיבות הישראלים הצעירים... 'השתוללות במדבר הנגב רוטטת בנוכחות מיסטית; הטשטושים האימפרסיוניסטיים שלו מאחדים גופים צעירים וחול עתיק".[1] בשנים האחרונות, הצילום של גניהר מתמקד בהפשטות של אור וצורה.[13]
גניהר מצלם את התמונות שלו ללא תאורה מלאכותית, באמצעות סרט צבעוני בלבד. דבורה באך כותבת ב"ניו יורק טיימס": "מר גניהר תופס את האור ככוח קדוש ומאחד, ועובד ללא הבזק, משתמש במהירות תריס איטית כדי ללכוד את האור הזמין של סביבתו. האפקט הוא לעיתים קרובות שמימי, הדמויות המגורענות בתמונות שלו שטופות זוהר קינטי"[14]
בין השנים 1996–1999 פורסם במגזין סוף השבוע של עיתון "הארץ" הטור של גניהר "חשמל באוויר".[15] חיבוריו הנבחרים פורסמו מאוחר יותר בספרו "חשמל באוויר", 2001.[16] ספר הסיפורים הקצרים של גניהר, "ברוכים הבאים לטקסס",[17] ראה אור ב-1996, והרומן שלו "סדום-עיר" יצא לאור במאי 2015.[18]
אחותו היא הסופרת עלמה גניהר.
תערוכות יחיד נבחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1996 גלריה לצילום לימבוס, תל אביב
- 1998 גלריה שלוח, תל אביב
- 2000 מוזיאון תל אביב לאמנות
- 2003 מטה האומה המאוחדת, ניו יורק
- 2005 מרכז לאמנויות עכשוויות (ניו אורלינס)
- 2005 גלריית פול רוג'רס/9W, ניו יורק
- 2008 גלריה 39, תל אביב
- ארמון הטניס של מוזיאון האמנות 2008, מוזיאון האמנות של העיר הלסינקי
- מוזיאון GL STRAND 2009, קופנהגן
- גלריית Battat Contemporary 2011, מונטריאול
תערוכות קבוצתיות נבחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1998 Urban Touch, Camera Obscura, תל אביב
- 1999 90 שנה לתל אביב, מוזיאון תל אביב לאמנות
- 2000 תצוגות מישראל, גלריה לאמנות עכשווית, סן פרנסיסקו
- 2001 Spunky, Exit Art, ניו יורק
- 2003 רכישות אחרונות, המוזיאון היהודי (מנהטן)
- 2007 הביתן הבינלאומי, הביאנלה של ונציה
- 2012 גלריה לאמנות של אוניברסיטת ייל
- 2014-5 המלחמה החושית 1914–2014, גלריה לאמנות מנצ'סטר, בריטניה
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1997 פרס מעון הנשיא לאמנים צעירים
- 1998 קרן יהושע רבינוביץ – מענק כתיבה
הפניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 "God Is in Our Clubs". The Jewish Museum, New York.
- ^ "Tomer Ganihar". Kneller Artists Agency.
- ^ "Tomer Ganihar". Ishim.
- ^ "גלריה 39 לאמנות עכשווית מציגה: תערוכת צילומים לאמן הבינלאומי תומר גניהר". IWomen. נבדק ב-11 באוגוסט 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bach, Deborah. "In Raves, an Israeli Finds His Woodstock". The New York Times. נבדק ב-9 בפברואר 2003.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "As you like it". NRG. Maariv newspaper publishing. נבדק ב-2 בנובמבר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Tomer Ganihar, biography". Shoshana Wayne Gallery website.
- ^ "Tomer Ganihar". Tommer Ganihar official website.
- ^ "La Biennale di Venezia 2007". Artnews.org.
- ^ "Tomer Ganihar - Change of light". e-flux. נבדק ב-7 בינואר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Previous exhibitions: Tomer Ganihar". Helsinki Art Museum Tennis Palace.
- ^ "Exhibitions: archive, Tomer Ganihar". GLSTRAND.
- ^ Stewart, Megan. "Chasing Sunset Shadows". Rover. Revue Roverarts, Québec. נבדק ב-18 בנובמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Pernille Fonnesbech, Claire Gould (2008). Tomer Ganihar – Channel of Light. Helsinki City Art Museum's Publications. ISBN 978-951-8965-773.
- ^ "Tomer Ganihar: latest articles, Haaretz". Haaretz. Schocken publishing.
- ^ Ganihar, Tomer (2001). Electricity in the Air. Yedioth Ahronoth publishing. ISBN 965-448-979-1.
- ^ Ganihar, Tomer (1996). Welcome to Texas. Gvanim Publishing. ISBN 965-411-204-3.
- ^ Ganihar, Tomer (2015). Sodom City. Kinneret Zmora-Bitan Dvir publishing. ISBN 9789655529517.