שק
שק הוא בד ארוג גס, עשוי בדרך כלל משיער עיזים או גמלים.[1]
שק יצא להתפרש כבגד עשוי מבד כזה, שנלבש כאות אבל או על ידי בני ישראל . זה היה גם סימן של כניעה (מלכים א' כ' 31–32), או של צער והשפלה עצמית (מלכים ב' יט, א'), [2] ונלבש מדי פעם על ידי הנביאים .[3] לעיתים קרובות זה קשור לאפר.[4] האנציקלופדיה היהודית משנת 1906 אומרת שאין תיאור מדויק של הבגד בתנ"ך. לפי אדולף קמפהאוזן, השק היה כמו שקית תירס עם פתח לראש, ועוד לכל זרוע, פתח שנעשה בבגד מלמעלה למטה. קארל גרינייזן [5] חשב שהוא דומה לגלימה שעירה שבדואים לבשו. פרידריך שוואלי [6] טען שזה היה רק בד החלציים. שוואלי ביסס את דעתו על כך שהמקר משתמשת בשורש חגר בתיאור לבישת הבגד (ראה יהושע א, ח; ישעיהו ג:24, ט"ו:8, כ"ב:12). ; ירמיהו ו':26, 49:3). מהדקים אותו סביב המותניים ("שים במותנים", בראשית ל"ז, ל"ד; "העלה על מותנים", עמוס ח, י), בעוד, בתיאור הורדת השק, המילים "פיתוח אותי". משמשים -אל משנים (ישעיהו כ,ב). לפי מלכים א' כ"א 27 ומלכים ב' ו' 30, הוא נלבש ליד העור.
בתקופות מאוחרות יותר לובשים אותו למטרות דתיות בלבד, בהזדמנויות יוצאות דופן או בטקסי אבל. ישעיהו לא לבש דבר אחר, ואלוהים ציווה אותו ללבוש את זה (ישעיהו כ, ב).
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Beck, John A. (2011). Zondervan Dictionary of Biblical Imagery (באנגלית). Zondervan Academic. p. 389. ISBN 9780310492252.
- ^ Pulpit Commentary on 2 Kings 19, accessed 20 January 2018
- ^ ספר ישעיהו, פרק כ', פסוק ב'
- ^ ספר דניאל, פרק ט', פסוק ג'
- ^ "Ahnenkultus", p. 80
- ^ In Stade's "Zeitschrift", xi. 174