תובל (ארץ)
תובל היא ארץ עתיקה בהרי הטאורוס בדרום־מזרח אסיה הקטנה. הארץ גבלה עם מליד ותל גרימו (אנ') (תוגרמה) במזרח, קוה וחֿילכּו (אנ') בדרום, ופריגיה בצפון־מערב.[1] הארץ ידועה בעיקר ממקורות אשוריים, המתארים כמה ממלכות שהתקיימו בה והיו כפופות למלך ראשי.
שם ושימושיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם "תובל" מופיע במקרא כמה פעמים, לרוב לצד משך (פריגיה). השם Tabal שימש את האשורים לציון הרמה האנטולית (אנ'), ובמיוחד דרום־מזרחה (האזור שבו שכנה ממלכת תובל). השם Τιβαρηνοι (Tibarēnoi) המופיע במקורות יווניים קלאסיים מזוהה גם הוא עם הממלכה.[1][2]
במקרא, "תובל" מוזכר כעם בלוח העמים בספר בראשית, יחד עם משך, יוון וגומר. בספר יחזקאל (כ"ז, י"ג (קינה על צור), ל"ב, כ"ו, ל"ח, ב'–ג', ל"ט, א', מ"ה, ט"ו) מופיע תובל בצמד עם משך, וכך גם אצל הרודוטוס (כ־Τιβαρηνοι ו־Μόσχοι).[3] האזכור של תובל ומשך בקינה על צור כסוחרי מתכות משקף מציאות היסטורית.[4] ייתכן שהמסורת על "תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל" קשורה אף היא לארץ תובל העשירה במתכות, והועלו השערות שלשם "תובל" זיקה אטימולוגית למלה "נפח", כגון המלה הסומלית tumāl (נפח), או "tibir", חרשי נחושת (כגון בשם העיר bad tibira) שבכתבים השומריים.[5][6]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]למעט כתובות אחדות, אין כל מידע על הממלכה עד 900 לפנה"ס, ואף מהמאה ה־9 לפנה"ס קיים מקור אחד בלבד – תיעוד של שני מסעות שלמנאסר השלישי שבהם הכניע מלכים רבים של ערי מדינה בתובל, ככל הנראה מתוך מטרה לגשת למכרות המתכת בהרי הטאורוס, וכן לכתר את ממלכת קוה. רק כמאה שנה לאחר מכן חזרו האשורים, תחת המלך תגלת-פלאסר השלישי שכבש את אונקי (אנ') ודמשק וצמצם את כוחה של אוררטו, ללחוץ על תובל, וקיבל ממנה מנחות. תגלת פלאסר אף עלה על תובל באחת משנותיו האחרונות, והחליף את המלך וַסֻרמֶ במלך חֻֿלִ. בימי שלמנאסר החמישי מרדה ממלכת חֿילכּו (אנ'), ויחד איתה ככל הנראה תובל; בתגובה הוגלה חֻֿלִ לאשור, והוחזר לתובל על־ידי סרגון השני.[2][7]
מהתעודות בימי סרגון, וכן הכתובות הלוויות מתובל, מתברר מבנה הממלכה: מדובר היה, ככל הנראה, באיגוד ממלכות בגדלים שונים, שמלכיהן כולם היו כפופים לשליט אחד. ניתן אף לזהות שמות מלכים המופיעים בכתובות הלוויות המקומיות עם הדמויות המוזכרות בתעודות האשוריות. בין הממלכות המוכרות נית למנות את בית בֻרֻתַש, תֻחַֿנַ, אַתֻנִ או תֻנִ, אִשתֻנדַ, ושִנֻחֿתֻ.[8]
בתחילת מלכותו, סרגון הגיע לתובל, הגלה את מלך שִנֻחֿתֻ והעביר את שטחיה למלך אַתֻנִ, וכן החזיר את חֻֿלִ מלך בית בֻרֻתַש לשלטון, הרחיב את שטחיו והשיא אותו לבתו; כל זה ככל הנראה מתוך שאיפה להשאיר את מלכי תובל נאמנים לו כנגד האויב מיתה (מידאס) מלך משך (פריגיה) ובעלת בריתו אוררטו. עם התעצמות ממלכת משך, החלו המלכים בתובל לשתף פעולה איתה, ובתגובה, הגלה סרגון את שליט בית בֻרֻתַש וסיפח את ממלכתו לאשור. בהמשך סיפח את הממלכות שבין אשור לבית בֻרֻתַש כדי ליצור רצף טריטוריאלי וביצר את גבולות בית בֻרֻתַש, אך חלק מהממלכות בתובל עוד נותרו במעמד ממלכות וסאליות. בשנת 709 לפנה"ס כרת לפתע מיתה (מידאס) ברית שלום עם אשור, ככל הנראה בשל הופעת האויב המשותף – הקימרים (גומר). במכתב של סרגון לנציב קוה כותב המלך שיכולת התמרון של מלכי תובל בין אשור ומשך נעלמה, וכך מובטח השלטון האשורי עליהם.[9]
בקרב בתובל, ככל הנראה נגד הקימרים, מצא סרגון את מותו. המפלה הגדולה של האשורים הביאה למרידות רבות באימפריה, במיוחד באנטוליה, והאשורים איבדו את אחיזתם בתובל לעד, הגם שהמלכים הבאים הגיעו עם כיבושיהם לשולי תובל, ואשורבניפל אף נשא את התואר "מלך תובל" (במשמעות שונה מהמשמעות של תובל ההיסטורית).[10][11]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 John David Hawkins, Corpus of Hieroglyphic Luwian inscriptions. Volume I: Inscriptions of the Iron Age, de Gruyter, 2000, עמ' 425
- ^ 1 2 נדב נאמן, ערך "תבל, תובל", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ח' (שם–תתני), מוסד ביאליק, 1982, עמ' 408 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- ^ הרודוטוס, היסטוריות, 3.94 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית), 7.78 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
- ^ נדב נאמן, ערך "תבל, תובל", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ח' (שם–תתני), מוסד ביאליק, 1982, עמ' 412 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- ^ שמואל אברמסקי, ערך "תובל־קין", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ח' (שם–תתני), מוסד ביאליק, 1982, עמ' 463 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 116, 165
- ^ John David Hawkins, Corpus of Hieroglyphic Luwian inscriptions. Volume I: Inscriptions of the Iron Age, de Gruyter, 2000, עמ' 426–427
- ^ נדב נאמן, ערך "תבל, תובל", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ח' (שם–תתני), מוסד ביאליק, 1982, עמ' 409–410 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- ^ נדב נאמן, ערך "תבל, תובל", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ח' (שם–תתני), מוסד ביאליק, 1982, עמ' 410–411 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- ^ נדב נאמן, ערך "תבל, תובל", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ח' (שם–תתני), מוסד ביאליק, 1982, עמ' 411–412 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- ^ John David Hawkins, Corpus of Hieroglyphic Luwian inscriptions. Volume I: Inscriptions of the Iron Age, de Gruyter, 2000, עמ' 428