שר הייט
 | |
| לידה |
2 בנובמבר 1942 סנט ג'וזף, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
9 בספטמבר 2020 (בגיל 77) טוטנהאם, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
ארצות הברית (2 בנובמבר 1942–1995) גרמניה (1995–9 בספטמבר 2020) |
| השכלה |
|
| מעסיק |
אוניברסיטת ניהון |
| בן או בת זוג |
Friedrich Höricke |
| אתר רשמי | |
  | |
שר הייט (באנגלית: Shere Hite; 2 בנובמבר 1942 – 9 בספטמבר 2020) הייתה מחנכת מינית ופמיניסטית[1] גרמנייה ילידת ארצות הברית[2]. עבודתה כסקסולוגית התמקדה בעיקר במיניות נשית. הייט התבססה על מחקרים ביולוגיים בנושא מין של מאסטרס וג'ונסון ואלפרד קינסי. עבודותיה התכתבו פוליטית, תאורטית ופסיכולוגית עם התנועה הפמיניסטית של שנות ה-70 של המאה ה-20. מ"דוח הייט: מחקר על מיניות האישה" נמכרו יותר מ-50 מיליון עותקים[3].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הייט נולדה כשירלי דיאנה גרגורי בסנט ג'וזף, מיזורי, לפול ושירלי הרט גרגורי (Shirley Hurt). מאוחר יותר, היא בחרה לשאת את שם המשפחה של אביה החורג, ריימונד הייט[4].[1] הייט סיימה תואר שני בהיסטוריה, באוניברסיטת פלורידה ב-1967. לאחר מכן היא עברה לניו-יורק, התקבלה ללימודי דוקטורט באוניברסיטת קולומביה בהיסטוריה חברתית, אך לא השלימה את הלימודים. בזמן לימודיה באוניברסיטה, היא דגמנה בפרסומת פרובוקטיבית למכונת כתיבה על מנת לשלם את שכר הלימוד אבל כאשר קראה את הכיתוב במודעה "המכונה כל כך חכמה, שהיא [הכתבנית] לא חייבת להיות", הצטרפה למחאה הפמיניסטית כנגד הפרסומת שהיא הופיעה בה[3].
הייט לימדה באוניברסיטת ניהון (טוקיו, יפן), ב-Chongqing University בסין, ו-Maimonides University מיאמי ביץ', פלורידה, ארצות הברית.
מחקריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הייט חקרה כיצד נשים מתייחסות לחוויה המיניות שלהן ולמשמעות שהן נותנות לה. הייט ביקשה מ-3,000 נשים[5] לדווח על פעילותן המינית - יחסי מין עם אדם נוסף או אוננות. המחקר כלל ציטוטים ותיאורים של נשים על החוויות המיניות שלהן. מחקרה הוביל למסקנה כי כי 70% מהנשים לא חוות אורגזמות נרתיקיות בזמן יחסי מין אבל מסוגלות להגיע לאורגזמה בקלות יחסית באמצעות אוננות או גירויים ישירים של הדגדגן[6]. הייט ביקרה את מאסטרס וג'ונסון על שילוב של תפיסות תרבותיות רווחות בנושא התנהגות מינית במחקר שלהם, מבלי לבחון אותם באור ביקורתי. לדוגמה, ההנחה הרווחת, שבעת חדירה לנרתיק נוצר גירוי מספיק של הדגדגן שמוביל לאורגזמה, ועל כן אישה שלא מגיעה לאורגזמה באמצעות חדירה סובלת מבעיות בתפקוד המיני. הייט הכירה במקום המרכזי של קינסי, מסטר וג'ונסון במחקר על מין אך היא טענה שהחברה צריכה להכיר בהבניה האישית והתרבותית של מיניות; על מנת שהמחקר בנושא יהיה רלוונטי הוא צריך להתקיים גם מחוץ למעבדה. היא טענה, שמחקר העוסק במיניות של נשים ומתמקד רק באורגזמה בזמן יחסי מין הוא שגוי ומניח שזוהי הדרך השכיחה והרצויה אצל נשים להגיע לאורגזמה, דבר שהמחקר שלה הפריך[7].
מתודולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הייט אספה אלפי שאלונים שמולאו בצורה אנונימית והם שימשו כמסגרת לפיתוח הרעיוני על יחסם של בני האדם למגדר ולמיניות. המסקנות אליהן הגיעה נתקלו בחשדנות גם בגלל המתודולוגיה שבחרה. העדר נתוני הרקע של האנשים שמילאו את השאלונים עורר חששות לגבי המסקנות שהייט הגיעה אליהן והאם ניתן להכליל אותן על כלל האוכלוסייה. בסקרים בנושאים רגישים כגון התנהגות מינית, רבים מהנשאלים בוחרים לא למלא את השאלון ועל כן הדגימה מוטה. מנקודת מבט סטטיסטית, המסקנות הנגזרות לא מייצגות את הדעות של האוכלוסייה הנחקרת. תומכי הייט טענו להגנת המחקר כי מחקרה התבסס על תשובותיהן של נשים שונות לעומת מחקרים קודמים שהסיקו מסקנות על מיניות נשים מתוך ניסיונן של נשים העוסקות בזנות או בהסתמך על ניסויים במעבדה. שיטות המחקר של הייט היוו קרקע לדיון פורה על מתודולוגיות מחקר בנושא מיניות.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1985 נישאה לפסנתרן הגרמני פרידריך הוריקי (Friedrich Höricke), הצעיר ממנה ב-19 שנים. ב-1989 הזוג היגר לגרמניה. הייט ויתרה על אזרחותה האמריקאית ב-1995, לדבריה בשל ההתקפות האישיות שספגה בארצות הברית בשל עבודתה.[8] זמן קצר לאחר מכן קיבלה אזרחות גרמנית. הזוג התגרש בשנת 1999. היא התחתנה בשנית בשנת 2012 עם פול סאליבן. הם נדדו באירופה והתיישבו בסופו של דבר בטוטנהאם שבצפון לונדון. היא נפטרה בשנת 2020 ממחלה נוירולוגית ניוונית (Corticobasal Degeneration).[8][9]
פרסומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוח הייט: מחקר על מיניות האישה (כותר 1977)
- שיר הייט וקייט קולרן. גברים טובים גברים רעים ושאר מאהבים (אור עם 1990)
- נשים ואהבה: מהפכה בהתהוותה (מקסוול-מקמילן-כתר 1991)
- סקס, עבודה ועסקים (מודן 2003)
אנגלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Sexual Honesty, by Women, For Women (1974)
- The Hite Report on Female Sexuality (1976, 1981, republished in 2004)
- The Hite Report on Men and Male Sexuality (1981)
- Women and Love: A Cultural Revolution in Progress (The Hite Report on Love, Passion, and Emotional Violence) (1987)
- Fliegen mit Jupiter (English: Flying with Jupiter) (1993)
- The Hite Report on the Family: Growing Up Under Patriarchy (1994)
- The Hite Report on Shere Hite: Voice of a Daughter in Exile (2000, autobiography)
- The Shere Hite Reader: New and Selected Writings on Sex, Globalization and Private Life (2006)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של שר הייט (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ USATODAY.com - Decades later, Hite reports back, usatoday30.usatoday.com
- ^ The Official Website of Shere Hite, www.hiteresearchfoundation.org
- ^ 1 2 Then & Now: Shere Hite, sexologist, The Irish Times (באנגלית)
- ^ Novelguide Archived October 12, 2011, at the Wayback Machine.
- ^ If Men Read It, Sex Will Improve, www.nytimes.com
- ^ Shere Hite: "I was making the point that clitoral stimulation wasn't happening during coitus.
- ^ שרי הייט, דו"ח הייט: חקר על מיניות האשה שרי הייט, מבט, 1977
- ^ 1 2 Julie Bindel, Shere Hite obituary, The Guardian, September 15, 2020
- ^ Matthew Weaver, "'She began the real sexual revolution for women': Shere Hite dies aged 77", The Guardian, September 10 2020