לדלג לתוכן

קוה (ממלכה עתיקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קוה
קוה בין הממלכת החתיות החדשות
קוה בין הממלכת החתיות החדשות
היסטוריה
ישות קודמת האימפריה החתית שקרסה
ישות יורשת חֿילכּו (אנ') באימפריה הפרסית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קְוֵה או ממלכת הדננים הייתה ממלכה "נאו־חתית" בשפלה שבמזרח קיליקיה, מדינת חסות של אשור, מחוז באימפריה האשורית, ומחוז באימפריה הבבלית, בתקופות שונות מהמאה ה־9 לפנה"ס ועד כיבושה על־ידי שכנתה חֿילכּו (אנ') בתחילת התקופה הפרסית. הממלכה מוזכרת בכתובות המלכותיות של מלכי אשור, בתעודות בבליות, וכן במקרא כמקור לסוסים: ”וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם וּמקוה סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ יִקְחוּ מקוה בִּמְחִיר” (מלכים א', י', כ"ח) (וכן "קוא" בפסוק המקביל בדברי הימים ב', א', ט"ז).[1][2][3]

שם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסל אל הסער על מרכבה, שעליה חקוקה הכתובת הדו־לשונית מצ'ינקיי של אוריכי מלך קוה

בכתובת הדו־לשונית מצ'ינקיי ניכר גלגול המושגים שהסתיים בשם "קוה": בכתובת הלווית נזכר המונח "חִֿיַוִ", המקשר בין המונח "אַחִּֿיַוַ", שהוא גלגול של המונח אכאים, למונח קוה, שכן חֿ אנטולית מבוטאת לעיתים בשפות שמיות כק'. ייתכן שהשם התגלגל אף לחוי המקראי.[4] השם "חִֿיַוַ" מופיע גם בכתובת לווית של מלך פליסתין, ומתייחס גם שם לממלכת קוה.[5] האשורים הכירו את הממלכה כ"קוה" בלבד.[6]

המונח המקביל בכתובת הפיניקית הוא "דננים" (המוזכר רבות גם בכתובת אזתוד, ובמצבת כלמו).[4][7] מונח דומה, "עמק אדנ" (בפיניקית) וארץ adanawa (בלווית) מוזכר בכתובת אזתוד ובכתובת מצ'ינקיי, והשתמר עד היום בשם העיר אדנה.[4] המונח "דננים" נקשר על־ידי חוקרים רבים לאחד מגויי הים, המוכר כ־Danuna במכתבי אחתאתן (אל־עמארנה)[8] ובתעודה חתית, וכ־dnỉn בכתובת של רעמסס השלישי.[4][9][10] קבוצות אלה מזוהות אף עם הדנאים, שם נוסף לאכאים;[11][12] עם זאת, לאור הזיהוי של שם מצרי מוקדם יותר (tỉ-nꜣ-y-w) כדנאים, יש חוקרים המתנגדים לזיהוי ה־dnỉn כדנאים.[10][13] חלק מהחוקרים אחרים מציעים ש"דננים" הוא גלגול של השם הלווי adanawani (שהתכווץ ל־adanuni, וממנו ל־danuni).[14] שם העיר אדנה ידוע מטקסטים חתיים מהמאה ה־15 לפנה"ס,[15] ולכן, חוקרים המקשרים בין השמות סבורים שקשר בין הדננים ל־dnỉn לא סביר, מאחר שהוא יחייב את המסקנה שמוצאם מקיליקיה.[16] בהקשר למוצא ה־dnỉn, הוצע שהם הגיעו להילחם במצרים מקיליקיה; במקרה כזה, ייתכן שהם הגיעו לקיליקיה וישבו בה רק כתחנת ביניים בין ארץ מוצאם למצרים.[17]

שם מין הרקפת Cyclamen coum מתייחס כנראה לקוה.[18]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייסוד בית המלוכה בממלכה, שנקרא בפיניקית "בית מפש" ובלווית "בית מֻכסַ" (במעתק פּ–כּ המוכר בין לווית לשפות שמיות) קשור לדמות האגדית היוונית מופסוס.[19]

לפי השמות פרטיים הידועים מהממלכה, אוכלוסייתה כללה בעיקר לווים (אנ') (דוברי לווית), ובנוסף להם גם חורים, שחלקם כיהנו כמלכים.[20] הרכיבים הלוויים באוכלוסיית קיליקיה שרדו עד התקופה הרומית. מהשם "חִֿיַוַ", וכן מעדותו של הרודוטוס שלפיה הקיליקיים נקראו בעבר "היפַכאים"[21] (תת קבוצה של אכאים), ניתן להסיק שהתקיים גם רכיב יווני־אכאי באוכלוסיית הממלכה.[22]

שופילוליומה הראשון מלך פליסתין, ששלטונו מתוארך למחצית השניה של המאה ה־10 לפנה"ס, כתב בכתובות שהציב ברוסוס (אנ') שהוא נלחם נגד העיר אדנה וממלכת חִֿיַוַ, המזוהה עם קוה.[5]

קוה מופיעה לראשונה בכתובות הקדומות במאה ה־9 לפנה"ס. קוה הייתה בין הממלכות שהתייצבו נגד שלמנאסר השלישי במסעו ללבנט ב־858 לפנה"ס.[23] ברית זאת לא האריכה ימים, ובכמה מסעות צבאיים, האחרון ב־833 לפנה"ס, כבש שלמנאסר מהמלך את קוה.[24] שלמנאסר העיד שבשנתו העשרים כבש את הערים לוסַנדה (היא לַוַזַנתִיַ (אנ')[25]), אַבַרנַנו וכִיסוַּתנוּ (היא כֻמַּנִּ (אנ'), ומקור שמה בשם כִזֻּוַתנַ[25]) מהמלך כַתֵה (mKa-te) יחד עם ערים אחרות, מהקרובה עד הרחוקה, טבח ובזז, ובעיר הקרובה ביותר והרחוקה ביותר (שנמצאת בלשון יבשה) הקים פסל שלו ועליו תאריו.[26] בגרסה אחרת של התיאור, הוסיף שלמנאסר שהוא קיבל מכתה מנחה והעניקהּ לאל אדד.[27] בתיאור מסע שבשנתו ה־25 נכתב שכבש את העיר תִימוּר, טבח, בזז, החריב ושרף ערים ללא מספר.[28] בתיאור המסע שבשנתו ה־26 תיאר שצעד "בפעם הרביעית" לעריו של כַתֵה, ומינה את אחיו כִירִּי במקומו.[29] במקום אחר כתב שלמנאסר שהוא הגביל את כתה לעיר מלכותו פחֿרו בלבד, ולקח את בתו של כתה, יחד עם נדוניה שהגיש לו, לכלח.[30] קוה הייתה חשובה לאשור בשל היותה מרכז סחר ימי וחלישתה על הדרכים למכרות בהרי הטאורוס.[24]

מלך הדננים מוזכר בכתובת כלמו כמי ששכר את מלך אשור ללחוץ על ממלכתו של כלמו, שמאל, ומדובר ככל הנראה במלך כתה.[2]

החל מ־831 לפנה"ס נסוגים אשורים מהאזור בעקבות מהומות באשור.[24] בתקופה זאת, מלך קוה נזכר בכתובת זכור כאחד המלכים שנלחמו נגד זכור מלך חמת ולעש.[2] קוה הופיעה שוב בכתובות האשוריות בימי תגלת־פלאסר השלישי, שציין את אוריכּי מלך קוה ברשימת המלכים שהגישו לו המנחה.[24][31] אותו מלך הציב את הכתובת הדו-לשונית מצ'ינקיי, שבה מכונים בני הממלכה "דננים"; אוריכי ("ו[ריכ]" בכתובת") סיפר על הרחבת ארצו, חיזוק צבאו ובניית 15 מבצרים.[32] נראה שבימי תלגת־פלאסר או שלמנאסר החמישי סופחו קוה ושמאל שכנתה לאשור, שכן סרגון השני הזכיר סריס שמינה לשלוט על קוה (בהקשר של מתקפה על מִיתה מלך משך);[24][33] עם זאת, אוּרִך מוזכר במכתב שנמצא בכלח מסוף ימי סרגון, כך שייתכן שרק חלק מקוה סופח לאשור, או שהסיפוח לא כלל את ביטול השושלת המקומית.[34] סרגון השני סיפר שנתן פקודה לכבוש את ארץ האיונים "בלב הים", וציין כי מתקופה קדומה הם הרגו את אנשי צור וקוה;[35] בהמשך הוא מציין שהכנעת האיונים השכינה שלום בצור ובקוה.[36] במקומות אחרים סיפר סרגון שהוא הכניע את מִיתה מלך משך (פריגיה) והשיב את חַֿרֻּוַה, אֻשְׁנַנִיס וקוּמַסִי, מבצרי ארץ קוה שנכבשו "בעבר הרחוק", למצבם הקודם.[37] במכתב אחד מסרגון לנציב קוה אשּור־שרּו־אוצּור מסומן מפנה ביחס לפריגיה: במכתב מספר שמִיתה תפס ארבעה עשר שליחים ששלח אוריכי מלך קוה (שייתכן שבאותה עת היה בגלות) למלך אוררטו, ובמחוות שלום (שנבעה אולי מהאיום הקימרי) מסר אותם לאשורים; וסרגון, מתוך רצון ששיתוף הפעולה שלו עם פריגיה תאפשר שליטה חזקה בתובל, הורה לנהוג מול מִיתה בסבר פנים.[38]

פסל אל הסער מקאראטפה, ועליו חקוקה כתובת אזתוד בפיניקית

אזתוד, אחד מהשליטים בקוה, מוכר מהכתובות מונומנטליות שהציב בקאראטפה.[7] החוקרים חלוקים באשר לתארוך הכתובות. לפי חלק מהחוקרים, זמנן של הכתובות הוא המאה ה־8 לפנה"ס, מאחר שבכתובות מספר אזתוד שהמליך אותו מלך בשם "אורך", המזוהה עם אוריכי בכתובות האשוריות, וכן מאחר שהאותיות אופייניות למאה ה־8 לפנה"ס. לפי חוקרים אחרים, זמנן של הכתובות הוא המחצית השנייה של המאה ה־9 לפנה"ס, מכמה נימוקים: "אורך" המוזכר בכתובת איננו בהכרח אוריכי מהכתובות האשוריות – ייתכן שהשם חזר על עצמו בשושלת; בכתובת לא מוזכרת אשור, שהייתה כוח משמעותי במאה ה־8; ובפסלים שנמצאו עם הכתובת לא ניכרת השפעה אמנותית אשורית.[39] אשר לשימוש בשפה הפיניקית בקוה, הועלו שתי תאוריות מרכזיות: האחת מסבירה שאוריינות הכתב הפיניקי, שהגיע בעזרת סוחרים פיניקים, היתה קלה לעומת הכתב ההירוגליפי הלווי; השניה מציעה שהאליטה בקוה, שלא היתה לווית אלא, ככל הנראה, יוונית, העדיפה להשתמש בשפה נבדלת מהלווית כדי לבסס את זהותה.[40][41]

בראשית ימי סנחריב, קוה השתתפה במרז האנטולי נגד האשורים; רק בשנת 695 לפנה"ס שבה קיליקיה – ובתוכה ממלכת קוה וממלכת חֿילכּו (אנ') השכנה – לשליטה אשורית.[42] לאחר הכיבוש שוקמה תרסוס ובוצרה, ובחפירות נמצאו בה תעודות אשוריות.[42] בכתובותיו הזכיר סנחריב את אנשי קוה בין עמים שלא נכנעו לעולו, ולכן נענשו בעקירה בכוח, בנשיאת סלי אדמה ובהכנת לבנים.[43] הארץ מוזכרת גם בסיפור מרידת אנשי חֿילכּו בעידוד כירוה (הנקרא גם שולמו־בל), כארץ שנתפסה על־ידי המורדים.[44] למרות הלחץ של ממלכת תובל ושבטי חֿילכּו וגומר (הקימרים) על השלטון האשורי באנטוליה, קוה נשארה תחת שליטה אשורית עד ימי אשורבניפל, שהזכיר בכתובותיו את מושל קוה.[42][45]

בכתובת משנת 610 לפנה"ס מוזכרת קוה בשם Ḫume (ה־m נהגתה כ־w), תחת נבופלאסר מלך האימפריה הבבלית החדשה. נבוכדראצר השני ערך שני מסעות לקוה, ומאמירתו שכבש גם את לוד (לידיה) (אמירה שיש המטילים ספק באמינותה[46]), שכנתה ממערב, עולה שהוא השתלט על כולה. בתעודות מימיו אף נזכרים שבויים מקוה ומלידיה מקבלים קצבות מזון מחצרו. נרגלשראצר ציין בכתובותיו שהגיע במסעותיו עד לוד (כלומר, עבר בקוה), ונבונאיד יצא למסע לקוה כבר ב־555 לפנה"ס, שנתו הראשונה בשלטון. המניע הבבלי לשלטון בקוה היה, ככל הנראה, אספקת מתכות, ואכן בתעודות מימי נבונאיד מוזכרות כמויות רבות של מתכות – במיוחד ברזל – מיובאות לבבל מקוה.[42]

החל מהתקופה הפרסית נכבשה קוה על־ידי חֿילכּו (אנ').[47]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ נדב נאמן, ערך "קוה, קוא", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ז' (קאת–שלשיה), מוסד ביאליק, 1976, עמ' 87 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
  2. ^ 1 2 3 John David Hawkins, Corpus of Hieroglyphic Luwian inscriptions, Volume I, de Gruyter, 2000, עמ' 41
  3. ^ וכך גם לפי חלק מתרגומי המקרא, ראו Horses from Egypt and Kue, אתר innvista – תרגומים שונים תרגמו "ממצרים ומקוה" כ"ממצרים ומקיליקיה"
  4. ^ 1 2 3 4 איתמר זינגר, הכתובת הדו־לשונית לובית־פיניקית מצ'ינֶקֶיי והשלכותיה ההיסטוריות, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כט, 2009, עמ' 149
  5. ^ 1 2 Belkıs Dinçol et al., Two new inscribed Storm-god stelae from Arsuz (İskenderun): ARSUZ 1 and 2, Anatolian Studies 65, 2015, עמ' 63, 65, 67 doi: 10.1017/S006615461500006X
  6. ^ François Bron, Recherches sur les inscriptions phéniciennes de Karatepe, Librairie Droz, 1979, עמ' 171
  7. ^ 1 2 יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, א. רובינשטיין, 1979, עמ' 220–221
  8. ^ Jörgen A. Knudtzon, Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen, J. C. Hinrichs’schke Buchhandlung, 1915, עמ' 624–625 – מכתב EA 151
  9. ^ John David Hawkins, Corpus of Hieroglyphic Luwian inscriptions, Volume I, de Gruyter, 2000, עמ' 39–40
  10. ^ 1 2 Ilya Yakubovich, Phoenician and Luwian in Early Iron Age Cilicia, Anatolian Studies 65, 2015, עמ' 38 doi: 10.1017/S0066154615000010‏, JSTOR 24878375
  11. ^ איתמר זינגר, הכתובת הדו־לשונית לובית־פיניקית מצ'ינֶקֶיי והשלכותיה ההיסטוריות, ארץ־ישראל כט, 2009, עמ' 150
  12. ^ Carolina López-Ruiz, "Mopsos and Cultural Exchange between Greeks and Locals in Cilicia", in: U. Dill, Ch. Walde (eds.), Antike Mythen: Medien, Transformationen, Konstruktionen, De Gruyter, 2009, p. 491
  13. ^ Matthew J. Adams, Margaret E. Cohen, "The “Sea Peoples” in primary sources" [1], in: A.E. Killebrew, G. Lehmann (eds.), The Philistines and Other “Sea Peoples” in Text and Archaeology. Society of Biblical Literature, 2013, p. 658
  14. ^ J. D. Hawkins, Addendum to ‘Phoenician and Luwian in Early Iron Age Cilicia’ by Ilya Yakubovich, Anatolian Studies 65, 2015, עמ' 55 doi: 10.1017/S0066154615000022‏, JSTOR 24878375
  15. ^ Trevor Bryce, The World of The Neo-Hittite Kingdoms, Oxford University Press, 2012, עמ' 154
  16. ^ Matthew J. Adams, Margaret E. Cohen, "The “Sea Peoples” in primary sources" [2], in: A.E. Killebrew, G. Lehmann (eds.), The Philistines and Other “Sea Peoples” in Text and Archaeology. Society of Biblical Literature, 2013, p. 659
  17. ^ Ilya Yakubovich, Phoenician and Luwian in Early Iron Age Cilicia, Anatolian Studies 65, 2015, עמ' 38 doi: 10.1017/S0066154615000010‏, JSTOR 24878375
  18. ^ Cyclamen coum subsp. coum Pink Silverleaf באתר Paghat's Garden
  19. ^ איתמר זינגר, הכתובת הדו־לשונית לובית־פיניקית מצ'ינֶקֶיי והשלכותיה ההיסטוריות, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כט, 2009, עמ' 150
  20. ^ François Bron, Recherches sur les inscriptions phéniciennes de Karatepe, Librairie Droz, 1979, עמ' 171–172
  21. ^ הרודוטוס, היסטוריות, 7.91 (ראו במקור היווני ובתרגום עברי)
  22. ^ Trevor Bryce, The World of The Neo-Hittite Kingdoms, Oxford University Press, 2012, עמ' 38–39, 154
  23. ^ נדב נאמן, ערך "קוה, קוא", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ז' (קאת–שלשיה), מוסד ביאליק, 1976, עמ' 88 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
  24. ^ 1 2 3 4 5 נדב נאמן, ערך "קוה, קוא", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ז' (קאת–שלשיה), מוסד ביאליק, 1976, עמ' 89 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
  25. ^ 1 2 John David Hawkins, Corpus of Hieroglyphic Luwian inscriptions, Volume I, de Gruyter, 2000, עמ' 40
  26. ^ Albert Kirk Grayson, Assyrian rulers of the early first millennium BC II (858–754 BC), University of Toronto Press, 2002, עמ' 55 (הקטע חוזר בעמ' 58 ו־62, ובגרסה מקוצרת בעמ' 67
  27. ^ Albert Kirk Grayson, Assyrian rulers of the early first millennium BC II (858–754 BC), University of Toronto Press, 2002, עמ' 60
  28. ^ Albert Kirk Grayson, Assyrian rulers of the early first millennium BC II (858–754 BC), University of Toronto Press, 2002, עמ' 68
  29. ^ Albert Kirk Grayson, Assyrian rulers of the early first millennium BC II (858–754 BC), University of Toronto Press, 2002, עמ' 68 (הקטע חוזר בעמ' 80
  30. ^ Albert Kirk Grayson, Assyrian rulers of the early first millennium BC II (858–754 BC), University of Toronto Press, 2002, עמ' 119
  31. ^ Hayim Tadmor, The royal inscriptions of Tiglath-pileser III (744-727 BC) and Shalmaneser V (726-722 BC), kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 38 (הקטע חוזר בעמ' 47, 70, 77, 87, 122)
  32. ^ איתמר זינגר, הכתובת הדו־לשונית לובית־פיניקית מצ'ינֶקֶיי והשלכותיה ההיסטוריות, ארץ־ישראל כט, 2009, עמ' 147–152
  33. ^ Grant Frame, The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC), Eisenbrauns, 2021, עמ' 80 (הקטע חוזר בעמ' 106, 151)
  34. ^ נדב נאמן, ערך "קוה, קוא", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ז' (קאת–שלשיה), מוסד ביאליק, 1976, עמ' 90 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
  35. ^ Grant Frame, The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC), Eisenbrauns, 2021, עמ' 63
  36. ^ Grant Frame, The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC), Eisenbrauns, 2021, עמ' 226
  37. ^ Grant Frame, The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC), Eisenbrauns, 2021, עמ' 63, ובצורה אחרת בעמ' 64, 331, 431 (ובצורה מקוצרת בעמ' 168, 227, 341, 413)
  38. ^ John David Hawkins, Corpus of Hieroglyphic Luwian inscriptions, Volume I, de Gruyter, 2000, עמ' 42
  39. ^ נדב נאמן, ערך "קוה, קוא", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ז' (קאת–שלשיה), מוסד ביאליק, 1976, עמ' 90–91 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
  40. ^ François Bron, Recherches sur les inscriptions phéniciennes de Karatepe, Librairie Droz, 1979, עמ' 179–180
  41. ^ Ilya Yakubovich, Phoenician and Luwian in Early Iron Age Cilicia, Anatolian Studies 65, 2015, עמ' 36–39, 48–50 doi: 10.1017/S0066154615000010‏, JSTOR 24878375
  42. ^ 1 2 3 4 נדב נאמן, ערך "קוה, קוא", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ז' (קאת–שלשיה), מוסד ביאליק, 1976, עמ' 91 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
  43. ^ A. Kirk Grayson and Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 1, Eisenbrauns, 2012, עמ' 37, 45, 53, 67, 99, 119, 137
  44. ^ A. Kirk Grayson and Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 1, Eisenbrauns, 2012, עמ' 135
  45. ^ Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 356
  46. ^ John David Hawkins, Corpus of Hieroglyphic Luwian inscriptions, Volume I, de Gruyter, 2000, עמ' 43
  47. ^ נדב נאמן, ערך "קוה, קוא", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ז' (קאת–שלשיה), מוסד ביאליק, 1976, עמ' 92 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קוה_(ממלכה_עתיקה)&oldid=40526717"