שניידר CA1
_tank.jpg) | |
| תמונת הטנק | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
דגם רכב קרבי  |
| מדינה מייצרת | צרפת |
| יצרן |
שניידר אלקטריק |
| שנת ייצור | 1916 |
| תקופת השימוש |
1916–הווה (כ־108 שנים) |
| מערכה מרכזית | מלחמת העולם הראשונה |
| יחידות שיוצרו |
400 |
| מידע טכני | |
| אורך | 6.32 מטרים |
| רוחב | 2.05 מטרים |
| גובה | 2.30 מטרים |
| משקל | 14.6 טון (ערוך לקרב) |
| מהירות | 7.5 קמ"ש על כביש |
| טווח פעולה | 48 ק"מ |
| מנוע | שניידר 4 צילינדרים בנזין, 60 כ"ס |
| שריון | 11.5 מילימטר |
| צוות | נהג+5 |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי |
תותח 75 מ"מ (90 פגזים; טווח 600 מ') |
| חימוש משני |
2 מקלעי 8 מ"מ הוצ'קיס |
  | |
שניידר CA1 (בצרפתית Char Schneider CA1) היה הטנק הצרפתי הראשון, שהוצג ב-1916, בעת מלחמת העולם הראשונה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטנק תוכנן במגמה לאפשר לכוח מסתער לפרוץ את מכשולי גדרות התיל של שטח ההפקר שהפריד בין עמדות הביצורים של מלחמת החפירות במלחמת העולם הראשונה. בהגדרה היה על הכלי להיות בעל כושר עבירות, כך שיוכל לעבור מכתשים שנפערו בשטח בשל פגזי הארטילריה מבלי להתהפך, יוכל לעבור שוחות וידרוס מכשולי תיל; יהיה בעל כוח אש עצמאי כך שיוכל להתגונן ויהיה בעל שריון שיגן על צוותו מירי נשק קל של האויב. מטרת הכלי הייתה לפרוץ דרך לחיל רגלים שיבוא בעקבותיו.
ב-16 ביוני 1915 הציג מהנדס חברת שניידר, אז'ן ברילה (Eugène Brillié), אבטיפוס של הטנק לנשיא צרפת, רמון פואנקרה. הטנק השתמש במנגנון זחלי (מזקו"ם) אשר התבסס על מנגנון הנעה של טרקטור ופותח יחד עם חברת סן שאמון (Saint Chamond). בהמשך פיתחה האחרונה טנק משלה בשם זה.
תיאור הכלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטנק תוכנן לצוות של נהג וחמישה אנשי צוות. חימושו העיקרי היה תותח 75 מ"מ והוא צויד בשני מקלעי הוצ'קיס 8 מ"מ, משני צדדיו, שהותקנו בתוך מיגון אופייני בצורת חצי-כדור. בקדמתו הותקן ברזל-זווית להרס גדרות-תיל.
פעילות מבצעית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספטמבר 1916 סופקו הטנקים הראשונים והטנק הופיע לראשונה בשדה הקרב ב-16 באפריל 1917 בקרב השני על האיזן. ביצועיו בשדה הקרב היו עלובים. מיגון הטנק היה דק מדי ולא הגן על צוותו, שסבל גם מאוורור לקוי. גם טווח הראיה מן הכלי היה מוגבל. למרות שנערכו מספר שינויים הטנק נזנח עד מהרה לטובת הרנו FT-17.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Jean-Gabriel Jeudy, Chars de France, E.T.A.I., 1997
- Alain Gougaud, L'Aube de la Gloire, Les Autos-Mitrailleuses et les Chars Français pendant la Grande Guerre, 1987, Musée des Blindés, ISBN 2904255028
