תהילה חכימי
חכימי, 2014 | |
לידה | 27 בפברואר 1982 (בת 42) |
---|---|
מדינה | ישראל |
לאום | ישראל |
עיסוק | משוררת, סופרת |
שפות היצירה | עברית |
תקופת הפעילות | מ-2013 |
פרסים והוקרה |
פרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם (2014) פרס ברנשטיין (2015)פרס היצירה לסופרים עבריים (2018) |
תהילה חכימי (נולדה ב-27 בפברואר 1982) היא משוררת וסופרת ישראלית, מהנדסת מכונות בהכשרתה, זוכת פרס ברנשטיין לשנת 2015 עבור ספר ביכוריה "מחר נעבוד" ופרס היצירה לסופרים עבריים לשנת 2018[1].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולדה בדרום תל אביב וגדלה בגני תקווה. לה שלוש אחיות. שירתה כקצינה בגדוד קרקל. עבדה כמהנדסת מכונות. כיום עובדת כמנהלת פרויקטים בספריית בית אריאלה.
על יצירתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרסמה לראשונה שירים ב-2013 בכתב העת "מרחב", כתב העת "מעין", אסופת שירי באר שבע ועוד.
ספרה הראשון "מחר נעבוד" בעריכת עודד וולקשטיין ראה אור בקיץ 2014 בהוצאת טנג'יר.
ספרה השני, "במים" - נובלה גרפית, בשיתוף עם האמנית לירון כהן, ובעריכת עודד וולקשטיין, ראה אור בסתיו 2016.
ספרה השלישי, חֶבְרָה, ראה אור בסתיו 2018 בסדרת מעבדה של הוצאת רסלינג לספרות ישראלית מקורית, הסדרה בעריכת נעמה צאל.
חכימי זכתה בפרס לעידוד היצירה של משרד התרבות, בקטגוריית "משוררים בתחילת דרכם", מנימוקי השופטות:
"שיריה מעידים עליה שעינה הפקוחה ומבטה הרגיש לא מחסירים שום פרט ולא עושים הנחות. הדוברת בשירים חיה את חייה אך היא לא אוהבת את מה שהיא רואה או את מה שקורה לה בתוך העולם שבו היא חיה. את ביקורתה, גם כלפי עוולות ידועות ומוכרות זה מכבר, היא מבטאת מתוך ראייתה הייחודית, הצלולה."
חכימי ערכה את ספר הילדים "הילדים של הצהריים" מאת אביחי נזרי (כותב) ולירון כהן (מאיירת) שראה אור בהוצאת טנג'יר במרץ 2015, הספר זכה בפרס דבורה עומר לספרות ילדים לשנת 2015.
ספריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]2014 - מחר נעבוד, שירה, הוצאת טנג'יר
2016 - במים, נובלה גרפית, הוצאה עצמית
2018 - חֶבְרָה, פרוזה, מעבדה - ספרות ישראלית מקורית, הוצאת רסלינג
2023 - מקשה אחת, נובלה, הוצאת פרדס ומכון ון ליר
2023- יריתי באמריקה, רומן, הוצאת אחוזת בית
2024- אמא איקס, לוקוס (סדרת אידרה)
מדברי הביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]על "מחר נעבוד"
[עריכת קוד מקור | עריכה]"החיבור המעניין שהיא יוצרת בין מנגנוני המכונה למנגנוני השפה הוא שנותן לספר את טעמו המיוחד...חכימי פורשת מרחב אפור, כהה ומדכא של מגדלי משרדים, חדרי ראיונות, דלפקי קבלה, בנקים, לשכות תעסוקה, שדות תעופה, מלונות אחידים ומנוכרים, מפעלים ובתי חרושת. זה מרחב שבו היחידים נמסרים ונבלעים, משמשים בעצמם יחידות מכניות, אך יש בידם גם היכולת להוציא את המכונה מכלל שימוש בכל רגע נתון...היא מצליחה לייצר את נקודת המבט האירונית, הכפולה, של מי שנבלע במכניות אך ורק כדי להקיא אותה מתוכו בדגם המשובש שלה; להיכפף לכוחות המשעבדים, מצד אחד, אך לשחק בכליהם ללא חשש ולחשוף את האבסורדיות שלהם, מהצד האחר" (שירה סתיו, ספרים הארץ)[2]
על הנובלה הגרפית "במים"
[עריכת קוד מקור | עריכה]"זה מסע נעדר גבולות בין מציאות להזיה, חלימה ופנטזיה, שבו גם היא הופכת ליעד למעקב. בעולם שבו מתערערת ההפרדה בין הפנים לחוץ, בין הפרט לחברה, בין האמת לבדיה והכל מתרוקן ממשמעות, מנסחת תהילה חכימי אמירה מדכדכת על הבדידות בעידן הגלובליזציה והריקנות של חברת השפע הקפיטליסטית בת־זמננו, המקדשת את תרבות הצריכה, העונג והמסחור... "במים" מתכתבת עם יצירותיו המאוירות של הרוקי מורקמי (כדוגמת "שינה", "המתקפה על המאפיה" ו"הספרייה המוזרה"), וכפי שמקובל לומר על כתיבתו "שהיא קלה לקריאה אבל קשה להבנה", גם "במים" מתגלה כמורכבת, חידתית ולא ניתנת לפענוח עד תום. כדי לא להסתחרר ולא לאבד עוגן סיפורי ביצירה רווית השכבות, הגדושה באי־סדר מכוון, המתענגת על הפירוק והשיבוש, ושזיכרונה של הגיבורה בה מטעה אותה, נדרשים מבט מעמיק וחקרני באיורים המרהיבים של לירון כהן וקריאה חוזרת בטקסט." (ורד לי, ספרים הארץ)[3]
על "חברה"
[עריכת קוד מקור | עריכה]"חכימי מרופפת את המשטור הפוליטי הנכון, ו"הולכת לאיבוד" אחרי המשמעויות החדשות שהיא מוצאת ביחסי העבודה. הכתיבה שלה נקראת לפעמים כתוואי של בהייה מתמשכת, שתנועתה מרומזת ודקה, ללא נרטיב סגור, ללא פאנץ' (הפרקונים בסיפור הראשון מסתיימים לפעמים באמצע המשפט, אפילו ללא נקודה). דווקא ברפיון הזה אפשר למצוא התרסה לא פחות החלטית נגד השעבוד להישגיות, ונגד החתירה הבלתי נלאית קדימה של עולם העבודה התאגידי. מתוך כך, זו גם התנגדות לחלחול של ערכיו לנורמות הספרותיות של ימינו." (קרן דותן, ישראל היום)[4]
"חברות ותאגידים מככבים בספרות ובקולנוע פופולריים — לעיתים כישויות דרמטיות פעילות, ולעיתים כתפאורה וזירת התרחשות של עלילות אבירים רומנטיות שעברו הסבה לעולם העסקים המודרני ובהן גיבור נון־קונפורמיסט נלחם על חירותו מול מערכת דכאנית. הוא עשוי לצאת כמנצח ...; לעיתים (רחוקות וטרגיות) הוא מובס על ידי קריקטורה קפקאית של מנגנון אטום ואנונימי; ופעמים רבות הוא מסיים בסוג של השלמה ... אבל חכימי הולכת, בדרך נועזת ומרשימה, הרבה מעבר לזה, הן בחוויה והן בשפה: כי איש ואשת הארגון, בכל דפוסי ההתנגדות הספרותיים המסורתיים שלהם — מתמרדים בגלוי או מוחים בסתר, מתפשרים, משלימים, מזדהים לבסוף, או מעמידים פנים ומשחקים תפקיד במידה כזו או אחרת של התלהבות או דכדוך — מוצגים תמיד כאינדיבידואל מובחן, המודע, כמו קוראיו ויוצריו, לניגוד החד שבין אישיות עצמאית, המחפשת את עצמה ותרה אחרי אותנטיות, ובין ארגון חיצוני קר ומנוכר. המודל הרומנטי בבסיסו הזה הוא אולי הסיבה שקריאות רבות של ספרה של חכימי, משבחות ומהללות (ובצדק) ככל שתהיינה, התקשו, אולי מתוך אי־הכרה של החוויה הפוגשת שפה, לעמוד על הישגה הייחודי של הסופרת: לא ניגוד חד ומאבק כמעט־קלישאי על עצמאות, אלא היפוכו — תהליך התמוססות של אשליית האני הנמהל בקונסטרוקט המיוצר על ידי "חברה"." (עמוס נוי, ספרים הארץ)[5]
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]2015 - פרס למשוררים צעירים מטעם משרד התרבות[6]
2015 - מקום שני בתחרות 'שירה על הדרך' עבור השיר 'ליעקב', מטעם עיריית תל אביב
2015 - פרס ברנשטיין לספרות עבור ספר ביכוריה "מחר נעבוד"[7]
2018 - מלגת פולברייט לתוכנית הבינלאומית לכתיבה באוניברסיטת איווה, ארצות הברית
2018 - פרס היצירה לסופרים עבריים[8]
2019 - מלגת פרדס של הספרייה הלאומית[9]
2019 - פרס אקום לעידוד היצירה ע"ש שלמה טנאי[10]
2020 - ציון לשבח מטעם פרס קק״ל עבור הספר -חברה
2023 - מועמדות ברשימה הארוכה לפרס ספיר על הרומן ׳יריתי באמריקה׳
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חכימי בזוגיות עם תומר חרוב. לזוג בן יליד 2021. מתגוררת בתל אביב.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תהילה חכימי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- תהילה חכימי, סיפור: שם חיבה R, באתר הארץ, 18 במרץ 2021
- מידע על תהילה חכימי בקטלוג הספרייה הלאומית
ראיונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תהילה חכימי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- זהר אלמקייס, ראיון עבודה: המשוררת תהילה חכימי, בית אבי חי, 2014
- עמית קלינג, עבודה מועדפת: תהילה חכימי בריאיון לכבוד יציאת ספרה הראשון, באתר "Time Out ישראל", 11 בנובמבר 2014
- "שיחה עם משוררת ומהנדסת המכונות תהילה חכימי" סדר יום עם קרן נויבך, סרטון באתר יוטיוב, רשות השידור, 2015
- תמר רפאל, תהילה חכימי מתרחקת מחבורת ערספואטיקה ומוציאה נובלה גרפית ראשונה הנושקת למחוזות הפנטזיה, טיימאאוט, נובמבר 2016
- גילי איזיקוביץ, רומן גראפי ראשון למשוררת תהילה חכימי מערס פואטיקה, באתר הארץ, 5 בינואר 2017
- איה אליה, "בחורה עצמאית, עם מקצוע גברי, שמרוויחה כסף - זה מאיים", באתר "ידיעות אחרונות", 15 בדצמבר 2018
- ליסה פרץ, הסופרת והמשוררת בשיחה על הנדסת מכונות וכתיבה, ליסה פרץ משוחחת, כאן תרבות, מרץ 2019
- גילי איזיקוביץ, תהילה חכימי שלחה את הגיבורה שלה לאמריקה. הרובה נשלף כבר במשפט הראשון, באתר הארץ, 3 ביוני 2023
- מן הביקורת
- שירה סתיו, "בעולם שלכם אני דרגה חמישית", באתר הארץ, 31 בדצמבר 2014
- גיא פרל, העיקרון הממית, עיתון 77, גל' 379–380, עמ' 50, דצמבר 2014-ינואר 2015
- ורד לי, "בַּמַּיִם": נובלה גרפית על נשיות, בדידות ותוגת הקפיטליזם, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2016
- יוני ליבנה, "חברה" של תהילה חכימי: אם קובריק ובואי היו עובדים במשרד, באתר ynet, 11 בינואר 2019
- אסתי אדיבי שושן, "חֶברָה" של תהילה חכימי: כולם עובדים קשה, באתר הארץ, 15 בינואר 2019
- על "חברה" מאת תהילה חכימי, שבוע הספר 2019: מבקרים בוחרים את הספרים הטובים ביותר של השנה, קרן דותן על חברה, יוני 2019
- עמוס נוי, "חֶבְרָה": תהילה חכימי יוצרת ספרות גדולה מחוויות עבודה שגרתיות, באתר הארץ, 22 בפברואר 2019
- קרן דותן, מרחפות בחלל, באתר ישראל היום, 29 בפברואר 2019
- עטרה בן חנן, "מזרח תיכון חדש?" באתר "מעלה", יוני 2023 - על “מקשה אחת״
- לקריאה נוספת
- איורים: אלון ברייאר, והגדת לבנך: סופרים מגלים מה לימדו אותם ההורים, באתר ynet, 20 באפריל 2019
- תהילה חכימי, אישה בחלל עבודה, באתר מעריב אונליין, 11 בינואר 2019
- איורים: אלון ברייאר, ביום שאחרי, באתר "ידיעות אחרונות", 31 במרץ 2020
- פרסומים נוספים
- יונתן ברג, שיר של שבת: עם המשוררת תהילה חכימי, באתר וואלה, 5 בדצמבר 2014
- תהילה חכימי, שירה: תמשיכי, סיכויים, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 20.07.2017
- תהילה חכימי מקריאה שיר של יודית שחר "אֱלוֹהַי הַמַזְכִּירוֹת", גלי צה"ל, נובמבר 2017
- תהילה חכימי, פרוזה: דבר דואר, ילדות תפוזים, כתב העת גרנטה
- תהילה חכימי, שירה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 01.07.2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דפנה לוי, "אני ממש סולדת מאנשים שמדברים על הספרים שלהם כאילו הם ילדו אותם", באתר ישראל היום, 23 במאי 2024
- ^ שירה סתיו, "בעולם שלכם אני דרגה חמישית", באתר הארץ, 31 בדצמבר 2014
- ^ ורד לי, "בַּמַּיִם": נובלה גרפית על נשיות, בדידות ותוגת הקפיטליזם, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2016
- ^ קרן דותן, מרחפות בחלל, באתר ישראל היום, 28.2.2019
- ^ עמוס נוי, "חֶבְרָה": תהילה חכימי יוצרת ספרות גדולה מחוויות עבודה שגרתיות, באתר הארץ, 22 בפברואר 2019
- ^ גילי איזיקוביץ, עדי קיסר ויואב בן ארי בין זוכי פרס משרד התרבות למשוררים ולסופרים בראשית דרכם, באתר הארץ, 17 בפברואר 2015
- ^ גילי איזיקוביץ, דורית רביניאן, רועי חסן ועדי קיסר הם בין הזוכים בפרס ברנשטיין, באתר הארץ, 8 ביולי 2015
- ^ יובל פלוטקין, הוכרזו הזוכים בפרסי רה"מ לספרות עברית, באתר ynet, 9 בדצמבר 2018
- ^ הכירו את סופרי העתיד, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 14.04.2019
- ^ פרס אקו"ם לסופר דן בניה סרי, באתר ישראל היום
- משוררות כותבות עברית
- משוררים כותבי עברית
- משוררות ישראליות
- משוררים ישראלים
- זוכות פרס ברנשטיין
- זוכי פרס ברנשטיין
- פעילות פמיניזם מזרחי
- פעילות חברתיות מזרחיות
- פעילים חברתיים מזרחים
- פמיניסטיות ישראליות
- זוכות פרס היצירה לסופרים ומשוררים
- זוכי פרס היצירה לסופרים ומשוררים
- בוגרות תוכנית פולברייט ישראליות
- בוגרי תוכנית פולברייט ישראלים
- ישראליות שנולדו ב-1982
- ישראלים שנולדו ב-1982
- זוכי מלגת פרדס