שרגא פייש פישמן
הרב שרגא פייש פישמן (כ"ח בניסן ה'תקפ"ה, 5 במאי 1826 - כ"ט באייר ה'תרמ"א, 28 במאי 1881) היה רב ודרשן הונגרי יליד בוהמיה. רב אב"ד סיקסו וקלויזנבורג, ובאחרית ימיו מגיד מישרים (פרעדיגר) בקהילת פרשבורג.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד במיסקביץ שבבוהמיה לחנה ולרב יחזקאל משה פישמן שכיהן אז כרבה של העיירה. התחנך אצל אביו ואצל סבו הרב אברהם ליפשיץ שהתגורר באותה תקופה בבית בנו. עם מינויו של אביו, בסוף שנת ה'תקצ"ה (1835) לכהן כרבה של העיר מישקולץ, משרה שחלשה גם על הקהילות היהודיות ברוזנות בורשוד כולה, עברה משפחתו להתגורר בהונגריה. בהיותו בן 12 נסע ללמוד בטרביץ' בישיבתו של הרב חיים יוסף פולק מחבר "מקור חיים", ובה חגג את בר המצווה שלו. בשנת ה'תר"א (1841) נסע ללמוד בוואגניישטטל ושהה בה שש שנים. עם שובו לעיר מגורי הוריו, נישא באלול ה'תר"ח (1848) למרים אלמנה צעירה ומבוססת שניהלה יחד עם אביה (בן למשפחת נטר, עלה בסוף ימיו לארץ ישראל) בית מסחר לעורות, אביה התחייב לפרנס את בני הזוג בביתו שבעיר דיונדיוש, והחתן היה נוסע מעת לעת לרכוש סחורה עבור בית העסק המשפחתי בבירה בודפשט. במשך תשע שנות חייו בדיונדיוש סירב להצעות רבנות מזדמנות, אך לבסוף הכריע אותו מצבו הכלכלי שהורע והוא קיבל את משרת רבנות העיר סיקסו (Szikszó) בצפון-מזרח הונגריה, ממנה התפרסם כדרשן בשל דרשותיו שנישאו בימי השוק שהתקיימו בסיקסו ומשכו אליה סוחרים יהודים מכל האזור. בתרכ"א (1861) עזב את סיקסו ותחתיו התמנה הרב הלל ליכטנשטיין, הוא עבר לכהן בקלויזנבורג בה כיהן כמה שנים קודם לכן, מחליפו הרב ליכטנשטיין.
כבר בתקופת כהונתו בסיקסו קיבל הזמנה מאב"ד פרשבורג, הכתב סופר, לעבור אליה על מנת לשמש בה במשרת ה"מגיד מישרים" (מטיף, או Prediger). משרה זו תאמה לאופיו ולרצונו, ובשנת ה'תרכ"ד 1864 השתקע בעיר. תפקידו היה לשאת דרשות סדירות בגרמנית תקנית, במקום הפלפול המקובל ביידיש. התביעה לכך עלתה מהקהל הנאור והמשכיל בפרשבורג, שקץ בסדרים הישנים. דור קודם לכן היה סגנון זה בגדר רפורמה מרחיקת לכת, והחת"ם סופר ניסה לבלום זאת בכל מקום שהדבר עדיין היה חידוש; הוא שמר על יחסים תקינים עם יצחק נח מנהיימר שהנהיג זאת בווינה, שקהילתה הייתה רחוקה ממסורת, אך נלחם ברבנים כליב שוואב שחידשו דרשה כזו לראשונה במעהרין האדוקה.[1] הוא כתב ש"הלועז כמעמיד אשרה" ובצוואתו אסר על כך במפורש בפרשבורג: ”לא ידרוש בלשון לאומים כי לא יאריך ימים.” חריגת בנו מהציווי הרתיחה את הקנאים בראשות ליכטנשטיין. הם שטמו את פישמן, כמו את עזריאל הילדסהיימר, דווקא בגלל שנחשב לקפדן מהסוג הישן והקשה על הוקעת הרפורמות המתפשטות. ב-1865 היה איסור על הדרשה בלשון נכרי הסעיף הראשון בתקנות מיכאלוביץ, עליהן סמכו ידם, שנועדו לבלום כל שינוי בארחות בית-הכנסת והיו התייחסות ברורה למתרחש בפרשבורג.
בחורף תרל"ב לאחר הכתב סופר, היה מועמד מוביל להחליפו ברבנות, אך הוא סירב. במעמד הקהילה פתח את ארון הקודש והצהיר, לגרסה אחת בשבועה, כי לא יעלה על דעתו לחרוג ממנהגי הירושה המקובלים ביהדות, וכי אין למנות רב אחר מבנו של הרב המנוח, הרב שמחה בונם סופר[2]. לאחר פטירת אביו בשנת ה'תרל"ד (1874) סירב להצעת רבנות העיר מישקולץ. הוא כיהן במשרת הדרשן במשך שבע עשרה שנים. מת בחצות ליל שבת כ"ט באייר ה'תרמ"א, 28 במאי 1881, בגיל חמישים וחמש בלבד.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אור שרגא, תל אביב תשי"ט, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Michael Miller, Rabbis and Revolution: The Jews of Moravia in the Age of Emancipation, Stanford University Press, 2010. עמ' 106.
- ^ לפי הקדמת נכדו לספרו, נוסח הסיפור אושר בידי רבה האחרון של פרשבורג לבית משפחת סופר, רבי עקיבא סופר.