תוכנית הנשק להשמדה המונית של עיראק
| נשק גרעיני |
|---|
|
| רקע |
| היסטוריה • מלחמה • מרוץ החימוש • תוכן / ניסויים • השפעות • ארסנל • ריגול • התפשטות הנשק |
| סוגי פצצות |
| פצצה מלוכלכת • נייטרון • ביקוע גרעיני • מימן • ילד קטן • איש שמן • פצצת הצאר • פצצה מומלחת |
| מדינות שמחזיקות בנשק גרעיני או שהחזיקו בו בעבר |
|
תוכנית הנשק להשמדה המונית של עיראק החלה בשנת 1962, ועיקרה היה בקידום ניסיונותיה לחקור ולפתח נשק ביולוגי, כימי, גרעיני וטילים מדויקים. התוכנית גדלה במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, תחת משטרו של סדאם חוסיין, ועיראק אף השתמשה בחלק מהנשק שפיתחה במהלך מלחמת איראן–עיראק. לאורך שנות ה-90, לאחר פיקוח צמוד על עיראק מצד האו"ם, התוכנית הצטמצמה עד שבוטלה באופן סופי.
תוכנית הנשק הגרעיני
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין סוף שנות ה-50 לתחילת שנות ה-80, עיראק פעלה להשגת נשק גרעיני לשימוש צבאי. התוכנית החלה עוד לפני כניסתו של סדאם חוסיין לתפקידו, הושהתה לאחר הפצצת שני מתקני הגרעין באוסיראק על ידי ישראל במבצע אופרה, התעצמה במהלך מלחמת איראן–עיראק ולבסוף נעצרה בשנת 1991.[1]
שיתוף פעולה רוסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-7 באוגוסט 1959 חתמו ברית המועצות ועיראק על הסכם בו התחייבה ברית המועצות להקים מתקן גרעיני ולכונן תוכנית גרעין כחלק משיתוף הפעולה בין המדינות[2]. בשנת 1968, בנו הסובייטים מתקן מחקר גרעיני מסוג IRT-2000, בצירוף מתקנים אחרים שיכלו לשמש להפקת חומרים רדיואקטיביים במרכז המחקר "א-תווית'ה", בקרבת בגדאד.[3]
בשנת 1975 פנה סדאם חוסיין לסובייטים בבקשה לבניית מתקן גרעיני מתקדם יותר. הסובייטים הסכימו, בתנאי שהסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית תפקח על המתקן, אך סדאם סירב לכך.[2]
תשע שנים לאחר מכן הוחלפה ליבת הכור הרוסי והחלפתה חייבה אספקת אורניום מועשר ברמה גבוהה בהרבה,[4] עם זאת, ברית המועצות הפעילה פיקוח צמוד על הכור, ומנעה העברת טכנולוגיות לפיתוח נשק גרעיני. בשל כך, החליטו העיראקים לנטוש תוכנית זו.[4]
תוכנית הנשק הכימי
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיראק נעזרה במגוון רחב של חברות וממשלות בשנות ה-70 וה-80 על מנת לקדם את תוכנית הנשק הכימי שלה, כאשר המרכזי שבהן היה פרויקט 922.[5] התוכנית הוגדרה כהצלחה, והיו לה מגוון שימושים במהלך מלחמת איראן–עיראק.
שיתוף פעולה גרמני
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-80, הכירה עיראק בגרמניה המזרחית, וחתמה איתה על הסכמי העברת נפט בתמורה לאספקת אמצעי לחימה שונים.[6] ככל הנראה הסכמים אילו הובילו חברות גרמניות לסייע לעיראק בבניית מתקנים שונים באזור אל-מות'נא בדרום עיראק, כדוגמת מעבדות, מבני מנהלה ובונקרים. כמו כן, חברות גרמניות נוספות סיפקו לעיראק כ-1,027 טונות של חומרים שאיפשרו יצור של גז חרדל, סארין, טבון ועוד. חומרים אילו לבדם איפשרו לעיראק לייצר מעל 210 קילו של נשק כימי לאורך אותו עשור.[7]
פרויקט 922
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפעל באל-מות'נא, המוזכר לעיל, נודע בתור פרויקט 922, ומבחינת עיראק היה מתקן המחקר, הפיתוח והייצור הראשי לנשק כימי. האתר פעל באופן רציף בין השנים 1983–1991 והפיק אלפי טונות של חומרים כימיים שונים, כנראה בפסקה לעיל. המפעל נהרס כמעט כולו במהלך מלחמת המפרץ, ובשנים 1992–1994 פעלה הוועדה המיוחדת של האו"ם לעיראק (אונסקו"ם), לסלק את שאריות החומרים הכימיים שנותרו בו.[8]
תוכנית הנשק הביולוגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]את התוכנית לנשק ביולוגי יזם סדאם חוסיין בתחילת שנות ה-80, אף על פי שעיראק חתמה על אמנת הנשק הביולוגי בשנת 1972. התוכנית נחשפה (ביחד עם התוכנית לנשק כימי) רק לאחר מלחמת המפרץ.[9]
שיתופי פעולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראשית שנות ה-80, סיפקו מספר חברות גרמניות שונות לעיראק ציוד המאפשר יצור רעלנים ביולוגיים שונים,[10] זאת בנוסף למספר זנים של חומר ביולוגי שסופקו לה על ידי צרפת. כמו כן, הארגון לבקרת מחלות האמריקאי שלח לעיראק מספר רב של דגימות ביולוגיות לצורך פיתוח חיסונים, אך אלה יכולים היו גם לשמש מצע לגידול חומרי לחימה ביולוגיים.[11] שיתופי הפעולה האלה נתנו לעיראק קרקע פורייה דיה על מנת להתחיל את דרכה בפיתוח נשק ביולוגי לצרכים התקפיים.
יצור אמל"ח
[עריכת קוד מקור | עריכה]עדויות ראשונות לייצור הנשק הביולוגי בעיראק הגיעו בשנת 1989, בה החל מתקן אל-חוכּום בייצור המוני של אנתרקס בדרגת נשק ובסופו של דבר ייצר 8,000 ליטר ומעלה (נתון זה מבוסס רק על הכמויות שעליהן הצהירה עיראק עצמה מאוחר יותר). כמו כן, עיראק הודתה רשמית כי עבדה עם כמה מינים של פתוגן חיידקי, וכמה סוגי וירוסים.[12][13] ב-1995 חשפה אונסקו"ם כי בסך הכל ייצרה עיראק כחצי מיליון ליטרים של חומרים ביולוגיים לצורכי לחימה.[12]
נשק להשמדה המונית נוסף
[עריכת קוד מקור | עריכה]לעיראק היו תוכניות לכלי נשק נוספים להשמדה המונית, שהעיקרי מביניהם היה פרויקט בבל (תותח העל). מדובר בפגז ארטילריה לטווח ארוך, שהיה מסוגל להגיע למרחק של עד 4,000 קילומטר.[14] עם זאת, ניסיון הפיתוח של נשק זה על ידי עיראק סוכל, ככל הנראה על ידי המוסד.[15] גם אמצעי זה מהווה נשק להשמדה המונית, והיה מאפשר לעיראקים יכולת תקיפה נרחבת.
שימושים ידועים בנשק
[עריכת קוד מקור | עריכה]נשק כימי
[עריכת קוד מקור | עריכה]חומרי לחימה כימיים שימשו רבות את עיראק במתקפותיה נגד איראן במהלך מלחמת איראן–עיראק.[16] כבר בנובמבר 1980, חודשיים לאחר תחילת המלחמה, הגיע הדיווח הראשון על שימוש בחומרי לחימה כימיים מצד עיראק.[17] בסך הכל, ידוע על כ-32,000 הרוגים מהצד האיראני על ידי סוגים שונים של נשק כימי ומעל 100,000 נפגעים.[18][19]
נשק ביולוגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שאין הוכחות ברורות לשימוש בנשק ביולוגי מצד עיראק במלחמה, ישנן כמה עדויות שיכולות להצביע על כך. הראשונה בהם היא פרסום חקירה שביצע ה-DIA עם סוכן עיראקי, שמסר תצפית על תסמינים ברורים של אבעבועות שחורות (מהסוג המשמש בלוחמה ביולוגית) לגבי מספר נפגעים שראה בשנים 1985-1986; השנייה שבהם הגיעה על ידי הNCMI (National Center for Medical Intelligence) שבועיים לאחר חקירת הסוכן, בה עלה כי מתוך 69 האסירים העיראקים שנכלאו על ידי ארצות הברית, שמונה היו מחוסנים למספר רב של מחלות המשמשות כנשק ביולוגי, שנים לפני שאותם חיסונים היו זמינים לכלל האוכלוסייה.[20] דבר זה מצביע על כך שצבא עיראק חיסן לפחות חלק מחייליו בפני אותן מחלות אשר מאפיינות נשק ביולוגי. בכך, אף על פי שעדויות אילו אינן חד משמעיות, הן יכולות להצביע על שימוש עיראקי בנשק ביולוגי בזמן המלחמה.
אכיפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הפלישה לכווית בשנת 1990, קמה הוועדה המיוחדת של האו"ם לעיראק (אונסקו"ם), במטרה לפקח על מתקנים עיראקים לייצור ואחסנת אמצעי לחימה, כמו גם להוביל לפירוק מתקנים שבהם מאוחסן נשק בלתי חוקי.[21] כל זאת לווה בהצהרה כי הסנקציות על עיראק יוותרו על כנם עד שהאו"ם יווכח לדעת כי תוכנית הנשק להשמדה המונית של עיראק בוטלה ומנהיגי המדינה יאפשרו לגופי הפיקוח מרחב פעולה.[22] עוד לפני הקמת הגוף המדובר, כלל התוכניות להשמדה המונית של עיראק היו נתונות למעקב הדוק של סוכנויות מודיעיניות שונות, דוגמת הCIA, המוסד וכיוצא בכך.[23] דבר זה התבטא בפעולות צבאיות כנגד אותן תוכניות (מבצע שועל המדבר, מבצע אופרה ומבצעים נוספים).
במהלך השנים 1991–1996, לקחה הוועדה חלק פעיל בנטרול התוכנית העיראקית להשגת נשק להשמדה המונית. השמדת כלי הנשק והמתקנים הנלווים התבצעה בעיקר על ידי גורמים עיראקיים, אך בפיקוח מתמיד על ידי אונסקו"ם וסבא"א. המסמכים מארכיוני הוועדה בניו יורק מוכיחים כי פעולתם של פקחי האו"ם הוכיחה את עצמם כמוצלחת בפינוי ופירוק חומרים גרעיניים ומתקנים נוספים, כמו גם של טילים אסורים וכלי נשק כימיים.[24]
עדויות נוספות מראות כי הוועדה עצמה הייתה הגורם המרכזי שהצליח לבטל את התוכניות להשגת נשק להשמדה המונית על ידי עיראק. ניתן לראות כצד לאורך השנים חשפו הפקחים מספר רב של מתקנים שונים, כמו גם הובילה פעילות הוועדה להתקנת מערכות פיקוח שונות על המפעלים של עיראק, בכך מנעה מהם להגיע לנשק נוסף מלבד אלה שכבר השמידה.[25][22]
בשנת 1998 סילקה עיראק את פקחים הוועדה משטחה, על רקע האשמות שארצות הברית השתמשה במשאבי הוועדה כדי לרגל אחר הצבא העיראקי והוועדה התפרקה בשנה שלאחר מכן.[26]
סיום התוכנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2003, העלתה ארצות הברית טענה בדבר הימצאות של נשק להשמדה המונית בידי משטרו של סדאם חוסיין, טענה זו הייתה הסיבה העיקרית לתחילת פלישתה של ארצות הברית לעיראק, שהחלה באותה השנה. עם זאת, לאחר שיותר מרבע מיליון חיילים סרקו את המדינה למעלה משבע שנים, לא נמצאה כל הוכחה לקיומו של נשק להשמדה המונית בעיראק, ועל כן החיפושים אחר נשק כזה הופסקו[27]. עדויות שונות שנמסרו בשנים שלאחר הפלישה לימדו כי המידע המודיעיני שהוביל לפלישה היה שגוי ואף שקרי. קצין CIA הודה כי היו מספר שיבושים ושקרים שנועדו לקדם את המלחמה ושמטרתם הייתה להפיל את שלטונו של סדאם חוסיין.[28]
עד שנת 1998 פורקה עיראק מנשקה ביסודיות – 90–95% מכלי הנשק להשמדה המונית של עיראק נוטרלו באופן מוחלט[29], במידה רבה בזכות הפיקוח ההדוק של האו"ם על המתקנים השונים בעיראק.[30] לבסוף, בשנת 2009, הפכה עיראק "החדשה", קרי לא תחת משטרו של סדאם חוסיין, למדינה חברה באמנת הנשק הכימי, והשרידים האחרונים לנשק להשמדה המונית של עיראק, חומרי לחימה כימיים באתר אל-מות'נא, הושמדו ב-2018.[31]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוסי מלמן, בשנות ה-70 ישראל פעלה לבלום את בניית הכור הגרעיני בעיראק, באתר הארץ, 4 בינואר 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "OIDC Survey Working Group Final Report". 2017-04-14.
- ^ 1 2 Keeley, James F (2009), A list of bilateral civilian nuclear co-operation agreements
- ^ John Pike. "Iraq Survey Group Final Report". Globalsecurity.org, 2009-08-10
- ^ 1 2 1936־., נקדימון, שלמה, (2007). תמוז בלהבות: הפצצת הכור העיראקי־־סיפור המבצע. Yediʻot aḥaronot. ISBN 965-248-127-0. OCLC 154043553.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: extra punctuation (link) תחזוקה - ציטוט: numeric names: authors list (link) - ^ Charles., Duelfer, (2004). Comprehensive report of the Special Advisor to the DCI on Iraq's WMD. Central Intelligence Agency. OCLC 56664487.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: extra punctuation (link) - ^ Wray, L. Randall. "International aspects of current monetary policy". The New Monetary Policy. doi:10.4337/9781845427931.00018.
- ^ Del Signore, Susanna (ביוני 2008). "WHAT ARE THE RULES? COULD WE HAVE AVOIDED UNPLEASANT SURPRISES?". Schizophrenia Research. p. 8. doi:10.1016/s0920-9964(08)70029-x. ISSN 0920-9964.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "US Army, Memorandum, Emergency Protection of Facilities (Armed Forces Special Weapons Project), December 31,". Weapons of Mass Destruction. נבדק ב-2021-08-02.
- ^ Zilinskas, Raymond A. (1999), "Iraq's Biological Warfare Program: The Past as Future?", Chapter 8, p 134
- ^ McGee, Maggie (October 10, 1990). "We Have Surprises". Der Spiege
- ^ "Iraq got seeds for bioweapons from U.S." Baltimore Sun. Associated Press. October 1, 2002
- ^ 1 2 Block, S. M. (2001, January–February). The growing threat of biological weapons
- ^ Woods, Lt Col Jon B. (ed.) (April 2005). USAMRIID's Medical Management of Biological Casualties Handbook
- ^ A Brief History of the HARP Project, astronautix.com
- ^ מיכאל בר זוהר וניסים משעל המוסד: המבצעים הגדולים עמ' 238–240
- ^ Fassihi, Farnaz (October 27, 2002). "In Iran, grim reminders of Saddam's arsenal". The Star-Ledger
- ^ Robinson, Julian Perry; Goldblat, Jozef (2020-11-19), "Negotiations on chemical disarmament", The Arms Race and Arms Control 1984, Routledge, pp. 165–178, ISBN 978-1-003-05379-8, נבדק ב-2021-08-02
- ^ Hughes, Paul (January 31, 2003). "Every breath is like a knife stabbing in me
- ^ "CIA, Report, Comprehensive Report of the Special Advisor to the DCI on Iraqs WMD, September 30, 2004, Unclassified, CIA". U.S. Intelligence on the Middle East, 1945-2009. נבדק ב-2021-08-02.
- ^ Gellman, Barton (November 5, 2002). "4 Nations Thought To Possess Smallpox". Washington Post
- ^ "Iraq - Action under section C of Security Council resolution 687 (1991)", United Nations Disarmament Yearbook 1991, UN, pp. 32–54, 1991-12-31, ISBN 978-92-1-057995-7, נבדק ב-2021-08-02
- ^ 1 2 Tripp, Charles, A History of Iraq, (New York: Cambridge University Press, 2008), 250
- ^ "Reports, politics, and intelligence failures: The case of Iraq", Secret Intelligence, Routledge, pp. 215–266, 2013-03-07, ISBN 978-0-203-71741-7, נבדק ב-2021-08-02
- ^ What Happened to Saddam's WMD? Arms Control Today September, 2003
- ^ "Iraq Survey Group Final Report: Regime Strategic Intent – Key Findings", 2017-03-24.
- ^ US silence on new Iraq spying allegations BBC News January 7, 1999.
- ^ Nichols, Bill (March 2, 2004). "U.N. – Iraq had no WMD after 1994".
- ^ Revealed: The Secret Cabal Which Spun for Blair," Sunday Herald, Neil Mackay, 8 June 2003.
- ^ Lynch, Colum (July 27, 2000). "Ex-U.N. Inspector Ritter to Tour Iraq, Make Documentary". The Washington Post: A18.
- ^ Pitt, William R. War On Iraq: What Team Bush Doesn't Want You to Know 2002, Context Books, New York.
- ^ "OPCW Director-General Congratulates Iraq on Complete Destruction of Chemical Weapons Remnants", 27 March 2018.